דף י - א

{כל פרשה שהיתה חביבה על דוד, פתח בה ב"אשרי" וסיים בה ב"אשרי"} [לאו דוקא אשרי, אלא שחתם את הפרק מעין הפתיחה].

{פתח ב"אשרי", דכתיב} [תהילים א א] {"אשרי האיש". וסיים ב"אשרי" דכתיב} [תהילים ב יב] {"אשרי כל חוסי בו".} הרי ששני הפרקים הראשונים, פרק אחד הם.

{הנהו בריוני,} אנשים אלימים (1), {דהוו בשבבותיה} [בשכנותו] {דרבי מאיר, והוו קא} {מצערו ליה טובא. הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו.} (2) שמיתה לרשעי ישראל הנאה היא להם כדי שלא ישתרשו בחטא, וגם שמיתתן כפרתן, וגם שלא יקבלו שכרם בעולם הזה, כדי שיקבלוהו בעולם הבא. (3)

{אמרה ליה ברוריא דביתהו} [אשתו של רבי מאיר]: {מאי דעתך} להתפלל שימותו? {משום דכתיב} [תהילים קד לה] {"יתמו חטאים"}, ואתה מפרש כוונת הכתוב שימותו האנשים החוטאים.

אך באמת אין זו הכוונה! כי {מי כתיב "}יתמו [אנשים] {חוטאים}"? הרי "יתמו {חטאים" כתיב!} (4) והכוונה היא שלא ייעשו עוד מעשי חטא. (5)

{ועוד} טענה לו ברוריה אשתו: {שפיל} - רד והמשך - וראה {לסיפיה דקרא.} שסיומו הוא - {"ורשעים עוד אינם"}, והרי פשיטא שאם ימותו האנשים החוטאים אין עוד רשעים, ובהכרח שכונת הכתוב כי כאשר יפסקו מעשי החטא, שוב לא יהיו אותם האנשים בגדר רשעים.

{אלא, בעי} בקש {רחמי עלויהו דלהדרו} שיחזרו {בתשובה}, וממילא - {"ורשעים עוד אינם"!}

{בעא} רבי מאיר {רחמי עלויהו,} והדרו בתשובה. (6) {אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב} [ישעיהו נד א] על ירושלים בימי שממתה, {"רני עקרה לא ילדה,} וכי {משום דלא ילדה} העקרה, אומר לה הכתוב - {"רני"?!} (7)

{אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב} בסופו {"כי רבים בני שוממה מבני בעולה} [אדום], { אמר ה'",} ומוכח שה"עקרה" היא אם לבנים.

{אלא מאי "עקרה לא ילדה"} - {רני כנסת ישראל, שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים רשעים} שדינם {לגיהנם, כותייכו} [כמותכם, בני אדום].

{אמר ליה ההוא צדוקי לרבי אבהו: כתיב} [תהילים ג א] {"מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". וכתיב} להלן [שם נז א] {"לדוד מכתם, בברחו מפני שאול במערה".} {הי מעשה הוי ברישא} [תחילה]? - {מכדי}, הרי {מעשה שאול הוי ברישא,} ואם כן {לכתוב} את ה"מזמור בברחו משאול" {ברישא?!}

{אמר ליה} רבי אבהו: {אתון} [אתם הצדוקים] {דלא דרשיתון סמוכין,} שאינכם דורשים את סמיכות הפרקים - {קשיא לכו.} אבל, {אנן דדרשינן סמוכים, לא קשיא לן.}

{דאמר רבי יוחנן} אופן הדרש שדורשים חכמים מפסוקים ה{"סמוכים"} זה לזה - {מן התורה, מנין?}

{שנאמר} [תהילים קיא ח] {"סמוכים לעד לעולם, עשויים באמת וישר".} והיינו שסמיכת כל פקודיו של הקב"ה עשויים באמת וישר, ואינם דבר ריק.

{למה נסמכה פרשת אבשלום} האמורה בתהלים [ג א] {לפרשת גוג ומגוג} האמרוה במזמור הקודם [ב א] בפסוק "למה רגשו גויים", כדי {שאם יאמר לך אדם: כלום יש עבד שמורד ברבו?!} ויבוא להכחיש את דברי הכתוב שאומר [שם ב] "ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". (8)

{אף אתה אמור לו: כלום, יש בן שמורד באביו!? אלא} עובדה היא שדבר שכזה {הוה} - {הכא נמי הוה,} סופו להיות, על אף שאין זה דרך העולם, ואם כן יתכן שגם גוג ימרוד בהקב"ה.

{אמר רבי יוחנן, משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב} [משלי לא כו] {"פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה". כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?} [והרי כל אותו פרק נסוב על התורה, ואם גם פסוק זה עוסק במעלת התורה, מה שייך לומר 'פיה פתחה בחכמה', והלא כל התורה מלאה דברי חכמה?].

