(צו)

רבי שמואל אייזיק ז"ל היה עוסק בעבודתו יתברך כל היום במסירות-נפש עצומה מאד מעלות השחר עד אחרי תפלת ערבית שאז היה טועם ואוכל אחרי עבודת היום, ואי אפשר היה לשוחח אתו בעת עבודתו בקדש (עין בטובות זכרונות מה שספר הרב רבי הירש לייב מברסלב). ובשעת תפלתו שהיתה בחמימות ובהתלהבות עצומה ממש להטה אש סביבותיו אשר יקדה בו, והיו אדים עולים מטליתו שעל ראשו. אנחותיו וגניחותיו אז שברו לבו של אדם וקשה היה אז לעמד במחצתו, והיו צריכים אחרי גמר תפלתו להחליף בגדיו שנרטבו מהזעה מחמת החם הלוהט שבער בקרבו בשעת התפלה. וספר החסיד רבי אייזיק קראסינשטיין ז"ל ששמע מאביו רבי נחמן ז"ל (שנולד ממופת של רבי שמואל אייזיק ז"ל, כפי שיספר בכרכים הבאים אם ירצה השם) שהוא בעצמו היה מחליף בגדיו בימי ראש השנה הקדוש באומן, ופעם כשהתיר חגורתו להחליפו נחרד למראה עיניו בראותו שנפל ממנו חצי כתנתו כי נשרף מקום הדוק האזור, מהזעה הרותחת מעצם להט החם כנ"ל, וכמעט שנכוה בשרו תחת חגורו מרתיחתו במקום החגורה מסביב שהיה אדם כמו אש, כי מרב דבקותו והתלהבותו לא הרגיש כלל וכלל בזה. (שמעתי מר' לוי יצחק ומר' יצחק מאיר קורמן)