{שלא יאמר} {ע} {אותו צדיק} (27) - אברהם אבינו, שנאמרה לו בברית בין הבתרים [בראשית טו יג] הנבואה של {"ועבדום וענו אותם"} ואותה {קיים בהם} [ה' בישראל], ואילו המשך הנבואה {"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא} {קיים בהם.} (28)
אולם כאשר העביר משה את בקשת ה' לבני ישראל, {אמרו לו: "ולואי שנצא בעצמנו"} (29) {. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם, "מוצאין אותך למחר מבית האסורין, ואף נותנין לך ממון הרבה"}, הרי ודאי הוא {אומר להם: "בבקשה מכם הוציאוני היום, ואיני מבקש כלום}", ואל תעכבו את חירותי עד שיוסיפו לי גם ממון הרבה (30).
עוד נאמר [שם יב לה] "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים {וישאילום". אמר רבי אמי}: לשון הכתוב (31) {מלמד שהשאילום בעל כרחם.}
{איכא דאמרי} שהכוונה שהשאילום {בעל} {כרחם דמצרים.}
{ואיכא דאמרי} שהכוונה שהשאילום {בעל כרחם דישראל.}
ומבארת הגמרא במה נחלקו: {מאן דאמר "בעל כרחם דמצרים"} דרש כן מהכתוב [תהלים סח יג]: {"ונות בית תחלק שלל",} ומשמע שנטלום כ"שלל", והוא דבר הניטל מאדם בעל כרחו.
ואילו {מאן דאמר "בעל כרחם דישראל"} סבר שלא רצו ליטלם {משום} שלא רצו לקחת אתם לדרך {משוי} כבד. (32)
עוד נאמר [שם לו]: {"וינצלו את מצרים". אמר רבי אמי}: לשון הכתוב (33) {מלמד} שנטילתם גרמה נזק למעמדה של מצרים, ופגעו בהכנסותיה עד {שעשאוה כמצודה} [הפרושה לציד עופות] {שאין בה דגן,} ולכן אין העופות נמשכים אליה. (34)
{וריש לקיש אמר}: לקחו ממצרים את כל ממונם עד ש{עשאוה} ריקה {כמצולה} - תהום הים - {שאין בה דגים,} כי דרך הדגים לעלות למעלה למקום האוכל. (35)
עוד נאמר [שם ג יד]: {"אהיה אשר אהיה"} ומבארת הגמרא {אמר לו הקב"ה למשה: "לך אמור להם לישראל אני} "אהיה" - {הייתי עמכם בשעבוד זה, ו}אשר אהיה" - {אני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות", אמר לפניו} משה: {"דיה לצרה בשעתה"} ולמה לצערם עכשיו בבשורה קשה על העתיד. לפיכך {אמר} {לו הקב"ה} שלא היתה כוונתו להודיע לישראל על העתיד אלא רק למשה עצמו, ואילו לישראל {לך אמור להם} רק {"אהיה שלחני אליכם",} והיינו בצרת שעבוד מצרים שהם שרויים בה כעת. (36)
וכיון שדרשו את כפלות הכתוב "אהיה אשר אהיה" (37) דורשת הגמרא את הכפלות בתפלת אליהו [מלכים א יג] {"ענני ה' ענני"}
- {אמר רבי אבהו למה אמר אליהו "ענני" שתי פעמים?, מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה "רבונו של עולם, ענני, כדי שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני, שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם", שנאמר} [שם] {ואתה הסבות} (38) {לבם אחורנית.}
(((מתניתין:)))
{מאימתי קורין את "שמע" בשחרית?}, (39) {מ}שעה שיש אור בכדי {שיכיר} [שיבחין] {בין תכלת ללבן.} (40) {רבי אליעזר אומר}: משיכיר {בין תכלת לכרתי,} שהוא דומה קצת לתכלת, וכדי להבחין ביניהם נצרך יותר אור מאשר להבחין בין תכלת ללבן. (41)
{ו}ראוי לקרא בשעה שיהא {גומרה} (42) {עד הנץ} החמה. (43)
{רבי יהושע אומר}: צריך לגומרה {עד} (44) {שלש שעות,} (45) {שכן דרך המלכים לעמוד} ממטתם {בשלש שעות} ביום.
{הקורא מכאן ואילך}" אף שאינו יוצא ידי חובת קריאת שמע, {לא הפסיד} את כל שכר המצוה, כי יש לו שכר {כאדם הקורא בתורה.} (46)
(((גמרא:)))
מבררת הגמרא: {מאי "בין תכלת ללבן"?}
- {אילימא בין גבבא דעמרא חיורא} [פקעת צמר לבן] {לגבבא דעמרא דתכלתא} [פקעת צמר בצבע תכלת].
אי אפשר לומר כן, כי {הא} - ההבדל בין צבעים אלו, {בלילא נמי מידע ידעי} [הוא ניכר לעין].
{אלא} הכוונה עד שיכיר {בין תכלת שבה} - שבחלק מהפקעת, {ללבן שבה,} והיא שעה מאוחרת יותר, כי לכך דרוש יותר אור (47).
{תניא: רבי מאיר אומר}: זמן קריאת שמע מתחיל {מ}שעה {שיכיר} בין זאב לכלב.
