דף ו - ב

{וכולהו כתיבי באדרעיה,} וכל הפסוקים הללו כתובים בבית אחד בתפילין של יד. (34)

ועוד {אמר רבין בר רב אדא אמר רב יצחק: כל הרגיל לבא לבית הכנסת} כל יום, {ולא בא יום אחד, הקדוש ברוך הוא משאיל בו} (35) שואל אודותיו מדוע לא בא. {שנאמר} [ישעיה נ י]: {"מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו} יבטח בשם ה' וישען באלהיו". וכך נדרש פסוק זה: "מי בכם ירא ה'", ה' שואל היכן הוא אותו ירא ה' שהיה רגיל להשכים לבית הכנסת לתפילה, (36) ועתה לא בא אלא הלך בדרך חושך דהיינו לדבר הרשות, ולכן "לא נוגה לו", לא יאיר לו היום. (37) והדבר תלוי מדוע נמנע מלבוא וכפי שממשיך לבאר (38)

"{ואם} לא השכים לבית הכנסת כי {לדבר} {מצוה הלך,} אזי {נוגה לו. ואם לדבר הרשות הלך, אין נוגה לו}".

ומסיים הפסוק {"יבטח בשם ה'"} כלומר, {מאי טעמא,} מהו הטעם שההולך לדבר רשות אין נוגה לו? - {משום דהוה ליה לבטוח בשם ה'} שיתן לו פרנסתו גם אם ישכים לבית הכנסת, (39) {ולא בטח}. (40)

{אמר רבי יוחנן: בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת, ולא מצא בה עשרה}, אלא פחות, (41) {מיד הוא כועס. שנאמר} [שם ב]: {"מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה"}. (42)

{אמר רב חלבו אמר רב הונא}. (43) {כל הקובע} {מקום לתפילתו,} שמתפלל תמיד באותו מקום, (44) {אלהי אברהם} שקבע מקום לתפילתו יהיה {בעזרו} כשם שעזר לו לאברהם אבינו, (45)

{וכשמת} הקובע מקום לתפילתו {אומרים לו} [עליו] {אי,} אוי על {חסיד} שאבד, {אי} אוי על {עניו} שאבד, {מתלמידיו של אברהם אבינו,} שהרי הלך בדרכיו. (46)

שואלת הגמרא: {ואברהם אבינו מנא לן} [מנין לנו] {דקבע מקום} לתפילתו?

משיבה הגמרא: {דכתיב} [בראשית יט כז]: {"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם"}, היינו שכבר עמד שם לפני כן, {ואין} הכוונה {עמידה אלא} ב{תפילה, ש}הרי {נאמר} [תהילים קו ל]: {"ויעמוד פנחס ויפלל"}.

{ו}עוד {אמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה} (47) לפי שמראה בכך שישיבת בית הכנסת הייתה עבורו למשא.

{אמר אביי: לא אמרן,} איסור זה אינו {אלא למיפק,} רק בצאתו מבית הכנסת, {אבל} {למיעל,} בהליכתו לבית הכנסת, (48) {מצוה למרהט,} מצוה לרוץ, (49) {שנאמר} [הושע ו ג]: {"נרדפה לדעת את ה'"}, ורדיפה לשון מרוצה הוא. (50) {אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן,} בראשונה כשהייתי רואה את תלמידי החכמים {דקא רהטי לפרקא בשבתא,} שרצים בשבת לשמוע את הדרשה. {אמינא קא מחליין רבנן שבתא,} אמרתי שהם מחללים את השבת, שהרי אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת. (51) {כיון דשמענא להא ד}אמר {רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ} {אדם לדבר הלכה} (52) {ואפילו בשבת, שנאמר} [יהושע יא י]: {"אחרי ה' ילכו כאריה ישאג}", (53) {אנאנמי רהיטנא,} אף אני התחלתי לרוץ (54).

