דף נה - א

{כל המאריך בתפלתו ומעיין בה} [מצפה שיענה לפי שהתפלל בכוונה], {סוף} דבר, שאין בקשתו נעשית, ו{בא לידי כאב לב, שנאמר} [משלי יג] {"תוחלת ממושכה} [תפלה מתמשכת] גורמת ל{מחלה לב".}

{ו}כן {אמר} גם {רבי יצחק, שלשה דברים} גורמים שיפשפשו במעשי בעליהם, ונמצא שהם {מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן}: העובר במקום סכנה, כגון תחת {קיר נטוי,} ובכך מגלה שהוא בוטח בזכויותיו, {ועיון} {תפלה,} שבוטח בזכות תפלתו, {ומוסר דין} שיש לו {על חבירו, לשמים,} ומתוך שהוא בוטח בזכויותיו סבור חברו יענש. הרי שאריכות התפלה גורמת לו רעה, ואיך אמרו שהמאריך בתפילתו מאריכין לו ימיו ושנותיו?

מתרצת הגמרא: {הא לא קשיא,} כי {הא} שבא לכאב לב, הוא באופן {דמעיין בה,} ואילו {הא} שמאריכין לו ימיו ושנותיו, הוא באופן {דלא מעיין בה. והיכי עביד} ה"מאריך בתפלתו"? - {דמפיש ברחמי.} (1)

מבארת הגמרא: הטעם ש{"המאריך על שלחנו} מאריכין לו ימיו ושנותיו", הוא משום שסיבתו להאריך בסעודה היא {דלמא אתי עניא ויהיב ליה} לסעוד עמו, (2) ומצינו שהסועד את העניים שלחנו מכפר לו, {דכתיב} [יחזקאל מא כב] {"המזבח עץ שלש אמות גבוה". וכתיב} [שם בסוף הפסוק] {"וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'",} ולכאורה תמוה איך {פתח ב"מזבח" וסיים ב"שלחן"?} -

{רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו}: פסוק זה בא ללמד, כי {כל זמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו} שבטלו הקרבנות, {שלחנו של אדם} שמאכיל עליו את העניים, {מכפר עליו,} ומפני כך נחשב כ"מזבח", וגורם להאריך ימיו. (3)

{"והמאריך בבית הכסא",} תמהה הגמרא וכי {מעליותא הוא? והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות} [טחורים], ואלו הם: א. {האוכל עלי קנים} ב. {ועלי גפנים} ג. {ולולבי גפנים} ד. {ומוריגי בהמה} [חלקים מבשרה שאינם חלקים, כגון החיך ועור הלשון שהם מחורצים ודומים ל"מורג חרוץ"], ה. {ושדרו של דג} ו. {ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו.} ז. {והשותה שמרי יין.} ח. אכסנייתי {והמקנח} [אחר שנפנה לנקביו] {בסיד,} ט. {ובחרסית.} י. {והמקנח בצרור שקנח בו חברו, ויש אומרים אף התולה עצמו} [כורע על ברכיו כדי שיפתחו נקביו] {בבית הכסא יותר מדאי,} הרי שהאריכות בבית הכסא מזיקה לאדם, ואיך אמרו שגורמת לאריכות ימיו ושנותיו?

{לא קשיא,} כי {הא} שמביא לידי תחתוניות, הוא באופן {דמאריך ותלי} עצמו, ואילו {הא} שמאריך ימיו ושנותיו, הוא באופן {דמאריך ולא תלי,} אלא יושב כדרכו בבית הכסא.

ומוכיחה הגמרא ממעשה שהיה: {כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה ברבי אלעאי "פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית"} שהם משתכרים שלא טורח, ומתוך שהם שמחים בחלקם פניהם צהובים, וכך נראים גם פניך!

