להספור ממצוקת מוהרנ"ת בערב פסח ובטחונו החזק שנדפס ב'אבניה ברזל' (שיחות ממוהרנ"ת ז"ל סימן ס"ד) [וזה לשונו: פעם בשעת דחקו של מוהרנ"ת היה שהגיע יריד האחרון של ערב פסח ועוד לא היה לו צרכי פסח, ובכן בהשכמה יום זה עוד קדם התפלה התחילה זוגתו דישעל עליה השלום להתאונן לפניו על זה, בהצעות טענותיה הנשמעות לו ומדאיבים את נפשו כל כך, עד שעל זה העיד בעצמו אחר כך לפני אנשי שלומנו, ואמר: "אוי האט זיא מיט מיר אבגעלערנט א פרק פון מרה שחרה" (אוי, היא למדה אותי פרק במרה שחרה). בכל זאת כשהגיע זמן התפלה חזק את עצמו בכל מיני התחזקות בכל עז ותעצומות באמונה ובטחון, ודבק את עצמו בהשם יתברך והתפלל תפלתו עד שאחר התפלה העיד רבי נחמן טולטשינער עליו שראה אותו בפנים צהבות ושמחים כמו שנתמלא חסרונו. וכן ביום זה היה יומא דשוקא בברסלב שדרך אנשי רייריד סמוך לברסלב היא לבוא לשמה על היריד, ובאו אליו שנים או שלשה אנשים מאנשי שלומנו ונתנו לו סכום הגון ונתמלא חסרונו בכל מכל כל. והשעה שנתנו לו אמר רבי נחמן הנ"ל שלא ראה בפניו שום שנוי של שמחה יתרה, בשביל שעוד קדם שבאו היה מלא בבטחון חזק בהתמלאות החסרון כמנח בכיסו, ואך אנשים אלו זכו להיות השלוחים למצוה רבה זו. עד כאן לשונו]. יש לי כמה הוספות למה שנדפס באבני"ה ברזל: א) מה שספר מורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל מהתמרמרות מוהרנ"ת ז"ל אז על שהבעל דבר רוצה להחלישו במרה שחרה ועצבות ולהסיח דעתו מהכנת קדשת חג הפסח הקרב ובא, ובכן בקול גערה פנה לרבי נחמן טולטשינער שעמד אז על ידו, ואמר לו בזה הלשון: גזלן! אויף פסח וועט זיין מיטן אויבערשטינס הילף אבער וויא נעמט מען דעם פסח אליין (גזלן! על פסח יהיה בעזרתו יתברך, אבל איך לוקחין את הפסח בעצמו), עד כאן. כלומר שגער כלפי היצר הרע שרוצה לגזל ולחטף את מחו וקדשתו בבלבולי מחסוריו של הוצאות הפסח, דיקא בזמנו הבוער שהוא עוסק בהכנותיו הקדושות לקראת החג שיוכל לקבל עצם קדשת אור הפסח בפרט בליל הסדר אשר יורדים אז אורות גבוהים ונשגבים כמובא באריכות בלקוטי הלכות בשם הזהר וכונות האר"י ז"ל.
ב) מה ששמעתי מרבי איטשע מאיר קורמן ז"ל, שספר שבזמן דחקו אז בערב פסח שלחו אנשי שלומנו מרייריד צרור הכסף למוהרנ"ת ז"ל לכבוד הוצאות חג הפסח ביד אחד מאנשי שלומנו שנסע על היריד בברסלב ומקדם נכנס אל מוהרנ"ת למסר לו הכסף עם עוד כמה אנשים מאנשי שלומנו אשר גם כן באו על היריד, אבל מוהרנ"ת כדרכו בקדש שוחח אתם ארכות מעניני החג הקדוש על פי דעת רבנו ז"ל כדת מה לעשות בימים אלה בעבודת ה' להכין עצמם בכסופין וגעגועים ובתפלות ותחנונים בינם לבין קונם לזכות לקדשת הפסח שהוא ראש לכל המועדות והאורות הקדושות אשר יורדים בליל הסדר ונשפעים לכל השנה וכו', והם נתלהבו ונתעוררו מאד מהדבורים הנפלאים האלה אשר החיה את נפשם, ואחר כך נפרדו ממנו בברכת החג כנהוג והלכו להם, ומוהרנ"ת ז"ל לא הזכיר כלל בשיחתו מדחקו ומצוקתו הגדולה, והאיש אשר צרור הכסף בידו גם כן הלך אתם מבלי למסר הכסף למוהרנ"ת ז"ל כי שכח לגמרי מהשליחות שהטל עליו, מחמת דבקותו בהדבורים היקרים שיצאו מפי מוהרנ"ת ז"ל בענינא דיומא, ועדין בבית מוהרנ"ת ז"ל שורר המחסור החמור לצרכי הפסח.
