דף ח - א

{מאי דכתיב}, (1) {} מה שנאמר: [תהילים סט יד] {"ואני תפילתי לך ה' את רצון"}, (2) {אימתי} הוא אותו {"עת רצון"?} {בשעה שהציבור מתפללין}. (3)

{רבי יוסי בר חנינא אמר: מהכא,} נלמד דבר זה, שנאמר [ישעיה מט ח]: {"כה אמר ה'} {בעת רצון עניתיך"}, כלומר, בעת שהציבור יתפללו ויהיה עת רצון, אזי "עניתיך" גם ליחיד. (4)

{רב אחא ברבי חנינא אמר: מהכא,} דבר זה נלמד מהכתוב [איוב לו ה]: {הן א-ל כביר ולא ימאס,} כביר מלשון רבים, ולא ימאס בתפילת היחיד המתפלל באותה שעה. (5) {ו}כן {כתיב} [תהילים נה יט]: {"פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי",} וביאורו משום שהתפילה "ברבים", "היו עמדי", באותה שעה שהתפללתי אני. (6)

{תניא נמי הכי: רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס} בתפילת היחיד כשהיא {ב}שעת {תפילתן של רבים} (7)? - {שנאמר: "הן אל כביר ולא ימאס", ו}כן {כתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי", וגומר}.

הגמרא מפרשת את הפסוק "פדה בשלום נפשי": {אמר הקדוש ברוך הוא: כל העוסק} בדברי שלום, דהיינו {בתורה}, (8) {ובגמילות חסדים} (9) {ומתפלל עם הציבור}, (10) {מעלה אני} {עליו כאילו פדאני לי} (11) {ולבני} (12) {מבין אומות העולם}.

עוד על תפילה בבית כנסת: {אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו} (13) {ואינו נכנס שם להתפלל נקרא "שכן רע"}. (14) {שנאמר} [ירמיה יב ד]: {"כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל"}, "נחלה" אלו בתי כנסיות, (15) ו"שכני הרעים" של בתי הכנסת הם אלו שאינם נכנסים לתוכם. {ולא עוד, אלא ש}אם אינו נכנס שם להתפלל {גורם גלות לו ולבניו, שנאמר} [בהמשך הפסוק הנזכר]: {"הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אטוש מתוכם"}. (16)

{אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי,} יהודים זקנים - {בבבל}. (17) {תמה} רבי יוחנן {ואמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה} אשר נשבע ה' לתת לאבותיכם" [דברים יא כא] {כתיב}, הרי שההבטחה לאריכות ימים היא רק בארץ ישראל, {אבל בחוצה לארץ לא}. (18) {כיון דאמרי ליה} שזקנים אלו {מקדמי} {ומחשכי לבי כנישתא,} מאריכין לשהות בבית הכנסת, שמקדימים לבוא בבוקר לשחרית, ומאריכין לשהות בלילה בערבית. (19) סרה תמיהתו, {ואמר: היינודאהני להו,} דבר זה הועיל להם לאריכות ימים (20) - {כ}פי {דאמר רבי יהושע בן לוי לבניה} [לבניו]: {קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא,} הקדימו בבוקר לשחרית, וכן תאריכו לשהות בערבית בלילה, {כי היכי דתורכי חיי,} כדי שתאריכו ימים.

{אמר רבי אחא ברבי חנינא: מאי קרא,} היכן מצאנו דבר זה בכתובים שישיבת בית הכנסת מביאה אריכות ימים? שנאמר [משלי ח לד]: {"אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי"}, "דלתותי" הם דלתות בית הכנסת ובית המדרש, (21) {וכתיב בתריה,} ובפסוק אחריו נאמר: {"כי מוצאי מצא חיים"}. (22)

{אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת}. (23)