{אמר לה: הימנותא} [שבועה], {לדידי תרוייהו} [נטילת ריבית וגידול חזירים (4)] {אסירן, אלא,} מראה פני טוב, משום ש{עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי} [אכסנייתי] {לבי מדרשא, דכי אזילנא} מאכסנייתי ללמוד בבית המדרש, {בדיקנא נפשאי} אם הנני נזקק לנקבי {בכולהו} בתי כסאות אלו, ומתוך כך אני בריא ונראה טוב. (5)

{ואמר רב יהודה: שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם,} ואלו הם: א. {מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא.} ב. מי שנותנים לו {כוס של ברכה לברך, ואינו מברך.} ג. {והמנהיג עצמו ברבנות} [בשררה] (6).

מפרשת הגמרא: מי שנותנים לו {"ספר תורה} {לקרות ואינו קורא"} מנין שמתקצרין ימיו? - {דכתיב} [דברים ל] {"כי הוא חייך ואורך ימיך",} וכשמסרב לקרא מראה שאינו חפץ בחיים.

{"כוס של ברכה לברך, ואינו מברך"} - {דכתיב} [בראשית יב] {"ואברכה מברכיך",} (7) והמברך ברכת המזון מברך את בעל הבית, וכל המברך את חברו מתברך בעצמו, וכשמסרב לברך מראה שאינו חפץ להתברך. (8)

{"והמנהיג עצמו ברבנות"} - {דאמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה מת יוסף קודם} {לאחיו?} - {מפני שהנהיג עצמו ברבנות.}

{ואמר רב יהודה אמר רב}: על {שלשה צריכים} לבקש {רחמים} שיבואו, כיון שהם בידו של הקב"ה, ואינם באים אלא אם קבלו רשותו. (9) א. {מלך טוב} ב. {שנה טובה} ג. {וחלום טוב. מלך טוב דכתיב} [משלי כא] {"פלגי מים לב מלך ביד ה'". שנה טובה דכתיב} [דברים יא] {"תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". חלום טוב דכתיב} בתפילת חזקיהו מלך יהודה [ישעיה לח]: {"ותחלימני} {ותחייני} [{והחיי ני}]. {אמר רבי יוחנן: שלשה דברים מכריז עליהם הקדוש ברוך הוא בעצמו, ואלו הן}: א. {רעב} ב. {ושובע} ג. {ופרנס טוב.} (10)

{רעב, דכתיב} [מלכים ב, ח] {"כי קרא ה' לרעב וגו'". שובע, דכתיב} [יחזקאל לו] {"וקראתי אל הדגן והרביתי אותו". פרנס טוב, דכתיב} [שמות לח] {} {ויאמר} [{וידבר}] {ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו'.}

{אמר רבי יצחק: אין} בית דין (11) {מעמידין פרנס על הצבור, אלא אם כן נמלכים בצבור,} כדי שיסכימו לדבריו וישמעו לו, {שנאמר} [שמות לא ב] {"ראו קרא ה' בשם בצלאל",} והיינו שבקש מישראל "ראו" - תנו עיניכם ולבכם לבדוק אם אתם מסכימים למינויו, שהרי כך דרשו במקרא זה: {אמר לו} {הקדוש ברוך הוא למשה: "משה,} האם {הגון עליך בצלאל?"} - {אמר לו} משה להקב"ה: {"רבונו של עולם אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן?! אמר לו} הקב"ה: {"אף על פי כן, לך אמור להם} לישראל שיאמרו אם רוצים במינויו. {הלך} משה {ואמר להם לישראל} "האם {הגון עליכם בצלאל"?} - {אמרו לו "אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן?!} (12)

{אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא,} ומצינו שנקרא "בצל - אל" על שם חכמתו בבנין המשכן, כי {בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים"} [בפרשת כי תשא שמות לא ז, "את אהל מועד ואת הארן לעדות"], { הלך משה והפך} (13) {ואמר לו: "עשה ארון} {וכלים ומשכן"} [כסדר האמור בפרשת תרומה (14)], { אמר לו} בצלאל למשה: {"משה רבינו, מנהגו של עולם} הוא, שתחילה {אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר} תחילה {עשה לי ארון} (15) {וכלים} {ו}אחר כך {משכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא} - {"עשה משכן ארון וכלים"!} - {אמר לו} משה, אכן כך אמר הקב"ה, וכי {שמא בצל אל היית וידעת} כיצד אמר לי{?!} (16) {אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ} על ידי צירופן, (17) והראיה לכך, שהרי {כתיב הכא} על בצלאל [שמות לה לא]: {"וימלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת", וכתיב התם} על מעשה בראשית [משלי ג יט]: {"ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה" וכתיב} [שם כ] {"בדעתו תהומות נבקעו",} הרי שבצלאל זכה לבחינות "חכמה, בינה, דעת" שבהם נבראו שמים וארץ.

{אמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה,} (18) {שנאמר} [דניאל ב כא] {"יהב חכמתא לחכימין ומנדעא} [דעה] {לידעי בינה".}

{שמע רב תחליפא בר מערבא} את דברי רבי יוחנן, {ואמרה קמיה דרבי אבהו.}

{אמר ליה: אתון מהתם} [מהפסוק בדניאל] {מתניתו לה} שהחכמה ניתנת לחכמים, {אנן מהכא} [מפסוק בתורה] {מתנינן לה, דכתיב} [שמות לא ו] {"ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".}

{אמר רב חסדא}: טוב לאדם שיראה {כל חלום, ו}העיקר ש{לא} יראה {טוות} [חלום שצריך להתענות עליו]. (19)

{ו}עוד {אמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר} [נפתר] {כאגרתא דלא מקריא.} כי כל החלומות הולכים אחר הפתרון, ואם לא פתרוהו אינו גורם לאדם מטוב ועד רע.

{ו}עוד {אמר רב חסדא: לא חלמא טבא מקיים} [מתקיים] {כוליה} [כל פתרונו], { ולא חלמא בישא} [רע] {מקיים כוליה.}

{ו}עוד {אמר רב חסדא: חלמא בישא} שלא נפתר {עדיף מחלמא טבא} שלא נפתר, כי כיון שבלא הפתרון אין משמעות לחלום, הרי עדיף חלום רע שהוא מעורר את האדם לתשובה.

{ו}עוד {אמר רב חסדא: חלמא בישא עציבותיה מסתייה} - הצער הנגרם מחמתו מבטל את הגזירה שבו, {חלמא טבא, חדויה מסתייה} - השמחה שנגרמת מחמתו, באה במקום הבשורה שבו. (20)

{אמר רב יוסף: חלמא טבא אפילו לדידי} שאני עוור (21), {בדיחותיה מפכחא ליה} - מעט השמחה שנגרמת לי מחמתו מבטלת אותו.

{ו}עוד {אמר רב חסדא}: הדאגה מחמת {חלמא בישא} היא {קשה} לגופו יותר {מנגדא} [מלקות], {שנאמר} [קהלת ג יד] {"והאלהים עשה שיראו מלפניו", ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זה חלום רע} שהקב"ה שולחו כדי לעורר את האדם שישוב בתשובה.

נאמר בירמיה [כג כח]: {"הנביא אשר אתו} {חלום יספר חלום, ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאם ה'", וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום?} - {אלא אמר רבי יוחנן: משום רבי שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר} [תבואה] שתהיה {בלא תבן} שהוא פסולת, { כך אי אפשר לחלום} שיבא {בלא} שיהיו מעורבים בו {דברים בטלים,} ולכן נביא שקר "יספר" את החלום, והוא לשון דברי הבאי, כי רואה כעיקר את הטפל שבו, ואילו נביא אמת "ידבר" רק את דברי האמת שבחלום. (22)

{אמר רבי ברכיה: חלום אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו} {מתקיים,} ותמיד מעורבים בו דברים בטלים,

{מנא לן?} - {מיוסף,} (23) {דכתיב} [בראשית לז ט] {"הנה השמש והירח} ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" והיינו כנגד אביו ואמו ואחיו שעתידים להשתחוות לפניו,