מתרצת הגמרא: {לא,} אין זו קושיא, כי {לעולם} מעלות השחר {יממא הוא,} (1) {והאי דקרו ליה} "ליליא" ויוצא בו ידי קריאה של לילה, הוא משום {דאיכא אינשי דגנו} [ישנים] {בההיא שעתא,} ובקריאת שמע נאמר "ובשכבך", ולפיכך זמן החיוב תלוי בעת השכיבה, וכיון שעד הנץ החמה יש עדיין אנשים שישנים, נחשבת אותה שעה כלילה לעניין לצאת בה בדיעבד ידי חובת קריאת שמע של לילה. (2) ועל כך {אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון} במה {שאמר משום רבי עקיבא} שיכול לקרא קריאת שמע של לילה עד הנץ.
{אמר רבי זירא} אף שיכול לקרא קריאת שמע סמוך לעלות השחר (3), {ובלבד שלא יאמר} {"השכיבנו"}, (4) {} כי ברכה זו נאמרת לפני השכיבה, והוא כבר עומד בסוף זמן שכיבה.
{כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: הא ד}אמר {רבי אחא ברבי חנינא} שכך {אמר רבי יהושע בן לוי} שיכול לקרא קריאת שמע של לילה עד הנץ, דבר זה {לאו בפירוש איתמר} מפי רבי יהושע בן לוי, {אלא מכללא איתמר} וכדלהלן [שאינו לכתחילה, אלא רק בשעת הדחק]:
{דההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דרבי יהושע בן לוי,} ונרדמו ולא קראו קריאת שמע עד אחר עלות השחר, (5) {אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר, כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.} (6) שנינו במשנה: {מעשה שבאו בניו} של רבן גמליאל מבית המשתה, אמרו לו לא קרינו את שמע, אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות (7).
תמהה הגמרא: {ו}כי {עד השתא לא שמיע להו הא ד}אמר {רבן גמליאל} אביהם בדין זה?
מבארת הגמרא: {הכי קאמרי ליה}: האם {רבנן פליגי עילווך} ודעתם שזמן קריאת שמע הוא רק בזמן שהולכים לשכב, ולפיכך אין לקרא אחר חצות אפילו בדיעבד, {ו}אם כן לא נקרא, כי {יחיד ורבים הלכה כרבים, או דלמא} שגם {רבנן כוותך סבירא להו} שזמנה בכל עת ששוכבים, ובדיעבד קורא עד עלות השחר, {והאי דקאמרי} שקורין רק {"עד חצות",} רק לשם זירוז אמרו כן, {כדי להרחיק את האדם מן העבירה,} ואם כן היינו דוקא למי שלא קרא עד חצות במזיד, אך אנו כיון שהיינו אנוסים, יש עלינו חובה לקרא (8).
והוא ענה ו{אמר להו: רבנן כוותי סבירא להו, ו}כיון שעדיין לא עלה עמוד השחר {חייבין} (9) {אתם} לקרות, (10) {והאי דקאמרי} רבנן שקורין רק {"עד חצות",} רק לשם זירוז אמרו כן, {כדי להרחיק את האדם מן העבירה.}
שנינו במשנה: {ולא זו בלבד אמרו אלא} כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.
מקשה הגמרא: {ורבן גמליאל מי קאמר עד חצות דקתני} על כך {"ולא זו בלבד אמרו"?} (11) והרי הוא סבר שגם לדעת חכמים זמנה עד עלות השחר, ולכאורה המשך המשנה אינו מתאים לבא כתוספת ביאור לדבריו. (12)
מבארת הגמרא: {הכי קאמר להו רבן גמליאל לבניה: אפילו רבנן דקאמרי "עד חצות"} באמת דעתם שמן התורה {מצותה עד שיעלה עמוד השחר, והאי דקאמרי} שקורין רק {"עד חצות",} רק לשם זירוז אמרו כן, {כדי להרחיק את האדם מן העבירה,} ועל כך הוסיף רבן גמליאל ואמר שלא רק לגבי קריאת שמע קבעו להקדים עד חצות, אלא גם בשאר דינים שמן התורה זמנם כל הלילה.
