{אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון}, כלומר, בשם אדנות [א-ד-נ-י], {עד שבא אברהם וקראו "אדון", שנאמר} [בראשית טו ח]: {"ויאמר אדני} [{אלהים}], { במה אדע כי אירשנה?"}. (44)
{אמר רב: אף דניאל לא נענה אלא בשביל} [בזכותו של] {אברהם}, שנאמר [דניאל ט יז]: {"ועתה שמע אלהינו אל תפילת עבדך ואל תחנוניו, והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני"}, ולכאורה {"למענך" מיבעיא ליה} לומר, ולא "למען אדני", {אלא} ודאי כוונתו הייתה {למען אברהם, שקראך אדון}. (45)
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו? שנאמר} [שמות לג יד]: {"פני ילכו והניחותי לך"}. (46)
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו} (47) {לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה,} לאחר לידתה את בנה הרביעי (48) {והודתו, שנאמר} [בראשית כט לה]: {"הפעם אודה את ה'"}.
הגמרא מפרשת את הטעם שקראה לבנה הראשון {ראובן}. (49) {אמר רבי אלעזר}: שם זה ניתן על שם העתיד, כי {אמרה לאה: ראו מה בין בני} זה {לבן חמי,} דהיינו, עשו, בן יצחק, חמיה של לאה:
{דאילו} עשו {בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה,} למרות שמכר את הבכורה מדעתו, כמו {דכתיב} [בראשית כה לג] {"וימכור את בכורתו ליעקב", חזו} [ראו] {מה כתיב ביה} [שם כז מא]: {"וישטם עשו את יעקב} על הברכה אשר ברכו אביו", {וכתיב} עוד [שם לו]: {"ויאמר, הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמיים,} את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי". (50) הרי שערער ותבע את הבכורה.
{ואילו בני} זה שנולד בכור, {אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה,} למרות שיוסף נטל ממנו את הבכורה בעל כרחו (51), כמו {דכתיב} [דברי הימים א ה א]: "ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור. {ובחללו יצועי אביו, נתנה בכורתו לבני יוסף". ואפילו הכי לא אקנא ביה,} לא נתקנא ראובן ביוסף, אלא אף טרח להצילו, {דכתיב} [בראשית לז כא]: {"וישמע ראובן, ויצילהו מידם}". (52)
וכיון שעסקה הגמרא בטעמי קריאת שמות, ביארה טעם לשמה של {רות} המואביה. (53) {מאי,} מדוע נקראה בשם {רות} (54)?
{אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד, שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ות שבחות}.
שואלת הגמרא: ו{מנא לן דשמא גרים?} (55) מנין ששמו של אדם משפיע על הדברים העתידים לבוא עליו? (56)
{אמר רבי אליעזר: דאמר קרא,} [תהילים מו ט]: {"לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות} {בארץ". אל תקרי "שמות"} מלשון שממה, (57) {אלא "שמות",} שה' פועל לפי שמות בני אדם.
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי}: צרה {קשה} היא אם יש מי שגדל ל{תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, יותר מ}אשר יהיה ב{מלחמת גוג ומגוג} העתידה לבוא באחרית הימים.
{שנאמר} [תהילים ג א]: {"מזמור לדוד, בברחו מפני אבשלום בנו".} (58) {וכתיב בתריה,} שדוד התפלל {"ה', מה רבו צרי, רבים קמים עלי"}. (59) {ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב} רק [תהילים ב א]: {"למה רגשו גויים, ולאומים יהגו ריק"}. כלומר, מה תועלת להם ממעשיהם, {ואילו "מה רבו צרי" לא כתיב}, הרי שמלחמת גוג ומגוג קלה היא מתרבות רעה שבביתו של אדם.
הגמרא ממשיכה לעסוק במזמור שהובא: {"מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו"}.
ותמהה הגמרא: {"מזמור לדוד"!?} {"קינה לדוד מיבעי ליה"!} וכי על מה שברח מפני בנו אבשלום שתפס לו את המלוכה מתאים לומר "מזמור לדוד", הרי "קינה לדוד" היה צריך לומר!
מבארת הגמרא: {אמר רבי שמעון בן אבישלום: משל למה הדבר דומה? לאדם שיצא עליו שטר חוב} גדול, {קודם שפרעו} {היה עצב}, כיון שלא היה בידו לפרעו. {לאחר ש}השיגה ידו ו{פרעו,} הריהו {שמח}. (60)
{אף כאן} לגבי {דוד, כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא} [שמואל ב יב יא]: "כה אמר ה', {הנני מקים עליך רעה מביתך,} ולקחתי את נשיך לעיניך", (61) {היה} דוד {עצב.} אמר, {שמא עבד או ממזר הוא} זה שיעמיד עלי, {דלא חייס עלי.}
{כיון דחזא דאבשלום הוא,} שנוכח כי אותו אחד הוא אבשלום בנו, {שמח,} כי חשב שהוא ודאי ירחם עליו, {משום הכי אמר "מזמור"}. (62) {ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מותר להתגרות ברשעים,} לריב עם רשעים (63) {בעולם הזה,} (64) {שנאמר} [משלי כח ד]: {"עוזבי תורה יהללו רשע, ושומרי תורה יתגרו בם"}.
{תניא נמי הכי} בברייתא: {רבי דוסתאי ברבי מתון אומר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר "עוזבי תורה יהללו רשע,} ושומרי תורה יתגרו בם".
{ואם לחשך} [לחש לך (65)] {אדם לומר} [להקשות], {והא כתיב} [תהילים לז א]: {"אל תתחר במרעים, אל תקנא בעושי עולה"?} והמקשה הזה מפרש ש"תתחר" וכן "תקנא" פירושו להתגרות ולהתקוטט, ולכן הוא מבין שכוונת הכתוב שלא להתגרות במרעים ובני עולה
אתה {אמור לו} למקשה הזה: {מי שלבו נוקפו} מעבירות שבידו {אומר} לפרש {כן}, (66) אך אין זו כוונת הכתוב, {אלא} כך הוא פירושו: {אל תתחר במרעים, להיות כמרעים.} כלומר, אל תתאווה למעשי המרעים, ותרצה ללכת בדרכם. וכן המשך הפסוק פירושו: {אל תקנא בעושי עולה, להיות כעושי עולה.} כלומר, אל תתאווה בעושי העוולה ללכת בדרכם. (67)
{ו}כן {אומר} הכתוב [משלי כג יז]: {"אל יקנא לבך בחטאים"}, ובזה ברור שאין הכוונה שלא יתגרה ויתקוטט עם החוטאים, שהרי הפסוק ממשיך, {"כי אם ביראת ה' כל היום".} אלא ודאי הכוונה היא, שלא יתאווה להיות כמו החוטאים אלא ירצה להיות כיראי ה'.
מקשה הגמרא: {איני!} האמנם כך הוא שמותר להתגרות ברשעים? {והאמר רבי יצחק: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו}, מאירה לו פנים, כלומר, שמצליח בכל עניניו, {אל תתגרה בו, שנאמר} [תהילים י ה]: "רשע כגובה אפו בל ידרוש וגו' {יחילו דרכיו בכל עת}". "יחילו" פירושו "יצליחו". (68)
{ולא עוד, אלא שזוכה} רשע זה {בדין} שמים, שבאותה עת מסולקים ממנו משפטי היסורים, (69) כפי {שנאמר} בהמשך הפסוק, {"מרום משפטיך מנגדו",} דיניך מסולקים ומרוחקים הימנו.
{ולא עוד, אלא שרואה ב}נפילת {צריו, שנאמר} בסיום הפסוק {"כל צורריו יפיח בהם"}. הוא מפיל את צורריו בקלות, כמו אדם הדוחה את הקש בנפיחה, ולכאורה משמע מדבריו שאין להתגרות ברשע. (70)
מתרצת הגמרא כמה תירוצים:
תירוץ ראשון:
{לא קשיא. הא} שאמר רבי יצחק כל המתגרים בו נופלים לפניו, מדובר {במילי דידיה,} בהתגרות על דברים ועסקים פרטיים שיש בינם. ואילו {הא}, מה שאמרו רבי שמעון בר יוחאי ורבי דוסתאי שמותר להתגרות ברשעים, מדובר {במילי דשמיא,} עבור דברים של שמים, כלומר, תורה ומצוות. (71)
תירוץ שני:
{ואי בעית אימא, הא והא במילי דשמיא,} גם רבי שמעון ורבי דוסתאי וגם רבי יצחק מדברים בהתגרות על עניינים רוחניים, {ו}מכל מקום {לא קשיא} הסתירה שבדבריהם. כי {הא,} רבי יצחק מדבר {ברשע שהשעה משחקת לו}, שהשעה מאירה לו פנים ומצליח בכל עניניו, ואילו {הא,} רבי שמעון ורבי דוסתאי מדברים {ברשע שאין השעה משחקת לו}.
תירוץ שלישי:
{ואי בעית אימא, הא והא,} גם רבי שמעון ורבי דוסתאי וגם רבי יצחק מדברים {ברשע שהשעה משחקת לו. ולא קשיא, הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור.} צדיק גמור מותר לו להתגרות ברשעים, וצדיק שאינו גמור אסור.
והגמרא מוכיחה חילוק זה בין צדיק גמור לשאינו גמור: {דאמר רב הונא: מאי דכתיב}, מהו הביאור בתמיהת הנביא חבקוק [א יג]: {"למה תביט בוגדים, תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?",}
{וכי רשע בולע צדיק?} {והא כתיב} [תהילים לז לג] על רשע החפץ להמית צדיק, {"ה' לא יעזבנו בידו", ו}כן {כתיב} [משלי יב כא] {"לא יאונה לצדיק כל און". אלא,} הפסוק בחבקוק מדבר רק ב{צדיק ממנו,} כלומר, שהוא יותר צדיק מן הרשע, אך אינו צדיק גמור, אותו {בולע} הרשע, (72) אבל {צדיק גמור, אינו בולע}.
תירוץ רביעי:
{ואי בעית אימא} ליישב סתירת מאמרו של רבי יצחק עם דברי רבי שמעון ורבי דוסתאי האם מותר להתגרות ברשעים, כי באמת לצדיק גמור מותר להתגרות בכל רשע, ומה שאמר רבי יצחק שאין להתגרות, מדובר בצדיק שאינו גמור, ואף שבסתם רשע מותר לו להתגרות, כאשר {שעה משחקת לו שאני.} כי אז אסור לצדיק שאינו גמור להתגרות בו. (73)
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: כל הקובע מקום לתפילתו, אויביו נופלים תחתיו, שנאמר} [שמואל ב ז י]: {"ושמתי מקום לעמי ישראל, ונטעתיו ושכן תחתיו, ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה".} בשכר "ושמתי מקום" לא יוסיפו בני עולה לענותו. (74)
{רב הונא רמי} [הקשה סתירה לכאורה בפסוקים]: {כתיב} בפסוק הנזכר, שהוא תשובת ה' על ידי נתן הנביא לדוד, "ולא יוסיפו בני עוולה {לענותו", ו}שוב {כתיב} פסוק זה בשינוי לשון בדברי הימים [א יז יג]: "ולא יוסיפו בני עולה {לכלותו"}. מדוע שינה הכתוב כאן שרק לכלותו לא יוסיף?
משיבה הגמרא: {בתחלה לענותו,} כשנבנה בית המקדש נבנה על מנת שהאויבים לא יוכלו לענות את ישראל, {ולבסוף לכלותו,} לאחר שחטאו נגזר עליהם עינוי, והתפילה מצילתם מן הכליון.
{ו}עוד {אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר} {יוחאי: גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה,} שימוש תלמידי חכמים חשוב יותר מהלימוד מהם, (75) {שנאמר} [מלכים ב ג יא]: {"פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו"}.
{"למד}" מפי אליהו {לא נאמר,} למרות שלמד תורה מפיו, {אלא} רק {"יצק} מים" על ידיו נאמר, הרי זה {מלמד, שגדולה שמושה יותר מלימודה}.
{אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי,} מהו הטעם שלא בא מר לבית הכנסת להתפלל בציבור?
{אמר ליה} רב נחמן: {לא יכילנא,} אינני יכול כי תשש כוחי.
{אמר ליה} רבי יצחק: {לכנפי למר עשרה וליצלי,} שיאספו למר עשרה אנשים ויתפלל במנין. (76)
{אמר ליה} רב נחמן: {טריחא לי מילתא,} קשה עלי הטירחה לאסוף עשרה אנשים. (77)
אמר לו רבי יצחק: {ולימא ליה מר לשלוחא} {דצבורא: בעידנא דמצלי צבורא, ליתי ולודעיה למר!} בעת שהצבור נעמדים לתפילה יבוא ויודיעו, כדי שיתפלל, על כל פנים, באותה שעה שהציבור מתפללין. (78)
{אמר ליה} רב נחמן: {מאי כולי האי,} מה עניין יש בזה?
{אמר ליה} רבי יצחק: {דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי}: