פעם אחת בפורים שלחו אנשיו של מוהרנ"ת אליו (כמדמה נגידי אנשיו מטשעהרין) בתוך המשלוח-מנות גם שטריימיל חדש (כי לא יכלו לסבל שאיש מורם כרבם מוהרנ"ת לא ילבש בשבת שטריימיל כשאר הרבנים והמפרסמים), אבל זה היה למורת רוחו ואמר בהקפדה: "וואס וויל מען פין מיר איך זאל האנטאהן נחשים ועקרבים אויפן קאפ" (מה הם רוצים ממני, שאחבש נחשים ועקרבים על הראש?), וחזר זאת כמה פעמים. כל כך מאס וקץ בכבוד שחלקו לו כאלו דוקרים ועוקצים אותו נחשים ועקרבים. והיה בורח מן הכבוד כמטחוי קשת. אבל אחרי הפצרות מרבות חבש השטריימיל בקשי רב כדי שלא לזלזל במתנת המשלוח-מנות, אך לא הרגיש בנוח בלבישתו. ולא עברו ימים מועטים עד שנתקים בו "רצון יראיו יעשה" כי כשנכנס לצרכיו בבית הכסא הניח השטריימיל בחוץ כנהוג, ואך יצא יצא משם לא ראה כבר השטריימיל במקומו ואיננו כי לקחו אותו, ושמח מאד מוהרנ"ת על העלמת השטריימיל כמוצא שלל רב על שמן השמים פטרוהו מלחבש דבר נגד רצונו ושאין רוחו נוחה מזה. (שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן)
עין בספר שיח שרפי קדש (חלק ב' תרלג): שלא לבש גם בגדי משי כדרך הרבנים ושום בגד חשוב שלובשים. (שם תשכב): אחד אמר לו "גיט מארגן, רבי! (בקר טוב, רבי)". ענה לו: "גיט מארגן, בעלפער! (בקר טוב, עוזר)".