{רבי עקיבא אומר}: משעה שיכיר {בין חמור לערוד.}
{ואחרים אומרים: משיראה את חברו} (48) ב{ריחוק ארבע אמות ויכירנו.} (49)
{אמר רב הונא: הלכה כאחרים.} {אמר אביי}: הלכה {ל}תחילת זמן הנחת {תפילין,} (50) {כ}זמן שקבעו {אחרים} לקריאת שמע, והוא משיכיר את חברו בריחוק ארבע אמות, אך {ל}גבי {קריאת שמע} זמנה (51) {כותיקין} (52).
{דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה,} ובהכרח שהתחילו לקרא מעט זמן קודם הנץ, והוא זמן מאוחר מ"שיכיר את חברו".
{תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה,} {ונמצא מתפלל ביום.} (53)
{אמר רבי זירא: מאי קראה} שממנו למדו שמצוה להתפלל עם הנץ החמה?, שנאמר [תהלים עב] {"ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".} וביארו: מתי מתייראים ממך, כשמקבלים מוראך עליהם בקריאת שמע כשהשמש יוצאת בהנץ החמה. (54)
{העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום כולו.} {אמר רבי זירא: איני, והא אנא סמכי ואי תזקי?!}
{אמר ליה: במה איתזקת?, דאמטיית אסא לבי מלכא} והוצאת על כך ממון רב, { התם נמי מיבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא,} וכיון שראוי להוציא על כך ממון, אין זה נחשב היזק, כי יש לו תועלת בכך.
והטעם שראוי להוציא ממון כדי לראות פני מלך, הוא משום {דאמר רבי יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו} {לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה} בעולם הבא (55) לראות גדולתן של ישראל, {יבחין בין} כבודם של {מלכי ישראל} שיהיה הרבה {ל}מעלה מגדולותן של {מלכי עכו"ם} שרואה בעולם הזה.
{אמר ליה רבי אלעא לעולא: כי עיילת להתם,} כשתעלה לארץ ישראל, {שאיל בשלמא דרב ברונא אחי, במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא ושמח במצוות. זימנא חדא סמך גאולה לתפלה} כותיקין {ולא פסיק חוכא} שחוק של שמחה {מפומיה, כוליה יומא.}
מקשה הגמרא: {היכי מצי סמיך} גאולה לתפילה, {ו}הרי יש הפסק, כי {הא אמר רבי יוחנן: בתחילה} של תפילת שמונה עשרה {הוא אומר "ה' שפתי תפתח". ולבסוף הוא אומר "יהיו לרצון אמרי פי"} (56).
מתרצת הגמרא: {אמר רבי אלעזר: תהא} דברי רבי יוחנן {בתפלה של ערבית,} שבה אין מקפידים לסמוך גאולה לתפלה, כי הגאולה היתה ביום ולא בלילה.
ומקשה הגמרא: {והא אמר רבי יוחנן: איזהו} {בן העולם הבא} - {זהו הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית.}
מתרצת הגמרא: {אלא אמר רבי אלעזר: תהא בתפלת המנחה.}
{רב אשי אמר: אפילו תימא אכולהו,} שבכל התפלות יש לומר ה' שפתי תפתח. {וכיון דקבעוה רבנן בתפלה, כתפלה אריכתא דמיא.}
{דאי לא תימא הכי}, בתפילת {ערבית} - {היכי מצי סמיך} גאולה לתפלה, {והא בעי למימר השכיבנו!? אלא, כיון דתקינו רבנן השכיבנו} - {כגאולה אריכתא דמיא. הכא נמי, כיון דקבעוה רבנן} לה' שפתי תפתח {בתפלה} - {כתפלה אריכתא דמיא.}
דנה הגמרא: {מכדי, האי "יהיו לרצון אמרי פי" משמע} הן {לבסוף}, שאחרי סיום התפלה מבקש שהתפלה תתקבל ברצון. {ומשמע} גם {מעיקרא} בתחילת התפלה, והיינו שהדברים {דבעינא למימר} - יהיו לרצון! אם כן {מאי טעמא תקנוהו רבנן} לאמרו {לאחר י"ח ברכות? לימרו} אותו {מעיקרא!?} (57) מתרצת הגמרא: {אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר י"ח פרשיות} בספר תהילים. {לפיכך תקינו רבנן לאחר י"ח ברכות.}
מקשה הגמרא: וכי {הני, שמונה עשרה} פרשיות הן? והא {תשעה עשר} פרשיות {הויין} שהרי "יהיו לרצון" נאמר בסוף פרק יט!?
מתרצת הגמרא: פרק ראשון {אשרי האיש ו}פרק שני {למה רגשו גויים} - חדא פרשה היא. (58)
וראיה לדבר: {דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי}: מאה ושלש פרשיות אמר דוד, ולא אמר "הללויה" עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר [תהלים קד לה] {"יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם}. ואז - {ברכי נפשי את ה', הללויה}" (59).
ולכאורה תמוה: וכי {הני, מאה ושלש} פרשיות הן? והרי {מאה וארבע} פרשיות {הויין?!}
מתרצת הגמרא: {אלא שמע מינה} כי {"אשרי האיש" ו"למה רגשו גויים" חדא פרשה היא.}
{דאמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יוחנן}: