{אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי}: (1) {מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל?} שנאמר [ישעיה נו ז]: {"והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי"}. "בית {תפילתם" לא נאמר, אלא} "בית {תפילתי", מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל}.
שואלת הגמרא: {מאי מצלי,} מהי תפילתו? (2) {אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני, שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו} יגברו (3) {רחמי על מידותי, ואתנהג עם בני במידת הרחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין}. (4)
{תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע} כהן גדול: (5) {פעם אחת נכנסתי} ביום הכיפורים {להקטיר קטורת לפני ולפנים,} בקודש הקודשים, {וראיתי אכתריאל} (6) {יה ה' צבאות, שהוא יושב על כסא רב ונשא, ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני!} (7) {אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך,} ויגברו הרחמים על מדת הדין, {ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין}.
{ונענע לי בראשו,} כמודה בברכתי ועונה אמן. כלומר, שתפילתי נתקבלה. (8)
{וקא משמע לן,} בבקשה זו רצה הקדוש ברוך הוא ללמדנו, (9) {שלא תהיה ברכת הדיוט קלה} {בעיניך.} (10) ולכן לא אמר לו "ברך את עמי ישראל" אלא "ברכני", להראות כאילו הוא כביכול רוצה את ברכתו. (11)
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי} (12): {מנין שאין מרצין} [מפייסין] {לו לאדם בשעת כעסו} (13)? {דכתיב} [שמות לג יד]: "ויאמר {פני ילכו והנחתי לך}", וכך מתפרש פסוק זה: (14) {אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם, ואניח לך}.
שואלת הגמרא: {ומי איכא ריתחא קמיה דקודשא בריך הוא,} וכי יש כעס אצל הקדוש ברוך הוא? (15)
משיבה הגמרא: {אין,} אכן מצינו שהוא כועס, {דתניא} בברייתא, (16) על הכתוב [בתהילים ז יב]: {"ואל זועם בכל יום"} (17).
{וכמה} זמן נמשך {זעמו?} {רגע}.
{וכמה} הוא שיעור זמן של {רגע?} חלק {אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים} [חמישים ושמונה אלף] {ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה, וזו היא "רגע"}. (18);
{ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה} שהקב"ה זועם, {חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה} [במדבר כז טז]: {"ויודע דעת עליון".} ויש לשאול: {השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?!} (19) {אלא, מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך} {הוא כועס בה}, ועל כך נאמר שהיה "יודע דעת עליון". (20)
{והיינו דאמר להו} ה{נביא} מיכה [ו ה] {לישראל: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב,} ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל, למען דעת צדקות ה'".
וביאור דבריו: {מאי,} מה הכוונה {"למען דעת צדקות ה'}"?
{אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות} [צדקה] {עשיתי עמכם, שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל} [דהיינו מישראל (21)], {שריד ופליט.}
{והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק} [במדבר כג ח]: {"מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם ה'", מלמד} הכתוב {שכל אותן הימים לא זעם} ה'.
שואלת הגמרא: {וכמה} זמן נמשך {זעמו?}
משיבה הגמרא: {רגע}.
{וכמה} הוא שיעור זמן של {רגע?} (22)
{אמר רבי אבין, ואיתימא} אמר זאת {רבי אבינא: רגע כמימריה.} כשיעור זמן אמירת המילה "רגע". (23)
{ומנא לן דרגע רתח,} ומנין לנו ששיעור זעמו הוא רגע?
{שנאמר} [תהילים ל ו]: {"כי רגע באפו חיים ברצונו".} הרי שאפו נמשך 'רגע'.
{ואי בעית אימא,} נלמד {מהכא} [ישעיה כו כ]: {"חבי כמעט רגע עד יעבור זעם".} התחבאי זמן מועט כרגע עד יעבור זעם. הרי שהזעם הוא רגע.
שואלת הגמרא: {ואימת רתח,} מתי היא השעה שהקדוש ברוך הוא כועס?
{אמר אביי: בהנך תלת שעי קמייתא,} בתוך שלש שעות ראשונות של היום, (24) {כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא,} כאשר הכרבולת של התרנגול מלבינה, והתרנגול עומד על רגל אחת.
שואלת הגמרא: {כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי!} והרי מצב זה מצוי גם בכל שעה משעות היום, שלפעמים צבע הכרבולת מלבין, והתרנגול עומד כך על רגל אחת?
