{ואפילו} {"עטרות ודיבון"} שהן שמות של עיירות ואין להם תרגום יקרא אותם שלש פעמים, (56) {שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו}.
{רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא,} חשב להשלים קריאת הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום {במעלי יומא דכפוריא,} בערב יום הכיפורים (57).
{תנא לה חייא בר רב מדפתי: כתיב} בפרשת יום הכיפורים [ויקרא כג לב]: {"ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב"} ויש לתמוה: {וכי בתשעה} בחדש {מתענין, והלא בעשרה מתענין?} {אלא} כתבה תורה "בתשעה לחדש" {לומר לך,} ש{כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב} {כאילו מתענה תשיעי} (58) {ועשירי}, (59) {} כי כך היא כוונת התורה לומר: הכינו עצמכם בתשעה בחודש באכילה ושתיה כדי שתוכלו להתענות למחרת, (60) וחיוב זה נאמר בלשון "ועניתם" להשמיענו שאכילה זו נחשבת כעינוי. (61) ואם כך עדיף לעסוק ביום זה באכילה ושתיה ולא בהשלמת הפרשיות.
{סבר} רב ביבי בר אביי {לאקדומינהו,} להקדים קריאת הפרשיות ולקרוא את כולן בשבת אחת או בשתי שבתות.
{אמר ליה ההוא סבא: תנינא} בברייתא: {"ובלבד שלא יקדים} לקרוא את הפרשיות {ושלא יאחר"} אלא יקראם יחד עם הציבור. {כדאמר להו,} כפי שציווה {רבי יהושע בן לוי לבניה: אשלימו פרשיותייכו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום}.
ועוד ציווה רבי יהושע בן לוי לבניו: {והזהרו בורידין,} כששוחטים עוף הזהרו לחתוך את ורידי הדם שבצואר כדי שיצא כל הדם, ו{כ}פי שאמר {רבי יהודה, דתנן} במשנה [חולין כז.]: {רבי יהודה אומר: עד שישחוט את הורידין}. (62)
ועוד ציווה לבניו: {"והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו,} שמחמת מחלה או טורח המזונות שכח את תלמודו הזהרו בו לכבדו למרות ששכח את תלמודו {ד}הרי {אמרינן: לוחות ושברי לוחות מונחות בארון} כלומר, אף שברי הלוחות נוהגים בהם כבוד ומונחים יחד עם הלוחות השניים, כך יש לנהוג כבוד גם בתלמיד חכם למרות ששכח תלמודו. (63)
{אמר להו רבא לבריה: כשאתם חותכים בשר, אל תחתכו} כשהבשר מונח {על גב היד}, אלא כשהוא על השלחן. {איכא דאמרי} שהטעם הוא {משום סכנה,} שמא יחתוך את ידו, {ואיכא דאמרי} שהטעם הוא {משום קלקול סעודה,} שמא יפצע את ידו אף בפצע כל שהוא, והדם היוצא ילכלך את המאכל וימאיס את המאכל על המסובים. (64)
{ו}עוד הורה להם רבא: {"אל תשבו על מטה ארמית"!} ובפירוש הוראה זו {איכא דאמרי,} שכוונתו לצוות: {לא תגנו בלא קריאת שמע}, (65) {} וכינה את השוכב לישן בלא קריאת שמע כ"מטה ארמית" כי העושה כן דומה מיטתו למיטת גוי. (66) {ואיכא דאמרי,} שהתכוון לצוות: {דלא תנסבו גיורא,} שלא תשאו גיורת, (67) {ואיכא דאמרי,} שהתכוון כפשוטו: {ארמית ממש} כלומר, שלא ישבו על מיטה השייכת לנכריה, {ומשום מעשה ד}היה עם {רב פפא, דרב פפא אזל לגבי,} הלך לביתה של {ארמית, הוציאה לו מטה ואמרה לו: שב! אמר לה} רב פפא: {איני יושב עד שתגביהי את המטה} ואראה מה מונח מתחתיה, הגביה את המטה {ומצאו שם תינוק מת}, וכוונתה הייתה להעליל עליו שהוא התיישב על התינוק והרגו. (68) {מכאן} {אמרו חכמים: אסור לישב על מטה ארמית}. (69)
{ו}עוד הורה להם רבא: {אל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין}, (70) {מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי}, (71) {דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין}.
אמר אביי: {ולא אמרן} שאסור לעבור שם {אלא דליכא פתחא אחרינא} לבית הכנסת, {אבל היכא פתחא אחרינא, לית לן בה,} אין לנו בה איסור. (72)
{ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא} באזור, {אבל איכא בי כנישתא אחרינא, לית לן בה}, כי הרואה סבור שהולך להתפלל בבית הכנסת האחר.
{ולא אמרן} שאסור לעבור, {אלא} באופן {דלא דרי טונא,} שאינו נושא משא {ולא רהיט,} ואינו רץ, {ולא מנח תפילין, אבל איכא חד מהנך לית לן בה}, כי הרואה שנושא משא או רץ מבין שמפני שטרוד אינו נכנס לבית הכנסת ולא מפני זלזול, וכן אם מניח תפילין מוכח שהוא ירא שמיים ומובן שלא מפני הזלזול אינו נכנס. (73)
{תניא} בברייתא (74): {אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את} מעשי {המדיים}: (75) {כשחותכין את הבשר אין חותכין} אותו {אלא על גבי השלחן} ולא על גב היד (76): {כשנושקין} לחבריהן {אין נושקין אלא על גב היד} של החבר, ולא על פניו, מפני הרוק: {וכשיועצין,} כשמתייעצים בדבר ולא מעונינים שאחר ישמע {אין יועצין אלא בשדה}. (77)
{אמר רב אדא בר אהבה: מאי קראה,} היכן מצאנו דבר זה בתורה - שכן נאמר [בראשית לא ד] לגבי יעקב כשקרא לרחל ולאה להוועץ על עזיבת לבן: {"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו"}. (78)
{תניא} בברייתא: {אמר רבן גמליאל: בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים; הן צנועים באכילתן} (79) {; וצנועין בבית הכסא; וצנועין בדבר אחר,} תשמיש.
בעניין מפלתו של בבל בידי מלכי פרס נאמר [ישעיה יג ג]: {"אני צויתי למקודשי",} אני צוויתי למלכי פרס ומדי לבא להשחיתה, {תני רב יוסף} "מקודשי" {אלו הפרסים, המקודשין} {ומזומנין לגהינם}. (80)
שנינו במשנה: {רבי גמליאל אומר}: עד שיעלה עמוד השחר.
{אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל} שזמן קריאת שמע של ערבית עד שיעלה עמוד השחר. (81)
{תניא} בברייתא: {רבי שמעון בן יוחי אומר: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה} אחד בהפרש זמן מועט, פעם {אחת קודם עמוד השחר ו}פעם {אחת לאחר שיעלה עמוד השחר}, (82) {ויוצא בהם ידי} {חובתו, אחת,} בקריאה שקרא לאחר שעלה עמוד השחר יוצא חובת קריאת שמע {של יום הבא, ואחת,} בקריאה שקרא קודם עמוד השחר יוצא ידי חובת קריאת שמע {של} ה{לילה} שעבר.
מקשה הגמרא: {הא גופא קשיא,} דברים אלו סותרים את עצמם {; אמרת} בתחילה: {פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים "בלילה", אלמא} שפרק הזמן {לאחר שיעלה עמוד השחר} ועד נץ החמה כולו {ליליא} [לילה] {הוא, ו}אילו {הדר תני: שיוצא בהן ידי חובתו אחת של "יום" ואחת של "לילה"}, והיינו שבקריאה שקרא לאחר שעלה עמוד השחר יצא ידי חובת הקריאה של היום הבא, {אלמא} שלאחר שעלה עמוד השחר {יממה הוא}.
מתרצת הגמרא: {לא,} אין זו קושיא, {לעולם} עד נץ החמה עדיין {ליליא הוא,} (83) {והא דקרי ליה "יום",} ויוצא בו ידי חובת קריאה של יום, מפני {דאיכא אינשי דקיימי} משנתם {בההיא שעתא,} ובקריאת שמע נאמר "ובקומך", ולפיכך זמן החיוב תלוי בעת הקימה, וכיון שמעלות השחר יש אנשים שקמים משנתם, נחשבת אותה שעה כיום לעניין קריאת שמע. (84) {אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי} שיכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כיון שהתחיל זמן קימה (85).
{איכא דמתני להא,} יש ששונים את פסק ההלכה {דרב אחא בר חנינא} שהלכה כרבי שמעון בן יוחאי {אהא דתניא,} בברייתא אחרת: {רבי שמעון בן יוחאי אומר משום רבי עקיבא: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמיים ביום;} פעם {אחת קודם הנץ החמה}, ופעם אחת {לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו אחת,} בקריאה שאחר הנץ החמה יוצא ידי חובת קריאה {של יום,} {ואחת,} בקריאה שקודם הנץ החמה יוצא ידי חובת קריאה {של לילה} (86).
מקשה הגמרא: {הא גופא קשיא,} דברים אלו סותרים את עצמם: {אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמיים "ביום", אלמא,} שלאחר עלות השחר אף קודם נץ החמה {יממא} [יום] {הוא, והדר תני: יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של "לילה", אלמא} שעד נץ החמה עדיין {ליליא הוא}.