הגמרא תמהה על כך: {שני פתחים סלקא דעתך?!} וכי תעלה בדעתך שצריך להכנס לבית הכנסת דרך שני פתחים?! {אלא אימא} שיכנס לתוך בית הכנסת כ{שיעור} רוחב של {שני פתחים ואחר כך יתפלל,} כדי שלא ישב סמוך לפתח, ולא יראה כאילו השהות בבית הכנסת עליו כמשא, והוא מזומן לפתח כדי לצאת בו. (24)

נאמר [תהילים לב ו]: {"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא"}, ופירושו, שיתפלל שיהיה מצוי לו את הנדרש לו בעת הצורך. אך לא מבואר על איזה צורך מדובר. ולפנינו חמישה פירושים באיזה צורך עוסק הפסוק. (25)

{אמר רבי חנינא: "לעת מצא" זו "אשה"}, שימצא את זיווגו בעת הצורך, {שנאמר} [משלי יח כב]: {"מצא אשה מצא טוב"}, הרי שלשון "מצא" מתאים על זיווג.

{במערבא,} בארץ ישראל, (26) {כי נסוב אינש איתתא} כאשר נשא אדם אשה {אמרי ליה הכי} היו שואלים אותו כך: האם הזיווג הוא {"מצא" או "מוצא"?} (27) וכוונתם אם "מצא" אשה טובה, כמו {דכתיב: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'"}. או שהוא {"מוצא"} כמו {דכתיב} [קהלת ז כו]: {"ומוצא אני מר ממות} {את האשה וגו'"}, (28)

{רבי נתן אומר: "לעת מצוא" זו "תורה", שנאמר} [משלי ח לה] על התורה: {"כי מצאי מצא חיים וגו'"}, הרי שלשון "מצא" מתאים על תורה. (29)

{רב נחמן בר יצחק אמר: "לעת מצא" זו "מיתה"} שיתפלל שבמלאות ימיו יזכה למיתה יפה ונוחה לפי שיש סוג מיתות שונות [כמבואר בסמוך] (30), {שנאמר} [תהילים סח כא]: {"למות תוצאות"} הרי שלשון "מצא" מתאים על מוות.

{תניא נמי הכי,} שישנם סוגי מיתות רבות (31): {תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: "למות תוצאות" ו}תיבת {"תוצאות" בגימטריה הכי הוו,} תשע מאות ושלשה. - {קשה שבכלן} היא מיתת {אסכרא} (32), {ניחא} [- נוחה] {שבכלן}היא מיתת {נשיקה}.

מיתת {אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא,} כמו קוצים הנתפסים בגיזי הצמר {דלאחורי נשרא,} שכאשר אדם מנתק את הקוצים ומשליכם לאחור אי אפשר שלא ינתק עמם מהצמר. כך גם מיתה זו, הנשמה כביכול תפוסה בגוף ונתוקה מכאיב לגוף.

{ואיכא דאמרי,} ויש האומרים שמיתת האסכרה הרי היא {כפיטורי בפי ושט} כחבלים גסים אשר תוקעים בנקבים צרים של לוחות הספינה, (33) שנכנסים בדוחק לפי שגודלם כמידת הנקב, כך במיתה זו הנשמה מתנתקת מהגוף בכאב ובקושי. ואילו מיתת {נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחבלא,} כמו משיכת שערה מתוך החלב. (34)

{רבי יוחנן אמר: "לעת מצא" זו "קבורה"} שיתפלל שיזכה לבוא לקבורה סמוך למיתתו. (35)

{אמר רבי חנינא: מאי קרא,} מהיכן למדנו דבר זה מן הכתובים? שנאמר [איוב ג כב]: {"השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר".} הרי שלשון "מצא" מתאים על קבורה.

{אמר רבה בר רב שילא: היינו דאמרי אינשי,} מפני כך רגילים אנשים לומר: {ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא,} שכל ימיו יעברו בשלום, ואף יום קבורתו, עד הכיסוי האחרון בעפר על קברו.