ורבי נחמן טולטשינער עמד אז ליד מוהרנ"ת ז"ל עצוב ומדאג מאד מזה שאפלו אנשיו לא ידעו למלא מחסורו והלכו להם מבלי לתמכו עבור צרכי הפסח, והרגיש זאת מוהרנ"ת ז"ל בפניו של רבי נחמן טולטשינער, וכדי לחזקו התחיל להסביר לו במאור פניו ענין בטחון ופרנסה שהשם יתברך מסבב כל מיני סבות באפן נפלא איך להשפיע להאדם כל צרכו דרך צנורות השפע והפרנסה ושאר הישועות שיורדים מלמעלה עד שמגיע להאדם בעתו ובזמנו ובשעה הנכונה, עד שלפעמים השפע הנצרך נמצא כבר בבית ומסתלק בחוץ מחמת שעדין לא הגיע העת לקבלת השפע כמאמר הכתוב (תהלים קמה): עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו – בעתו דיקא לא מקדם ולא מאחר אפלו ברגע אחת, כי הקדמת השפע יכול להזיק חס ושלום לענין אחר, וזה מנפלאות תמים דעים וכו', והרחיב לו הדבור בזה, והנה תוך כדי שיחתו בא במרוצה השליח הנ"ל לביתו ומסר לו צרור הכסף בהתנצלותו ובקשת מחילה על עכוב השליחות מחמת השכחה, ונתפעל מאד רבי נחמן טולטשינער מגדל בטחונו של מוהרנ"ת בשעתא דחיקא כזאת ומשיחתו בישוב הדעת נפלא כזה כאלו לא חסר לו כלום, ונתמלא רבי נחמן טולטשינער שמחה גדולה ופניו צהלו מקבלת השפע הזה עד שאמר לו מוהרנ"ת ז"ל "נחמן! זעהסטו אז אצינדערט איז געקומען די רגע פון דיא ישועה, נישט פריער נישט שפעטער, און דאס הייסט דער אמת'ר בטחון אז די ישועה וועט קומען צוא דער ריכטיגער צייט" (אתה רואה, עתה הגיע הרגע של הישועה, לא קודם ולא אחר כך, וזה נקרא הבטחון האמתי, שהישועה תבוא בזמן הנכון).
אמר הכותב: יכול להיות שכל ההוספות הנ"ל לא ארעו בשנה אחת כי בכל שנה היה נצרך מוהרנ"ת ז"ל לבטחון חדש עבור השפעת חג הפסח.
~~~
מלואים:
[על המובא לעיל מאבניה ברזל ראה בספר שיח שרפי קדש ב' תשכה וזה תמצית לשונו: ספר רבי נחמן טולטשינער ז"ל מגדלת מוהרנ"ת ז"ל שגם בעצם עניותו לא ראה שום שנוי בפניו כשנתמלא לו החסרון למקדם לזה, אך לפני תפלה ולאחריה אז ראו שנוי בפניו - "א אנדער פנים! (פנים אחרות)".
ועוד ראה שם באות ה' פז: פעם ביום שלפני ערב פסח נכנסה אל מוהרנ"ת ז"ל בתו מרת חנה צירל והתאוננה לפניו כי הפסח כבר מתקרב ועדין ביתם ריקן (כי זוגתו מרת דישל כבדה אותו מאד וכו'), ויען אליה "טאכטעריל! גאט וועט העלפן" (בתי, ה' יעזר). ואכן היה ה' בעזרו ונתעורר אחד מאנשי שלומנו (שהיה דר ברחוק מקום) וחשב בדעתו: מי יודע אם יש למוהרנ"ת ז"ל את צרכי החג, ותכף מלא עגלה בכל טוב : תפוחי אדמה, ביצים, ושאר צרכי פסח, והביאה למוהרנ"ת ז"ל בערב פסח. אחר כך בליל הסדר הרבה מוהרנ"ת לספר חסדי ה' כי לא עזבם והזמין להם כל צרכם, ובתוך דבריו אמר אל בתו : "ווען איך האב גיזאגט גאט וועט העלפן האב איך נישט אים גימיינט" (כשאמרתי ה' יעזר לא התכונתי עליו - שלא היה לו שום סמיכות על אדם זה או אחר שיביא לו על פסח, רק בטחונו היה חזק בהשם יתברך לבד, והוא יסבב סבות לטובה כרצונו).
על הוספה א' ראה שם באות ג' קעב: שמע פעם מוהרנ"ת ז"ל איך שמתאונן אחד מאנשי שלומנו לפני חברו היות שמתקרב חג הפסח ואין לו כלל על צרכי החג ואמר לו: "וואו נעמט מען אויף פסח?" (איך לוקחים על פסח?) פנה אליו מוהרנ"ת ז"ל ונחמו: "אויף פסח וועט זיין, ווי נעמט מען דעם פסח אליין" (על פסח יהיה, איך זוכים לקדשת פסח בעצמו).
עוד מענין תלאותיו בערבי חג הפסח ראה שם באות ה' פח: פעם כשהתקרב חג הפסח ועדין לא היה לו למוהרנ"ת על הוצאות החג, ראה איך ממלאים החבית במים עבור ימי החג, והתחיל לרקד בשמחה "ברוך ה' שיש לנו כבר מים עבור ימי החג".
גם מצאתי במכתבי מוהרנ"ת כתב יד מיום ד' ל"ו לספירה תר"א לרבי אברהם בעריניו נכד אדמו"ר ז"ל: "וזה כמה שנים עברו ואיני זוכר שיהיה לי דחק כל כך על פסח כמו בשנה הזאת, ולסוף אחר שיגעתי ללוות על הוצאות פסח גנבו אצלי בליל י"ד ערב פסח כל הבשר והדגים והיין שהכנתי על פסח והכרחתי בערב פסח לטרח עוד הפעם ללוות ולקנות צרכי פסח ובודאי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, אך מגדל אהבתך בלבי עד הנפש ואהבת כל אנשי שלומנו הכשרים והנדיבים כיוצא בהם, לא יכלתי להתאפק מלפרש צערי ולהודיעך את אשר בלבי..."]