שנינו במשנה: {הקטר חלבים ואברים} מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.
מדייקת הגמרא: {ואילו אכילת פסחים לא קתני} - בין המצוות שמצוותן כל הלילה - ומשמע שאף מן התורה זמן אכילתו אינו נמשך כל הלילה [ואינו בכלל "הנאכלין ליום אחד" כי מצוותו ביום].
{ורמינהי} מברייתא: {"קריאת שמע ערבית, ו}קריאת {הלל בליל פסחים, ואכילת הפסח, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר"} (13) ומוכח שמן התורה זמן אכילת הפסח נמשך כל הלילה (14).
מתרצת הגמרא: {אמר רב יוסף לא קשיא,} כי {הא}, המשנה, סוברת כ{רבי אלעזר בן עזריה} שזמן אכילת הפסח רק עד חצות, ואילו {הא}, הברייתא - סוברת כ{רבי עקיבא}שזמנו כל הלילה. (15)
{דתניא} שנחלקו בכך רבי אלעזר בן עזריה עם רבי עקיבא: נאמר לגבי קרבן פסח [שמות יב ח] {"ואכלו את הבשר בלילה הזה}", ועל כך {רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן "בלילה הזה" ונאמר להלן} במכת בכורות [שם יב] {"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה",} ונלמד בגזירה שוה {מה להלן} במכת בכורות נחשב ה"לילה" {עד חצות, אף כאן} ה"לילה" האמור באכילת הפסח, הוא {עד חצות.} (16)
{אמר ליה רבי עקיבא: והלא כבר נאמר} [שם יא] ואכלתם אותו {"בחפזון"} והיינו {עד שעת חפזון,} שהיא בעלות השחר, שאז נחפזו לצאת ממצרים, ונמצא שזמן אכילת הפסח כל הלילה, {אם כן מה תלמוד לומר} בפסוק "ואכלתם אותו {בלילה"} שמשמעותו שלא יאכלנו ביום למחרתו, והרי כבר ידעו שזמנו רק עד "שעת חפזון" שהיא בסוף הלילה?, הוצרך הכתוב לאמרו כי {יכול יהא} קרבן פסח {נאכל כ}שאר הקדשים {ביום} שחיטתו, לכך {תלמוד לומר "בלילה"} ללמד שרק {בלילה} שאחריו {הוא נאכל, ולא} נאכל {ביום} שחיטתו [עד כאן הברייתא].
ונמצא שמשנתנו כרבי אלעזר בן עזריה, שזמן אכילת הפסח עד חצות, ואילו הברייתא [לעיל] נוקטת שזמנה עד עלות השחר, כרבי עקיבא.
ודנה הגמרא בדברי רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא: {בשלמא לרבי אלעזר בן עזריה דאית ליה גזירה שוה} "הזה, הזה" ללמד שזמן אכילת הפסח עד חצות, מובן למה {איצטריך למיכתב "הזה". אלא לרבי עקיבא} שלא דרש גזירה שוה, {האי "הזה" מאי עביד ליה?}
מבארת הגמרא: "הזה" {למעוטי} שלא יאכלנו ב{לילה אחר הוא דאתא,} והוצרך לכך, כי {סלקא דעתך אמינא הואיל ופסח} הוא {קדשים קלים, ושלמים} הם {קדשים קלים,} נלמד פסח משלמים, ונאמר {מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, אף} זמן אכילת ה{פסח} ימשך כשלמים, וכיון שזמן אכילתו מתחיל בלילה, יהא {נאכל שתי לילות במקום שני ימים,} {ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד,} (17) {קא משמע לן "בלילה הזה",} רק {בלילה הזה} - ליל י"ד ניסן - {הוא נאכל, ואינו נאכל בלילה אחר.}
{ו}מבארת הגמרא מאידך, מהיכן למד {רבי אלעזר בן עזריה} דין זה, שהפסח אינו נאכל בלילה השני (18): - {מ}הכתוב [שמות יב י] {"לא תותירו ממנו עד בקר" נפקא.}
{ו}שבה הגמרא לבאר למה הוצרך {רבי עקיבא} לגזירה שוה, ולא למד מקרא זה: - כי {אי מהתם,} מ"לא תותירו", {הוה אמינא מאי "בקר", בקר שני,} והיינו שרק אחר בקר יום שני של פסח אסור להותיר, אך אחר יום הרארשון מותר, כי זמנו עד סוף הלילה השני, ולכך הוצרך לגזירה שוה, למעט את הלילה השני.
