{אמר רבי יוסי ברבי חנינא: זוכה לברכות הללו, שנאמר} [ישעיה מח יח]: {"לוא הקשבת למצוותי",} אם גמלת חסד עם חברך והמתנת עליו, ["הקשבת" לשון המתנה], בגלל "מצוותי" שציוויתי לגמול חסד, (1) אזי {"ויהי כנהר שלומך, וצדקתך כגלי הים, ויהי} {כחול זרעך, וצאצאי מעיך} כמעותיו" {וגו'}. (2)
{תניא, אבא בנימין אומר}: (3) {אלמלי} [אילו] {נתנה רשות לעין} האדם {לראות} את כל השדים (4) הנמצאים סביבו, { אין כל בריה יכולה לעמוד מפני} הפחד (5) מ{המזיקין.}
{אמר אביי: אינהו} המזיקין {נפישי מינן}, רבים הם מאיתנו, {וקיימי עלן} וסובבים אותנו {כי כסלא,} כמו תלם והוא שורת חפירה המקפת {לאוגיא,} לתל הערוגה. כי הגפן נטועה בתל, וסביב עושים חריץ עגול שיתמלא במים. (6) וכך המזיקים מקיפים וסובבים אותנו.
{אמר רב הונא: כל חד וחד מינן,} כל אחד מאיתנו, יש מצדו {אלפא,} אלף מזיקים {משמאליה, ורבבתא מימיניה}. (7)
{אמר רבא: האי דוחקא דהוי בכלה,} מה שחשים לפעמים בני אדם הבאים לשמוע את הדרשה בשבת (8) כאילו הם יושבים בצפיפות, למרות שיושבים רווחים - {מינייהו הוי} תחושה זו נעשית על ידי המזיקין. (9)
וכן {הני ברכי דשלהי,} כשאדם חש עייפות בברכיו ללא סיבה ידועה, {מינייהו,} תחושה זו באה מחמתם (10)
וכן {הני מאני דרבנן דבלו,} בגדי התלמידים שמתבלים מהר, למרות שאינם עוסקים במלאכה, {מחופיא דידהו,} בלאי זה נגרם על ידי חיכוך המזיקים שיושבים לצידם ומתחככים בהם.
וכן {הני כרען דמנקפן,} כרעים שהשתפשפו, {מנייהו,} שפשופם נגרם על ידי המזיקין.
{האי מאן דבעי למידע להו,} מי שמעוניין בהוכחה ממשית שיש מזיקין סביבותיו, {לייתי קיטמא ניהלא,} יקח אפר מנופה (11) {ונהדר אפורייה,} יפזרו ליד מיטתו כששוכב לישון בלילה, שאז המזיקין מצויים אצלו, (12) {ובצפרא חזי} ובבוקר יראה על גבי האפר עקבות שמראיהם {כי כרעי דתרנגולא,} כעקבות רגלי תרנגול, שכך היא צורת כפות רגלי המזיקים.
{האי מאן דבעי למיחזינהו,} מי שמעוניין לראותם, {לייתי שלייתא דשונרתא,} שליית ולד של חתול נקבה {אוכמתא בת אוכמתא,} שחורה בת שחורה, {בוכרתא בת בוכרתא,} בכורה שאף אמה בכורה, {ולקליה בנורא ולשחקיה,} ישרוף את השליה באש ויטחון אותה, {ולימלי עיניה מניה,} יניח מעט מהאפר הטחון בעיניו, (13) {וחזי להו,} ואז יראה את המזיקים.
{ולשדייה בגובתא דפרזלא,} ויניח את האפר הנשאר בתוך קנה חלול של ברזל, {ולחתמיה בגושפנקא דפרזלא,} ויחתום את הקנה בחותם של ברזל {דילמא גנבי מניה,} שמא יגנבו ממנו המזיקים חלק מהאפר, ובדבר שהוא צרור וחתום אין להם רשות בו, {ולחתום פומיה,} ויחתום את פי הקנה, {כי} {היכי דלא ליתזק}.
{רב ביבי בר אביי עבד הכי, חזא, ואתזק,} עשה כן וראה את המזיקין, אך ניזוק מהם. {בעו רבנן רחמי עליה, ואתסי}, ונרפא. (14)
{תניא} בברייתא: {אבא בנימין אומר: אין תפילה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת}. (15) {שנאמר} [מלכים א ח כח]: {"לשמוע אל הרנה ואל התפלה", במקום} של {רנה,}, כלומר, במקום שהציבור אומרים שירות ותשבחות בנעימות קול והיינו בבית הכנסת (16) {שם תהא תפילה,} שם נשמעת התפילה. (17)
{אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת?} {שנאמר} [תהילים פב א]: {"אלהים נצב בעדת אל"}, הכוונה בבית מועד שלו, דהיינו, בבית הכנסת.
{ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם?} {שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל"}, ו"עדה" היינו עשרה אנשים יחדיו. (18) {ומנין לשלשה דיינים שיושבין בדין ששכינה עמהם?} {שנאמר} [בהמשך הפסוק שם]: {"בקרב אלהים ישפוט"}, ו"אלהים" היינו בית דין שיש בו שלשה דיינים, (19) שה' שופט עמהם, ומסכים לפסק דינם. הרי שהשכינה עמהם.
{ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם?} {שנאמר} [מלאכי ג טז]: {"אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה',} וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". "ויקשב" הוא לשון "ממתין", שה' ממתין שם לשמוע את לימודם.
שואלת הגמרא: {מאי,} מהו קשר הדברים בסיום הפסוק {"ולחושבי שמו"?}
{אמר רב אשי}: הכוונה היא שאפילו (20) אם רק {חשב אדם לעשות מצוה ו}אולם בפועל, {נאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה}, כי אילו לא נאנס, ודאי היה מקיימה בפועל, ולכן גם הוא נכתב בספר זיכרון לפניו. (21) הגמרא ממשיכה לפרש היכן שורה השכינה: {ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו?} {שנאמר} [שמות כ כא]: {"בכל המקום אשר אזכיר את שמי",} שאתן לך רשות להזכיר את שמי בדרך לימוד, (22) {"אבוא אליך וברכתיך",} אשרה שכינתי עליך וברכתיך, וכיון שנאמר בלשון יחיד, מוכח שהשכינה שורה אף ביחיד. (23)
שואלת הגמרא: {וכי מאחר דאפילו} א{חד} היושב ולומד שכינה עמו, {תרי מיבעיא}, האם צריך להשמיענו שכאשר שנים לומדים השכינה עמהם?
מבארת הגמרא: {תרי מכתבן מילייהו בספר הזכרונות,} כאשר שנים עוסקים בתורה נכתבים דבריהם בספר הזכרונות, אבל א{חד} העוסק בתורה {לא מכתבן מיליה,} לא נכתבים דבריו {בספר הזכרונות.} (24)
ועדיין מקשה הגמרא: {וכי מאחר דאפילו תרי} העוסקים בתורה שכינה עמהם, {תלתא מיבעיא!?} ולמה השמיענו ששלושה דיינים שכינה עמהם?
מבארת הגמרא: {מהו דתימא, דינא שלמא} {בעלמא הוא,} שאין דיון בבית הדין נחשב כעיסוק בתורה אלא כעשיית שלום בין הבריות, {ולא אתיא} [באה] {שכינה}. {קא משמע לן, דדינא נמי הוי תורה.} ולכן השכינה שורה במקום שלשה דיינים.
ועדיין מקשה הגמרא: {וכי מאחר דאפילו תלתא,} דיינים העוסקים בתורה שכינה עמהם, {עשרה מיבעיא,} ולמה השמיענו שבעשרה השכינה עמהם? (25)
מבארת הגמרא: התנא בא להשמיענו שב{עשרה קדמה שכינה ואתיא,} השכינה מקדימה ובאה עוד לפני שבאו כל העשרה, (26) אבל ב{תלתא} אין השכינה באה {עד} {דיתבי} לדון.
{ו}עוד {אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין?} {שנאמר} [ישעיה סב ח]: {"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו". "בימינו" זו "תורה", שנאמר} [דברים לג ב]: {"מימינו אש דת למו"}. {"ובזרוע עוזו" אלו תפילין, שנאמר} [תהילים כט יא]: {"ה' עז לעמו יתן"}, והכוונה לתפילין שהם עוז לישראל, כפי שממשיך ומבאר:
{ומנין שהתפילין עוז הם לישראל?} {דכתיב} [דברים כח י]: {"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"}. {ותניא} בברייתא: {רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש}. (27) הרי שהתפילין עוז הם לישראל, כי על ידם מתפחדים הגויים מפני בני ישראל, ואף "בזרוע עוזו" הכוונה שנשבע בתפילין. ומכאן שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין. (28)
{אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין}: בשלמא בתפילין שלנו יש פרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" כדי שיהיה זכרון מצוותיו של הקב"ה אות וזכרון לישראל, אבל {הני תפילין דמרי עלמא, מה כתיב בהו?}
{אמר} [השיב] {ליה} רב חייא בר אבין: כתוב בהם הפסוק [דברי הימים א יז כא]: {"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"}.
שואלת הגמרא: {ומי משתבח קודשא ברוך הוא בשבחייהו דישראל,} וכי הקדוש ברוך הוא משתבח בשבחם של ישראל?
משיבה הגמרא: {אין,} אכן, {דכתיב} [דברים כו יז]: {"את ה' האמרת היום} לאלקים". "האמרה" לשון חשיבות ושבח, שעם ישראל מחשיב ומשבח את ה'. [{וכתיב}, שם יח]: {"וה' האמירך היום} להיות לו לעם סגולה". הרי שה' משבח ומחשיב את עם ישראל, וכך הוא אומר לישראל: {אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם,} לדבר המשובח במיוחד, (29) {ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם}.
{אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר} [שם ו ד]: {"שמע ישראל ה' אלהנו ה' אחד", ואני} א{עשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בא רץ"}.
{אמר ליה רב אחא בריה} [בנו] {דרבא לרב אשי: תינח בחד ביתא} כתוב בו "ומי כעמך ישראל", אך עדיין לא נודע {בשאר} שלשה {בתי מאי} כתוב בהם?
{אמר ליה} רב אשי: כתוב בהן הפסוקים דלהלן: {"כי מי גוי גדול} אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו" [דברים ד ז].
והפסוק: {"ומי גוי גדול} אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום" [שם ח].
והפסוק: {"אשריך ישראל} מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותיך תדרוך" [שם לג כט].
והפסוק: {"או הנסה אלהים} לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך" [שם ד לד].
והפסוק: {"ולתתך עליון} על כל הגויים אשר עשה, לתהלה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדש לה' אלהיך כאשר דבר" [שם כו יט].
מקשה הגמרא: {אי הכי,} שכל אלו ששת הפסוקים כתובים בפרשיות התפילין יוצא ש{נפישי להו טובי בתי,} יש יותר מארבעה בתים.
מתרצת הגמרא: אין כל פסוק בבית נפרד, {אלא} כך הם סדר הפסוקים בבתים: הפסוק {"כי מי גוי גדול"}, עם הפסוק {"ומי גוי גדול", דדמיין להדדי בחד ביתא,} כיון שדומים זה לזה הינם בבית אחד (30).
והפסוק {"אשריך ישראל"}, עם הפסוק {"ומי כעמך ישראל" בחד ביתא,} יחד בבית שני. (31)
הפסוק {"או הנסה אלהים" בחד ביתא,} בבית נפרד בפני עצמו. (32)
והפסוק {"ולתתך עליון"} אף הוא בפני עצמו {בחד ביתא,} בבית נפרד, (33) וביחד הם ארבעה בתים.