{לא אמרו} שלמה לפסוק זה {אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים}, [כמבואר בסמוך], {ואמר שירה} כנגד כולם, כששרתה עליו רוח הקדש.

ואלו הם "חמשת העולמים" שדר בהם, (9) והשירות שאמר כנגדן:

א. {דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר} [תהילים קג א] {"ברכי נפשי את ה', וכל קרבי את שם קדשו",} על שם קרבי אמו שדר בתוכם. (10)

ב. {יצא לאויר העולם,} (11) {ונסתכל בכוכבים ומזלות,} והבין שאין יכולת בכוכבים ומזלות להוריד שפע, או למנוע אותו, אלא כל תפקידם הוא לעשות רצון קונם, {ואמר} על כך {שירה. שנאמר} [תהילים קג כ - כא] {"ברכו ה' מלאכיו, גבורי כח עושי דברו, לשמוע בכל דברו, ברכו ה' כל צבאיו".} (12) ג. {ינק משדי אמו, ונסתכל בדדיה, ואמר שירה, שנאמר} [תהילים קג ב] {"ברכי נפשי את ה', ואל תשכחי כל גמוליו".} (13)

מבררת הגמרא: {מאי "כל גמוליו"?}

מבארת הגמרא: {אמר רבי אבהו: שעשה לה דדים במקום בינה.} שכל גמוליו ויניקתו - חסד ה' הוא, שעשה באדם דדים במקום בינה, דהיינו, נגד הלב, שבו הבינה.

שואלת הגמרא: {טעמא מאי} עשאם דוקא במקום בינה, ולא כשאר בעלי חיים?

מבארת הגמרא: {אמר רב יהודה: כדי שלא יסתכל} התינוק בעת יניקתו {במקום ערוה.}

{רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטינופת.}

ד. {ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה. שנאמר} [תהילים קד לה] {"יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה",} והוא חסד ה'. שהרי שנינו "מיתה לרשעים - טוב להם וטוב לעולם". (14)

ה. {נסתכל ביום המיתה ואמר שירה. שנאמר} [תהילים קד א] {"ברכי נפשי את ה', ה' אלהי גדלת מאד, הוד והדר לבשת"} (15).

מבררת הגמרא: {מאי משמע} שפסוק זה על יום המיתה נאמר?

מבארת הגמרא: {אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא, דכתיב} [תהילים קד כט] {"תסתיר פניך, יבהלון, תוסף רוחם, יגועון".}

{רב שימי בר עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא, הוה שכיח קמיה דרבי שמעון בן פזי, והוה} רבי שמעון בן פזי {מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי.}

{אמר ליה} רב שימי בר עוקבא [או מר עוקבא] לרבי שמעון בן פזי: {מאי} ביאור הא {דכתיב} [תהילים קג א] {"ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו"?}

והבין רבי שמעון בן פזי שכוונתו לשאול מדוע מקלסים הנפש והקרביים את ה' יותר מכל שאר האברים, ולכן {אמר ליה} לרב שימי בר עוקבא: {בא וראה, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אדם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרביים ובני מעיים, ו}אילו {הקב"ה אינו כן. צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה, קרביים ובני מעיים.} והיינו שהנפש והקרביים מיוחדים בכך שהם "צורה בתוך צורה", שהם נמצאים בתוך האדם ואינם נראים מבחוץ.

{והיינו דאמרה חנה} אם שמואל [שמואל א ב ב]: {"אין קדוש כה', כי אין בלתך, ואין צור כאלהינו".} ומבארת הגמרא: {מאי "אין צור כאלהינו"?} והרי משמעות "צור" הוא ביטוי לחוזק. ובודאי לא היתה כוונתה לצור חזק אחר, שאינו חזק כאלוהינו, שהרי אין כלל צד לדמותם, אלא כוונתה היא לומר, {אין צייר כאלהינו!} כי אף שיש אדם צייר, אבל אינו כאלוהינו. (16)

מבררת הגמרא: {מאי "כי אין בלתך"?} והרי כבר אמר הכתוב "אין קדוש כה'"? (17)

{אמר רבי יהודה בן מנסיא: אל תקרי "כי אין בלתך" אלא "אין לבלותך". שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו,} מאריכים ימים יותר מבעליהם, {ו}אילו {הקב"ה מבלה מעשיו}, שהרי הוא חי וקיים לעדי עד.

{אמר ליה} רבי שימי בר עוקבא לרבי שמעון בן פזי: {אנא, הכי קא אמינא לך: הני חמשה "ברכי נפשי"} שהוזכרו לעיל, {כנגד מי אמרן דוד?}

וביאר לו רבי שמעון בן פזי: {לא אמרן אלא כנגד הקב"ה, וכנגד} ה{נשמה.} שיש מעין דמיון בין האופן שהנשמה מחיה את האדם, לאופן שהקב"ה מחיה את העולם (18).