{אמר רבי זירא: אגרא דפרקא רהטא,} עיקר קבלת השכר של הרצים לשמוע דרשה מפי החכם הינו עבור הריצה. (55) {אמר אביי: אגרא דכלה,} שכר הבאים לשמוע את הדרשה בהלכות הרגל בשבת שלפניו, {דוחקא,} הוא עבור הדוחק שיש שם. (56)

{אמר רבא: אגרא דשמעתא סברא,} שכר העוסק בדבר הלכה, היא היגיעה והטורח להבנת טעמו של דבר. (57)

{אמר רב פפא: אגרא דבי טמיא,} שכר ההולכים לבית האבל הוא {שתיקותא,} על שתיקתם. (58) {אמר מר זוטרא: אגרא דתעניתא,} השכר על התענית {צדקתא,} על הצדקה שנותנים לפרנסת העניים שצמו באותו יום. (59)

{אמר רב ששת: אגרא דהספדא,} השכר המספידין את המת הוא {דלויי,} על הרמת הקול בלשון צער ועגמת נפש, כדי שיבכו השומעים.

{אמר רב אשי: אגרא דבי הילולא,} השכר שמקבל המשתתף בחתונה, {מילי} על שמשמח את החתן בדברים. (60) {אמר רב הונא} (61): {כל המתפלל אחרי בית הכנסת} נראה ככופר במי שהקהל מתפללין לו, ולפיכך {נקרא רשע}. {שנאמר} [תהילים יב ט]: {"סביב רשעים יתהלכון"}. "סביב" [היינו חוץ לבית הכנסת], רשעים יתהלכון.

{אמר אביי: לא אמרן,} לא אמרנו כן שנקרא רשע {אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא,} רק אם אינו מחזיר את פניו לבית הכנסת, {אבל מהדר אפיה לבי כנישתא, לית לן בה.} אם מחזיר פניו לבית הכנסת, אינו נקרא רשע. (62) {ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא,} מעשה באדם שהתפלל אחורי בית הכנסת {ולא מהדר אפיה לבי כנישתא,} ולא החזיר את פניו בתפילה לעבר בית הכנסת. {חלף אליהו חזייה,} אליהו הנביא עבר שם וראהו, {אידמי ליה כטייעא,} נתגלה לפניו כסוחר ערבי, {אמר לו} אליהו: {כדו בר קיימת קמי מרך,} הנך עומד לפני אדונך כאילו יש שתי רשויות, שהרי אתה מתפלל בחוץ לצד אחר מהמתפללים שבתוך בית הכנסת. (63) {שלף ספסרא וקטליה,} שלף אליהו חרב, והרגו. (64) {אמר ליה ההוא מרבנן} [אחד החכמים] {לרב ביבי בר אביי, ואמרי לה} ויש האומרים ש{רב ביבי} אמר זאת {לרב נחמן בר יצחק}: הפסוק שהוזכר "סביב רשעים יתהלכון" מסתיים "כרום זולת לבני אדם", {מאי "כרום זולת לבני אדם"?}

{אמר ליה: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם,} כמו תפילה שעולה למעלה, (65) {ובני אדם מזלזלים בהם}.

הגמרא מביאה פירוש נוסף: {רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו} [שניהם אמרו]: {כיון שנצטרך אדם ל}עזרת ה{בריות,} כגון שלוה מהם ממון, מזלזלים בו עד ש{פניו משתנות ככרום}. {שנאמר, "כרום זלות לבני אדם". מאי} [מהו] {"כרום}"? {כי אתא רב דימי אמר: עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת מתהפך} צבעו {לכמה גוונין}. כך משתנות פניו של הנצרך לבריות, מתוך שמזלזלים בו. (66)

{רב אמי ורב אסי דאמרי תרוייהו,} שניהם אמרו שהנצרך לבריות הרי הוא {כאילו נידון בשני דינים: אש ומים!} (67) {שנאמר} [תהילים סו ב]: {"הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים",} אם הרכבת לנו נושה, (68) שהלווה לנו כספים ותובעם חזרה, הרי זה כאילו באנו באש ובמים. (69)

{ו}עוד {אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפילת מנחה} להתפלל בתחילת זמנה, {שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה}, (70) {שנאמר} [מלכים א ח לו]: {"ויהי בעלות המנחה ניגש אליהו הנביא ויאמר וגו', ענני ה' ענני".} ואמר פעמיים "ענני" כי התכוון לבקש שני דברים: {ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם.} (71) הרי שאליהו התפלל "בעלות המנחה", ומשמע מיד בתחילת זמנה.