{מר זוטרא אמר: "לעת מצא" זה "בית הכסא"} שיהא סמוך לביתו. (36) {אמרי במערבא} - בארץ ישראל: {הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו,} עדיף משאר הפירושים. (37)

{אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא}, מאותם דברים מעולים שאמרת בשם רב חסדא בעניני בית הכנסת. {אמר ליה} רפרם בר פפא לרבא: {הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב,} מהו פירוש הכתוב [תהילים פז ב]: {"אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב"?} - {אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה,} מקומות שתלמידי חכמים מתאספים ובאים שם ללמוד בתלמוד המביא לידי הכרעת הלכה, (38) {יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו} וזה מה {דאמר רבי} {חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד}. (39) {ואמר אביי: מריש הוה גריסנא בגו ביתא,} בתחילה הייתי לומד בתוך ביתי {ומצילנא בבי כנישתא,} ומתפלל בבית הכנסת, {כיון} {דשמענא להא} מאמר זה {דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות} (40) {של הלכה בלבד", לא הוה מצילנא אלא היכי דגריסנא,} לא הייתי מתפלל אלא במקום שאני לומד, (41) כלומר בביתי. (42) וכן {רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בר כנישתא,} שלושה עשר בתי כנסיות {בטבריא, לא מצלו} בהם {אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי,} בין העמודים של בית המדרש (43) שבו היו לומדים.

{ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול} הוא ירא שמיים {הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים} שאינו דואג לפרנסתו, (44) {דאילו גבי ירא שמים כתיב} [תהילים קיב א]: {"אשרי איש ירא את ה'", ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב} [תהילים קכח ב]: {"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"}, "אשריך" הכוונה {בעולם הזה, "וטוב לך"} היינו {לעולם הבא, ו}אולם {לגבי ירא שמים} "אשרי איש" נאמר אבל {"וטוב לך" לא כתיב ביה}.

{ו}עוד {אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: לעולם ידור אדם במקום רבו, ש}כן {כל זמן ששמעי בן גרא} שהיה רבו של שלמה המלך היה {קיים, לא נשא שלמה את בת פרעה}. (45)

מקשה הגמרא: {והתניא: "אל ידור} במקום רבו".

מתרצת הגמרא: {לא קשיא: הא} שאמרו שידור אצלו, היינו באופן {דכייף ליה} לרבו לקבל תוכחתו, ואילו {הא} שאמרו "אל ידור" הוא באופן {דלא כייף ליה,} שאז מוטב שיתרחק ממקום רבו, כדי שלא יוכיחו, ויהיה שוגג ולא מזיד.

{אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רבי אמי: מאי דכתיב,} מה פירוש הכתוב [ישעיה א כח]: {"ועזבי ה' יכלו"?} {זה המניח ספר תורה} (46) כשהוא פתוח (47) ואפילו לא התחילו לקרא, {ויוצא} מבית הכנסת.

{רבי אבהו נפיק,} היה יוצא מבית הכנסת באמצע קריאת התורה {בין גברא לגברא,} בין עולה לעולה, כלומר בין העליות, כי אז אין הספר פתוח, והיינו באופן שכבר שמע קריאת התורה, והיו עשרה בבית הכנסת, והוצרך לצאת לצורך גדול. (48)

{בעי רב פפא: בין פסוקא לפסוקא מהו,} בין פסוק לפסוק האם מותר לצאת מבית הכנסת. (49) {תיקו}. (50)

{רב ששת} בשעת קריאת התורה {מהדר אפיה} לצד אחר (51) {וגריס. אמר: אנן} עוסקים {בדידן ואינהו בדידהו}. (52)

{ו}עוד {אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור,} יקרא את פרשת השבוע כפי שקורין הצבור, (53) {שנים מקרא,} פעמיים יקרא את המקרא {ו}פעם {אחד} יקרא את {תרגום} הפסוק (54) כפי שתרגם אונקלוס (55)