מוהרנ"ת אמר: "איך וואלט זיך גיוואלט ארויס לאזין אויף אקיילאכיג יאר עס זאל מיר מברר ווערן אין קלאר ווערן דער ענין פין תעניתים, ווארן דער רבי אין זיינע ספרים רעדט פין דיא גרויסקייט פין תעניתים, אבער פין רעבן אליין האבן מיר גיהערט אין פארשטאנען אז ער האלט נישט פין תעניתים" (הייתי רוצה להתבודד כמה שנים, שיתברר לי בברור ענין התעניות, מכיון שהרבי בספריו מדבר מגדלת התעניות, אבל מהרבי בעצמו שמענו והבנו שאיננו אוחז מתעניות)".
(שמעתי מר' לוי יצחק ור' אליהו חיים רוזין. ועין בלקוטי הלכות הלכות הרשאה הלכה ג' אות ז' וכדאי להביא כאן קצור לשונו הקדוש: "וזה בחינת מה שאדם יכול להנצל על ידי סגוף או תענית אחד מדינים קשים ומרים הרבה מאד וגם לזכות על ידם לחיי עולם הבא. כי איתא שכל היסורין שבעולם אם יתקבצו יחד על אדם אחד כל השבעים שנה חס ושלום אינם נגד רגע אחת נגד כויה אחת של גיהנם, כל שכן ששופטין את האדם י"ב חדש בגיהנם, כל שכן שיש עברות חס ושלום שיורדין עליהם ואין עולים, כל שכן שיש כמה מיני ענשים קשים ומרים יותר מצער של גיהנם הקשה כמובא בספרים, ואף על פי כן על הכל מועיל תשובה בעולם הזה.
ועקר התשובה הוא בחינת המשפט הנ"ל כי על ידי שאדם מתבודד בינו לבין קונו ושופט את עצמו על כל מעשיו שעשה ומעורר עצמו לעבודת השם יתברך בכל פעם ועל ידי שיש משפט למטה אין דין למעלה כנ"ל, ובפרט אם זוכה להתעורר עד שעושה משפט בעצמו ממש דהינו שמתענה ומסגף עצמו אף על פי שאינו עולה לכלום נגד מעשיו כנ"ל אף על פי כן מאחר שהוא בעצמו עושה הדין בעצמו על ידי זה מבטל ממנו כל הדינים שלמעלה אף על פי שעשה אלפים ורבבות יותר בלי שעור וערך אף על פי כן מבטל כלם על ידי המשפט שלו ששופט את עצמו כנ"ל כי כשיש דין למטה אין דין למעלה" עד כאן לשונו. ועין שם יותר באריכות דברים נפלאים מה שפועלים בהתענית).