רבי אבא'לע מטשערין היה מגדולי הנגידים של אנשי שלומנו ומאנשי מוהרנ"ת המבהקים, והיה נוהג להזמין את אנשי שלומנו בביתו בחג השבועות אחרי תפלת שחרית בהשכמה (כנהוג אצלנו) לסעדת החלב, והושיבם בטרקלין שלו באולם הגדול כדרך הנגידים ומכבדם במאכלי חלב ובמעדנים יקרים כיד ה' הטובה עליו, והיו שרים ושמחים ויוצאים ברקוד לכבוד שמחת יום טוב וקבלת התורה, ומזמרים כמה נגונים, כמו: אתה נגלית וכו' שמדבר מקבלת התורה במעמד הר סיני, ברוך שמך וכו' בשמי שמי קדם ובפי התורה הקדושה וכו' (המובא בשערי ציון שער ג' ליום השבת) שמדבר בשבח התורה, בנגון הידוע כנהוג אצלנו. וכמו שנהג רבנו ז"ל (כמובא בימי מוהרנ"ת חלק א' אות כג). והיו מספרים ביניהם ממה שראו עיניהם ועבר עליהם בקבוץ חג השבועות אצל מוהרנ"ת ז"ל, וההתעוררות הגדולה וההכנות לקבלת התורה שהיה אז בין אנשי שלומנו.
אחרי שנתאלמן לא עלינו רבי אבא'לע ונתחתן בזווג שני, הודיע לזוגתו לפני חג השבועות מהמנהג הזה ושתכין כראוי לאנשי שלומנו מהמאכלים והמטעמים הטובים לסעדת החלב בבקר אחרי התפלה, וכבר ידעו אנשי שלומנו שמבית המדרש הולכים ישר לבית רבי אבא'לע, ובכן כשהוא בא לביתו ראה את אנשי שלומנו עומדים צפופים באולם הקטן ומחכים לבואו, כי זוגתו נעלה את האולם הגדול באמרה שאינה חפצה שאנשי שלומנו ילכלכו ויזהמו בסעדתם את האולם המיחד רק לעריכת שמחות ולקבלת אורחים נכבדים רמי מעלה שבעלה נוהג להזמינם מדי פעם בפעם בקשר לעסקיו ולטובת יהודי העיר, ולאנשי שלומנו די להם באולם הקטן. ורבי אבא'לע בראותו זאת הקפיד על זה ואמר לה קצת בגערה: "צוליב וועמען האב איך דעם גרויסן זאל אויב נישט (וועגן) פאר אונזערע לייט, זייא זענען דאך מיינע באליבסטע חשוב'ע געסט" (בשביל מי יש לי את האולם הגדול, אם לא בשביל אנשי שלומנו, הם הרי אורחי האהובים והחשובים), וזוגתו בשמעה זאת מיד פתחה את האולם לרוחה והכינה שם את הסעדה כראוי, ומאז והלאה ידעה כי כבוד אנשי שלומנו עדיף מכלם וצריך לכבדם ולשרתם כערכם. (שמעתי מר' יצחק מאיר קורמן ז"ל, ומר' לוי יצחק ז"ל, ור' אליהו חיים רוזין ז"ל)