משיבה הגמרא: {כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי,} בכל שעות היום אם אירע שהכרבולת מלבינה נשארות בה כמו שורות אדומות, ואילו {בההיא שעתא, לית ביה שורייקי סומקי.} באותה שעה היא מלבינה כולה, ואין בה שורות אדומות. (25)
מעשה הקשור בעניין זה: {ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה} [היה גר בשכנותו] {דרבי יהושע בן לוי,} ו{הוה קאי מצער ליה טובא בקראי,} והיה מצער הרבה את רבי יהושע בן לוי בשאלות מפסוקים שמוכח מהם כביכול כדעת הצדוקים.
{יומא חד שקל} נטל רבי יהושע בן לוי {תרנגולא, ואוקמיה בין כרעיה דערסא, ועיין בה.} העמידו בין רגלי המיטה, והביט עליו, כי {סבר} שיוכל להבחין על פי הסימנים בתרנגול מהי השעה שהקב"ה כועס, ו{כי מטא ההיא שעתא,} כאשר תגיע השעה שהקב"ה כועס, {אלטייה} [אקללנו]. (26) אך לבסוף, {כי מטא ההיא שעתא ניים,} נרדם רבי יהושע בן לוי.
{אמר} רבי יהושע בן לוי: {שמע מינה, לאו} {אורח ארעא למעבד הכי,} שאין זה דרך ארץ לעשות כן [כלומר, אין זה מעשה הולם], (27) שהרי {"ורחמיו על כל מעשיו" כתיב} [תהילים קמה ט], ו"כל" כולל גם את הרשעים, {ו}כן {כתיב} [משלי יז כו]: {"גם ענוש לצדיק לא טוב"}, שאין זה טוב ונכון שצדיק יעניש, ויהא אדם נענש בשבילו.
{תנא}, שנינו בברייתא {משמיה דרבי מאיר}: בבוקר, {בשעה שהחמה} [שהשמש] {זורחת, וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה, מיד כועס הקדוש ברוך הוא}. (28)
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום} [בשם] {רבי יוסי: טובה מרדות אחת בלבו של אדם,} כשאדם מוכיח ומכניע (29) את עצמו, הוא גורם בכך לעצמו לחזור בתשובה {יותר מכמה מלקיות} שיקבל מאחרים. {שנאמר} [הושע ב ט] {"ורדפה את מאהביה} ולא תשיג אתם, ובקשתם ולא תמצא, {ואמרה: אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה}". (30)
{וריש לקיש אמר}: טובה מרדות אחת בלבו של אדם {יותר ממאה מלקיות, שנאמר} [משלי יז י]: {"תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה".} ההכנעה שבאה על ידי גערה עצמית ניכרת על המבין, יותר ממאה מכות שמכים את הכסיל. (31)
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך, ונתן לו,} ועליהם נאמר [שמות לג יז]: "גם את הדבר הזה אשר דברתי אעשה".
א. {ביקש שתשרה שכינה על ישראל, ונתן לו}. ומנין שביקש זאת משה? {שנאמר} [שם טז]: "ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך {הלוא בלכתך עמנו"}, דהיינו, שתשרה השכינה על ישראל. (32)
ב. {בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים,} (33) {ונתן לו}, ומנין שביקש זאת? {שנאמר} [שם בהמשך הפסוק]: {"ונפלינו אני ועמך} מכל העם אשר על פני האדמה", דהיינו, שבהשראת השכינה נהיה נבדלים (34) משאר אומות העולם.
ג. {בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא,} דרך הנהגת משפטיו [וכפי שיבואר בהמשך], {ונתן לו.} ומנין שביקש זאת? {שנאמר} [שם יג] "ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך, {הודיעני נא את דרכך,} ואדעך".
הגמרא מבארת מה ביקש משה רבנו לדעת בדרכי ה': {אמר לפניו} משה רבנו: {רבונו של עולם! מפני מה} בעולם הזה {יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו. יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?} (35)
{אמר לו} הקדוש ברוך הוא: {משה! צדיק וטוב לו}, כי הוא {צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו} כי הוא {צדיק בן רשע}. (36)
שואלת הגמרא: {איני,} האמנם אכן כך הוא שבן צדיק נענש בגלל אביו? {והא כתיב} [שמות כ ה]: {"פקד עוון אבות על בנים"}, שבנים נענשים בגלל אבותיהם, {ו}מאידך {כתיב} [דברים כד טז]: {"ובנים לא יומתו על אבות"}, היינו שבנים לא נענשים בגלל אבותיהם.
{ורמינן קראי אהדדי,} הקשנו [בסנהדרין כז ב] סתירת הפסוקים, {ומשנינן: לא קשיא. הא} שנענשים גם על עוון אבותיהם, הוא {כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם.} ואילו {הא} שאינם נענשים בעוון אבותיהם, הוא {כשאין אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם.} ואם כן, צדיק שהוא בן רשע אין לו להענש בעקבות מעשי אביו, וכיצד אפשר לומר ש"צדיק ורע לו" זה מפני שהוא צדיק בן רשע? {אלא} מפרשת הגמרא: {הכי קאמר ליה,} כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: {צדיק וטוב לו} כי הוא {צדיק גמור, צדיק ורע לו} כי הוא {צדיק שאינו גמור} (37). {רשע וטוב לו} כי הוא {רשע שאינו גמור}, (38) {רשע ורע לו} כי הוא {רשע גמור}. (39)
{ופליגא דרבי מאיר,} רבי יוסי חלוק בזאת עם רבי מאיר.
{דאמר רבי מאיר: שתים} מבקשותיו {נתנו לו, ו}בקשה {אחת,} שביקש לדעת דרכי ה' {לא נתנו לו}, (40) {שנאמר} [שם יט]: "וחנתי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם". ומפרש: {"וחנתי את אשר אחון",} את אשר ארצה לחונו {אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם, אף על פי שאינו הגון}. הרי שלא קיבל מענה לשאלתו זו. (41) הגמרא מבארת פסוקים נוספים באותה פרשה:
{"ויאמר, לא תוכל לראות את פני"} [שמות לג כ].
{תנא} בברייתא {משמיה דרבי יהושע בן קרחה: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשרציתי} בסנה להראותך את כבודי, {לא רצית,} כפי שנאמר "ויסתר משה פניו". {עכשיו שאתה רוצה} לראות, {איני רוצה} להראותך.
{ופליגא,} רבי יהושע בן קרחה חלוק בזאת על {דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן.}
{דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בשכר שלש} דברים טובים שעשה משה {זכה} מדה כנגד מדה {לשלש} מעלות.
ומפרש: בפרשת הסנה נאמר [שמות ג ו]: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים";
{בשכר "ויסתר משה פניו", זכה} משה {לקלסתר פנים,} שנאמר [שמות לד ל]: "והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו".
{בשכר "כי ירא"} מהביט, {זכה ל"ויראו מגשת אליו"}.
{בשכר "מהביט"} [שלא הביט], {זכה ל"ותמונת ה' יביט"} [במדבר יב ח]. שזכה לראות את אחוריו, כביכול [כמבואר בסמוך].
פסוק נוסף מאותה פרשה (42) [שם כג]: {"והסירתי את כפי, וראית את אחרי".}
{אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד, שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין}, שהרי נאמר לעיל שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, וקשר של תפילין מונח מאחור.
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה, אפילו} אם נאמר {על תנאי, לא חזר בו,} גם אם לא התקיים התנאי.
{מנא לן?} - {מ}מה שמצינו אצל {משה רבנו, שנאמר} למשה לאחר מעשה העגל [דברים ט יד]: {"הרף ממני ואשמידם וגו', ואעשה אותך לגוי עצום} ורב ממנו", הרי שהבטיח ה' למשה שירבה את זרעו לגוי עצום אם ישמיד את ישראל. ו{אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה} הגזרה להשמיד את ישראל, {אפילו הכי, אוקמה בזרעיה,} קויים הדבר בזרעו שנעשה לגוי עצום, (43) וכפי שמוכח {שנאמר} [דברי הימים א כג טו יז]: {"בני משה גרשום ואליעזר. ויהיו בני אליעזר, רחביה הראש,} ולא היה לאליעזר בנים אחרים. {ובני רחביה רבו למעלה וגו'"}.
{ותני רב יוסף} ברייתא הלומדת מפסוק זה בגזרה שווה שהיו צאצאי משה {למעלה משישים רבוא}. {אתיא,} נלמדת גזירה שווה {"רביה רביה". כתיב הכא} [בבני משה] {"רבו למעלה", וכתיב התם} [שמות א ז, לגבי בני ישראל במצרים]: {"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו"}. כשם ש"וירבו" לשישים רבוא, אף בני משה "רבו" לשישים ריבוא.