{מה הקב"ה מלא כל העולם} - {אף נשמה מלאה את כל הגוף}, (19) {} ועל כך אמר [שם כב] "ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו". (20)

{מה הקב"ה רואה ואינו נראה} - {אף נשמה רואה ואינה נראית,} ועל כך אמר [שם א] "ברכי נפשי את ה', וכל קרבי את שם קדשו", שנשמתו ב"קרביו" ואינה נראית.

{מה הקב"ה זן את כל העולם כולו} - {אף נשמה זנה את כל הגוף,} ורמז לזה באמרו [שם ב - ה] ואל תשכחי כל גמוליו, המשביע בטוב עדייך.

{מה הקב"ה טהור} - {אף נשמה} נכנסת לגוף האדם כשהיא {טהורה,} ועל כך אמר דוד [קד לה] "יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה'", וכוונתו להודות לה' על שהבדיל בין נשמתו לנשמות הרשעים שנטמאו.

{מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים} - {אף נשמה יושבת בחדרי חדרים,} ודבר זה נרמז באומרו [שם ב] "הוד והדר לבשת, עטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה" שהם כינויים לנסתרות ה'. (21)

{יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו}, הנשמה, {וישבח ל}הקב"ה, שהוא {מי שיש בו} {חמשה דברים הללו.}

{אמר רב המנונא}: (22) {מאי דכתיב} [קהלת ח א] {"מי כחכם ומי יודע פשר דבר"} - {מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים} - {בין חזקיהו לישעיהו,} (23)

{חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי,} אלי, אם רצונו להוכיחני על שלא נשאתי אשה. לפי שאין לזלזל בכבוד מלכות, {דהכי אשכחן} - שכן מצינו {באליהו, דאזל לגבי אחאב.}

{ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי!} לשאול אם עושה כדין שאינו נושא אשה, ולא אזלזל בכבוד הנבואה, {דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב} מלך ישראל {דאזל גבי אלישע} הנביא. (24)

{מה עשה הקב"ה} - {הביא יסורים על חזקיהו} משום שהיה חייב מיתה בידי שמים על שלא עסק בפריה ורביה, {ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה! שנאמר} [מלכים ב כ א, ישעיהו לח א] {"בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא".} וכיון שהיתה לו מצות בקור חולים, אין זה זלזול בכבוד הנבואה, שגם הנביא חייב במצות בקור חולים.

{ויאמר אליו} ישעיהו לחזקיהו: {"כה אמר ה': צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה".}

מבררת הגמרא: {מאי,} מדוע היה הכתוב צריך לכפול ולומר, {"כי מת אתה, ולא תחיה"?} והרי פשיטא שאם מת שוב לא יחיה?!

מבארת הגמרא: {"מת אתה"} - {בעולם הזה. "ולא תחיה"} - {לעולם הבא.}

{אמר ליה} חזקיהו: {מאי כולי האי,} מה עשיתי שנגזר עלי עונש חמור כל כך?

{אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה!} שלא נשא חזקיהו אשה.

{אמר ליה} חזקיהו: היתה לי סיבה טובה שלא לישא אשה, {משום דחזאי לי ברוח הקדש, דנפקי מינאי בנין דלא מעלו} - שיצאו ממני צאצאים שאינם הגונים. (25)

{אמר ליה} ישעיהו: {בהדי כבשי דרחמנא למה לך?} מה לך לעסוק בדברי נסתרות של הקב"ה (26). {מאי דמפקדת} - {איבעי לך למעבד!} מה שהצטוית בו הינך חייב לקיימו (27). {ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא} - {לעביד!} (28)

{אמר ליה} חזקיהו: {השתא הב לי ברתך,} תן לי את בתך לאשה, כי {אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך,} שיגרום צירוף זכויותינו, {ונפקי מנאי בנין דמעלו.}

{אמר ליה} ישעיהו: {כבר נגזרה עליך גזרה} שתמות, ומה יועיל לך אם אתן לך את בתי לאשה (29).

{אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך} - {וצא} (30)! כי {כך מקובלני מבית אבי אבא,} דוד המלך, שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו, ולא מנע עצמו מן הרחמים (31) - {אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם,} אל ימנע עצמו מן הרחמים.

{אתמר נמי, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוויהו: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם} - {אל ימנע עצמו מן} בקשת {הרחמים. שנאמר} [איוב יג טו] {"הן יקטלני}, גם בשעה שהקב"ה רוצה לקטול אותי - {לו איחל"!}