{ו}מבארת הגמרא מאידך, ש{רבי אלעזר בן} {עזריה} לא חשש ש"בקר" יתפרש כ"בקר שני", כי {אמר לך: כל} לשון {"בקר"} בתורה, {בקר ראשון הוא.} (19)
{ו}מדמה הגמרא את מחלוקתן של {הני תנאי} דלהלן - {כ}מחלוקתן של {הני תנאי} רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא [ולכן נחלקו בביאור הפסוק דלהלן] (20):
{דתניא}: שנחלקו בביאור הפסוק [בדברים טז ו] {"שם תזבח את הפסח, בערב, כבוא} {השמש, מועד צאתך ממצרים".} ושלשה זמנים הם בפסח: א. "בערב", לאחר חצות היום. ב. "כבוא השמש", משחשכה בשקיעת החמה. ג. "מועד צאתך ממצרים", דהיינו בבוקר. ונחלקו התנאים באיזה שעה מתקיים כל דין בפסח:
{רבי אליעזר אומר: "בערב" אתה זובח, ו"כבוא השמש" אתה אוכל} עד חצות, { ו"מועד צאתך מארץ מצרים" אתה שורף} את הנותר (21), ומסתבר שדעתו כרבי אלעזר בן עזריה (22).
{רבי יהושע אומר: "בערב", אתה זובח. "כבוא השמש" אתה אוכל. ועד מתי אתה אוכל והולך, עד מועד צאתך מארץ מצרים,} דהיינו עד עלות השחר, ונמצא שדעתו כרבי עקיבא.
ומבארת הגמרא את סיבת המחלוקת בין רבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא: {אמר רבי אבא: הכל מודים,} ואפילו רבי עקיבא, {כשנגאלו ישראל ממצרים, לא נגאלו אלא בערב,} שאז כבר נתנו להם המצרים רשות לצאת, {שנאמר} [דברים טז א]: {"הוציאך ה' אלוהיך ממצרים לילה",} ובודאי מחצות הלילה היה כבר "חפזון דמצרים". (23)
{ו}מאידך גם רבי אלעזר בן עזריה מודה שלמעשה {כשיצאו, לא יצאו אלא ביום, שנאמר} [במדבר לג ג] {"ממחרת} הקרבת {הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה".}
{על מה נחלקו, על שעת "חפזון"} האמורה בפסוק "ואכלתם אותו בחפזון", {רבי אלעזר בן עזריה סבר, מאי "חפזון"} האמור באכילת פסח, { חפזון דמצרים} דהיינו שעת חצות שמהרו לשלח את ישראל, ולכן הפסח נאכל רק עד שעת חצות. {ו}אילו {רבי עקיבא סבר, מאי "חפזון", חפזון דישראל} שהיה רק בבקר, ולכן סבר שהפסח נאכל עד עלות השחר.
{תניא נמי הכי} שהיו שני חלקים בגאולה, והם בשני זמנים: שהרי דרשו בברייתא את סתירת הפסוקים, שנאמר {"הוציאך ה' אלוהיך ממצרים לילה"} ולכאורה תמוה {וכי בלילה יצאו?, והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה"?, אלא מלמד, שהתחילה להם הגאולה מבערב.}
הגמרא דורשת פסוקים מפרשת יציאת מצרים:
נאמר [שמות יא ב] {"דבר נא באזני העם} וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב", { אמרי דבי רבי ינאי, אין "נא" אלא לשון בקשה,} (24) וכוונת הכתוב שכך {אמר ליה הקב"ה למשה: "בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל, בבקשה ממכם} (25) לכו שאלו (26) ממצרים כלי כסף וכלי זהב,