{רבי יוחנן אמר: אף בתפילת ערבית} יש להיזהר להתפלל בתחילת זמנה (72), {שנאמר} [תהילים קמא ב]: {"תכון תפילתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"}, "מנחת ערב" היא תפלת ערבית, ומלמד שתהא סמוכה לקטרת של בין הערביים.

{רב נחמן בר יצחק אמר: אף תפילת שחרית} יש להיזהר להקדים ולהתפלל, {שנאמר} [תהילים ה ד]: {"ה' בקר תשמע קולי, בקר אערך לך ואצפה",} וכפילות תיבת "בוקר" מלמדת שיש (73) להקדימה.

{ו}עוד {אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל} (74) {הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר} [מזלזל] {בחמישה "קולות"} שבירך בהן הקדוש ברוך הוא את ישראל. {שנאמר} בירמיה [לג א] שאמר בשם ה', עוד ישמע ביהודה וירושלים, {"קול ששון וקול שמחה,} {קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות"}.

{ואם משמחו} (75) לחתן, {מה שכרו?} (76)

{אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות. שנאמר} בפרשת מתן תורה [שמות יט טז] חמשה "קולות": {"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר} [מיעוט 'קולות' - שתים], {וקול שופר" וגו'}. [ושם יט]: {"ויהי קול השופר} הולך וחזק מאד, משה ידבר, {והאלהים יעננו בקול}". (77)

שואלת הגמרא: {איני!} הרי התורה ניתנה ביותר מחמישה קולות, {והא כתיב} בהמשך הפרשה [שם כ טו]: {"וכל העם רואים את הקולות",} ומשמע שהיו שם קולות נוספים.

משיבה הגמרא: {אותן 'קולות'} המוזכרים בפסוק זה, הם אותם הקולות {דקודם מתן תורה הוו.} כלומר, הם הקולות שכבר הוזכרו בפסוקים לעיל, כ"קול השופר". (78)

{רבי אבהו אמר}: המשמח את החתן {כאילו הקריב} קרבן {תודה}, שנאמר בסיום הפסוק של חמשת הקולות "קול אומרים הודו את ה' ... {מביאים תודה בית ה'}".

{רבי נחמן בר יצחק אמר}: המשמח את החתן {כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר} בסיום הפסוק של חמשת הקולות, שהוזכר: {"כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה, אמר ה'"}.

{ו}עוד {אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם} {שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין,} מתקבלים, (79) {שנאמר} [קהלת יב יג] {"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".} וכך נדרש: לסוף דבריו, הכל נשמעין. ולמי? למי שאת האלהים ירא! (80)

{מאי,} מה הכוונה בסיום הפסוק {"כי זה כל האדם"?}

{אמר רבי אלעזר: אמר הקדוש ברוך הוא: כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל} שיברא {זה} הירא שמים. (81)

{רבי אבא בר כהנא אמר: שקול זה כנגד כל העולם כולו}.

{רבי שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה} [ויש האומרים] {רבי שמעון בן זומא אומר: כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה,} להיות לעזר לירא שמים. (82) {ו}עוד {אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום}, (83) {יקדים לו,} יראה להקדימו בברכת ה{שלום, שנאמר} [תהילים לד טו]: {"בקש שלום ורדפהו"}.

{ואם נתן לו} שלום {ולא החזיר,} ולא ברכו לשלום חזרה, {נקרא גזלן. שנאמר} [ישעיה ג יד] {"ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם"}, והרי אף גזלת עשיר גזלה היא? אלא הכוונה לגזלה מעני שאין מה לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו. (84)