{כי הוו קא חלפי} בני {ישראל} דרך עמק נחל ארנון, {אתו אמוראי} {ע} {עבדי להון נקירותא} [מערות] בהרים שלצדי הנחל, {וטשו} [התחבאו] {בהון. אמרי: כי חלפי ישראל הכא,} נצא מהמערות שהם בגובה ההר, ו{נקטלינון! ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי} [הולך] {קמייהו דישראל, והוה ממיך להו טורי מקמייהו} [משפיל את ההרים שלפניהם, כדי ליישר להם את הדרך], {כיון דאתא ארון} להרי ארנון, {אדבקו טורי בהדי הדדי} ונכנסו הבליטות שבהר זה לתוך המערות שבהר שכנגדו, {וקטלינון} לאמוריים שנחבאו בהן, {ונחת דמייהו לנחלי ארנון. כי אתו} המצורעים {"את" ו"הב"} למקום הנחל, שחזר למצבו הקודם אחר שמחנה ישראל עבר מעליו, {חזו דמא דקא נפיק מביני טורי, אתו ואמרי להו לישראל, ואמרו} ישראל {שירה, היינו דכתיב} [שם טו] {"ואשד} [שפך] {הנחלים אשר נטה לשבת ער, ונשען לגבול מואב",} ודרשוהו שנסוב על שפך דם האמוריים שנגרם על ידי שההר שבצד האמוריים נטה ממקומו אל ההר שבצד מואב.
שנינו בברייתא שמברך על ראיית {"אבני אלגביש",} ולא מצינו אבנים אלו במקרא אלא לגבי מלחמת גוג ומגוג, שנאמר [יחזקאל לח כב] "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש, אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו".
ומבררת הגמרא: {מאי "אבני אלגביש"?} - {תנא "אבנים שעמדו} באויר {על גב} [על ידי] {איש, וירדו על גב איש".} ומבארת הגמרא את כוונת התנא: {"עמדו על גב איש"} - {זה משה, דכתיב} בו "איש" בפסוק [שם יב ג]: {"והאיש משה עניו מאד", וכתיב} שהברד במצרים נעצר על ידי תפלתו, שנאמר [שמות ט לג] "ויפרוש כפיו אל ה':: {ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא נתך ארצה",} והיינו כי אפילו מה שכבר היה באויר לא הגיע לארץ. {"ירדו על גב איש"} - {זה יהושע, דכתיב} בו "איש" בפסוק [במדבר כז יח]: {"קח לך את} {יהושע בן נון איש אשר רוח בו", וכתיב} במלחמתו עם האמוריים [יהושע י]: {"ויהי בנוסם מפני בני ישראל, הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות",} נמצא שאבני אלגביש" הם ה"אבנים הגדולות", ונקראו כך כי ירדו "על גב איש", ושאר אבני הברד שנשארו עתידים ליפול במלחמת גוג ומגוג.
שנינו בברייתא שמברך על ראיית {"אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל".} ומפרשת הגמרא שדבר זה - {גמרא גמירי לה.} שכך {אמר} עוג: {מחנה ישראל כמה הוי?} - {תלתא פרסי, איזיל ואיעקר טורא} [הר] {בר תלתא פרסי, ואישדי עלייהו, ואיקטלינהו. אזל, עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה, ואייתי קודשא בריך הוא עליה} [על ההר] {קמצי} [נמלים (45)], {ונקבוה, ונחית} ההר {בצואריה, הוה בעי למשלפה,} ונעשה נס ו{משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא, ולא מצי למשלפה.}
{והיינו דכתיב} [תהלים ג] {"שני רשעים שברת", וכדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב "שני רשעים שברת"?} - {אל תקרי "שברת", אלא "שרבבת",} והיינו שיניו של עוג שהשתרבבו. (46)
וסופו של עוג כך היה: {משה כמה הוה} גובהו? - {עשר אמות, שקיל נרגא} [מקל] {בר עשר אמין, שוור} [קפץ] {עשר אמין, ומחייה} [משה לעוג] {בקרסוליה,} (47) {וקטליה.} (48)
שנינו בברייתא שמברך על ראיית {"אבן} {שישב עליה משה} ובקש רחמים על ישראל בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק". ומבארת הגמרא את הנס שנעשה בה: {דכתיב} [שמות יז יב]: {וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ... } ויחלוש יהושע את עמלק. (49) שנינו בברייתא שמברך על ראיית {"אשתו של לוט".} ומביאה הגמרא שנעשית נציב מלח בנס, {שנאמר} [בראשית יט כו]: {"ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח".} (50)
שנינו בברייתא שמברך על ראיית {"חומת יריחו שנבלעה".} ומביאה הגמרא את הנס שנעשה בה: {דכתיב} [יהושע ו]: {"ותפול החומה תחתיה".}
מקשה הגמרא: {בשלמא כולהו,} מצינו שארע בהן {ניסא, אלא "אשתו של לוט"} הרי {פורענותא הוא?}
מתרצת הגמרא: באשת לוט הכוונה היא {דאמר "ברוך דיין האמת".}
תמהה הגמרא: {והא} בסוף הברייתא "צריך שיתן {הודאה ושבח" קתני?}
מתרצת הגמרא: {תני "על לוט ועל אשתו מברכים שתים, על אשתו אומר ברוך דיין האמת,} (51) {ועל לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים",} (52) כי זכר ה' את אברהם ובזכותו הציל את לוט.
{אמר רבי יוחנן: אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא זוכר את הצדיקים, שנאמר} [בראשית יט כט] {"ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'".}
הגמרא שבה לברר את הנס שארע ב{"חומת יריחו שנבלעה".}
תמהה הגמרא: {ו}כי {חומת יריחו נבלעה, והא נפלה} - כפי {שנאמר} [יהושע ו] {"ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה"?}
מבארת הגמרא: {כיון דפותיה} [רוחבה] {ורומה} [וגובהה] {כי הדדי נינהו,} ואילו נפלה על צידה לא היתה הנפילה ניכרת, שהרי גובהה היה נשאר כפי שהיה בעומדה, {משום הכי אבלעה בלועי,} וזו נקראת "נפילה" בחומה כזו.
{אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין} {להודות} כשיוצאים ממצבם אשר שכיח בו סכנה. (53) ואלו הם: (54) א. {יורדי הים} ב. {הולכי מדברות} ג. {ומי שהיה חולה ונתרפא} ד. {ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא} (55).
ומבארת הגמרא: {"יורדי הים" מנלן} שצריכין להודות? - {דכתיב} [תהלים קז כג - כד] {"יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה'". ואומר} עוד [שם כה - כו] {"ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות".} (56) {ואומר} עוד [שם כז] {"יחוגו וינועו כשכור". ואומר} עוד [שם כח] {"ויצעקו אל ה' בצר להם} {וממצוקותיהם יוציאם", ואומר} עוד [שם כט] {"יקם סערה לדממה" ואומר} עוד [שם ל] {"וישמחו כי ישתוקו" ואומר} בסוף הענין [שם לא - לב] {"יודו לה' חסדו} ונפלאותיו לבני אדם" "וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו".
ממשיכה הגמרא לבאר: {"הולכי מדברות" מנלן} שצריכין להודות? - {דכתיב} [שם ד - ח] {"תעו במדבר בישימון דרך, עיר מושב לא מצאו.} רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, {ויצעקו אל ה'} ממצוקותיהם יוציאם, {וידריכם בדרך ישרה} ללכת אל עיר מושב, {יודו לה' חסדו} ונפלאותיו לבני אדם".
{"מי שחלה ונתרפא"} מנין שצריך להודות? - {דכתיב} [שם יז - יט] {"אולים מדרך פשעם} {ומעוונתיהם יתענו, כל אכל תתעב נפשם} ויגיעו עד שערי מוות, {ויצעקו אל ה' בצר להם} ממצוקותיהם יושיעם, {ישלח דברו וירפאם} וימלט משחיתותם, {יודו לה' חסדו} ונפלאותיו לבני אדם".
{"מי שהיה חבוש בבית האסורין" מנלן} שצריך להודות? - {דכתיב} [שם י - יא] {"ישבי חשך וצלמות} אסירי עני וברזל (57), {כי המרו אמרי אל} ועצת עליון נאצו, { ואומר} עוד [שם יב] {"ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר", ואומר} עוד [שם יג] {"ויזעקו אל ה' בצר להם} ממצוקותיהם יושיעם{", ואומר} עוד [שם יד] {"יוציאם מחשך וצלמות} ומוסרותיהם ינתק'{" ואומר} עוד [שם טו - טז] {"יודו לה' חסדו} ונפלאותיו לבני אדם", "ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה{".} (58) דנה הגמרא: {מאי מברך?} - {אמר רב יהודה: "ברוך גומל חסדים טובים"} (59).
{אביי אמר: וצריך לאודויי קמי} (60) {עשרה,} (61) {דכתיב} [שם לב] {"וירוממוהו בקהל עם וגו'"} ו"קהל" הוא עשרה אנשים. (62)
{מר זוטרא אמר: ו}צריך שיהיו {תרין מינייהו} [מהעשרה שמברך לפניהם] {רבנן, שנאמר} [שם] {"ובמושב זקנים יהללוהו".}
{מתקיף לה רב אשי: ואימא} צריך שיהיו {כולהו} העשרה {רבנן?}
השיב מר זוטרא: וכי {מי כתיב "בקהל זקנים"?} הרי {"בקהל עם" כתיב,} ומשמע שאנשי ה"קהל" הם מה"עם", ורק צריך שיהיה בתוכם גם "מושב זקנים" של רבנן.
{ו}עדיין מקשה רב אשי: אם כן, {אימא בי עשרה} - {שאר עמא, ו}עליהם צריך להוסיף עוד {תרי רבנן?}
{קשיא!} (63)
{רב יהודה חלש ואתפח,} חלה והבריא. {על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן, אמרי ליה "בריך רחמנא דיהבך ניהלן, ולא יהבך לעפרא".} (64) {אמר להו: פטרתון יתי מלאודויי.}
מקשה הגמרא: {והא אמר אביי, בעי אודויי באפי עשרה?}
מתרצת הגמרא: {דהוו} המבקרים {בי עשרה.} (65)
ועדיין קשה: {והא איהו לא קא מודה?} -
{לא צריך,} כיון {דעני בתרייהו "אמן".} (66) {אמר רב יהודה: שלשה צריכין שימור} מפני המזיקין שמתגרים בהם, ואינם הולכים לבדם אלא בלווי אדם, {ואלו הן}: א. {חולה} שהורע מזלו, ב. {חתן} (67) ג. {וכלה} שהמזיקים מקנאים בהם.
{במתניתא תנא: חולה, חיה} - יולדת, {חתן וכלה. ויש אומרים: אף אבל} שגם מזלו הורע (68), {ויש אומרים: אף תלמידי חכמים בלילה,} (69) כי המזיקים מקנאים בהם, ובלא שמירה יש חשש שיזיקום. {ואמר רב יהודה: שלשה דברים} [{המאריך בהן}] {מאריכין ימיו ושנותיו של אדם,} א. {המאריך בתפלתו} כדי לכוון בה (70) ב. {והמאריך על שלחנו} ומתוך כך עניים באים ומתפרנסים על ידו, ג. {והמאריך בבית הכסא} שהוא מועיל לבריאותו. מקשה הגמרא: {ו}כי {המאריך בתפלתו מעליותא היא, והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן}: