{אמר רב חנן: אפילו בעל החלומות} שהוא מלאך (32) {אומר לו לאדם: למחר הוא מת! אל ימנע עצמו מן הרחמים. שנאמר} [קהלת ה ז] {"כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה, כי את האלהים ירא".} והיינו, רק את האלוהים ירא, ואל תחשוש לדברי החלום, ואפילו בא לו על ידי שד או מלאך יפנה אל האלוהים בתפילה.
{מיד} - {"ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'"} [ישעיה לח ב].
מבררת הגמרא: {מאי "קיר"?}
ומבארת: {אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו}, דהיינו, בכל לבו. {שנאמר} [ירמיה ד יט] {"מעי מעי אוחילה קירות לבי".}
{רבי לוי אמר: על עסקי הקיר} - להזכיר זכות אבות.
{אמר לפניו} חזקיהו: {רבונו של עולם, ומה} האשה ה{שונמית} [הגרה בשונם], שלא עשתה אלא עליית {קיר אחת קטנה, החיית את בנה} [כדלהלן] {. אבי אבא,} שלמה המלך, {שחפה את ההיכל כולו בכסף} (33) {וזהב} - {על אחת כמה וכמה} מן הראוי להחיות את בנו [חזקיהו].
[ישעיה לח ג] {"זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת, ובלב שלם. והטוב בעיניך עשיתי".}
מבררת הגמרא: {מאי "והטוב בעיניך עשיתי"?} (34)
מבארת הגמרא: {אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה.} ובקש שיזכרהו עתה בתפלה זו - בשכר תפלותיו שהיו כתקנן.
{רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות} (35) כדי שיבקשו רחמים. ואף על גב שבעיני בני אדם מעשה זה אינו טוב, כי הם מחפשים רפואה. מכל מקום הטוב בעיניך עשיתי (36), שיבקשו רחמים מן השמים. (37)
{תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלשה הודו לו} חכמים, {ועל שלשה לא הודו לו} חכמים.
{על שלשה הודו לו} - {גנז ספר רפואות} - {והודו לו} לפי שלא היה לבם נכנע על חולים, אלא מתרפאין מיד.
{כתת נחש הנחושת} שעשה משה כדי שיראו שאין הנחש ממית אלא החטא - {והודו לו} (38) לפי שבדורו החלו טועים לעבדו, כי אמרו שיש בו כוחות עצמיים.
{גירר עצמות אביו על מטה של חבלים} ולא קברו בכבוד, בדרגש ומטה נאה, כדי שתהיה לו כפרה - {והודו לו, כי} עשה כך מפני קידוש השם, שיתגנה על רשעו, ויווסרו הרשעים.
{ועל שלשה לא הודו לו} -
{סתם מי גיחון,} מי שילוח, שהוא מעין קטן הסמוך לירושלים, וסתם אותו כדי שאם יבואו מלכי אשור לא ימצאו מים לשתות - {ולא הודו לו,} כיון שהיה לו לבטוח בקב"ה, שאמר "וגנותי על העיר הזאת להושיעה".
{קצץ} את הזהב (39) מ{דלתות} ה{היכל} בבית המקדש {ושגרם למלך אשור,} כאשר תבע ממנו הרבה זהב בעד נסיגתו מערי יהודה - {ולא הודו לו,} כי היה לו לבטוח בהקב"ה. (40)
{עיבר ניסן בניסן} - {ולא הודו לו} (41). והבינה הגמרא כי לאחר שכבר נתקדש חודש, ניסן נמלך חזקיהו לעבר השנה, ועשאו אדר, ולפיכך תמהה: {ומי לית ליה לחזקיהו} את הדרש של הפסוק [שמות יב ב] {"החדש הזה לכם ראש חדשים"} - {"זה" ניסן} - {ואין אחר ניסן!} שמשעה שנתקדש חודש ניסן שוב אי אפשר לעבר את השנה, לפי ש"אין חודש אחר ניסן"?
מתרצת הגמרא: {אלא, טעה בדשמואל, דאמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלושים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן,} ואף על פי שלא נתקדש החדש, שעדיין לא באו עדים, וחזקיהו טעה ו{סבר, "הואיל וראוי" לא אמרינן.}
{אמר רבי יוחנן, משום רבי יוסי בן זמרא: כל התולה בזכות עצמו} - שאומר בתפלתו "עשה לי בזכותי" - {תולין לו בזכות אחרים. וכל התולה בזכות אחרים} ומבקש רחמי שמים או בזכות אבותיו (42) - {תולין לו בזכות עצמו.}
{משה תלה בזכות אחרים, שנאמר} [שמות לב יג] {"זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך",} לפיכך {תלו לו בזכות עצמו, שנאמר} [תהלים קו כג] {"ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית".}
{חזקיהו תלה בזכות עצמו, דכתיב "זכר נא} {את אשר התהלכתי לפניך",} לפיכך {תלו לו בזכות אחרים, שנאמר} [מלכים ב יט לד] {"וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני, ולמען דוד עבדי".} (43)
{והיינו דרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב} [בישעיה לח יז] ב"מכתב לחזקיהו מלך יהודה, בחלותו, ויחי מחוליו, {הנה לשלום} - {מר לי מר",} מדוע נכתב פעמיים "מר"? {לומר לך כי אפילו בשעה ששיגר לו הקב"ה} לחזקיהו {שלום} - {מר הוא לו!} על שאמר לו הקב"ה שאינו עושה זאת בזכותו אלא "למען דוד עבדי".
הגמרא מבארת את דברי האשה השונמית [שהוזכרה לעיל] במה שאמרה לאישה ביחס לאלישע הנביא [מלכים ב ד י]: "הנה נא ידעתי כי איש אלוהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד, {נעשה נא עליית קיר קטנה"}.
{רב ושמואל} נחלקו בדבר.
{חד אמר: עלייה פרועה היתה,} מגולה שניטלה תקרה וגג שלה, {וקירוה} עשו לה תקרה וגג.
{וחד אמר: אכסדרה} [חצר בצורת ח שיש סביבה קירוי סמוך לבית] {גדולה היתה,} וחלקוה לשנים.
מקשה הגמרא: {בשלמא למאן דאמר אכסדרה} - {היינו דכתיב "קיר", כי} חילקוה לשנים על ידי קיר, {אלא למאן דאמר עלייה} - {מאי "קיר"} והרי לא הוסיפו קיר, אלא תקרה?
מתרצת הגמרא: {שקירוה,} בתיקרה ובגג, ו"קיר" הוא מגזרת "תקרה".
מקשה הגמרא לאידך: {בשלמא למאן דאמר עלייה, היינו דכתיב "עליית", אלא למאן דאמר אכסדרה} - {מאי "עליית"?}
מבארת הגמרא: שהיתה {מעולה שבבתים.}
{"ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה".}
{אמר אביי, ואיתימא רבי יצחק: הרוצה להנות משל אחרים, יהנה} - ואין אסור בדבר (44) - {כאלישע!} כמו שמצינו באלישע שנהנה משל השונמית (45).
{ושאינו רוצה להנות} משל אחרים {אל יהנה}, ואין בכך לא משום גסות הרוח, ולא משום שנאה - {כשמואל הרמתי!} כמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה להנות, {שנאמר} [שמואל א ז יז] {"ותשובתו הרמתה כי שם ביתו"}. וכי איני יודע ששם ביתו? {ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם, ביתו עמו,} והיינו שהיה נושא עמו כל כלי תשמישי ביתו, וכן אהל לחנייתו, ועשה זאת כדי שלא להנות מאחרים.
{"ותאמר אל אישה, הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא"} [מלכים ב ד ט].
{אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש,} לפי שהאשה מצויה בבית יותר מן האיש.
ומבררת הגמרא {"קדוש הוא"} - {מנא ידעה?}
{רב ושמואל} נחלקו בדבר.
{חד אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו.} (46) שאכילתו היתה כאילו הקריב תמידים. ולכן לא נראה זבוב, וכבר מצאנו נס זה בבית המקדש [אבות].
{וחד אמר: סדין של פשתן הציעה על מטתו} ועל סדין זה ניכר היטב כל לכלוך, {ולא ראתה קרי עליו,} והבינה מכך שכל מחשבותיו הם בענינים השכליים, ולכן קראתו קדוש.
{"קדוש הוא".}
{אמר רבי יוסי ברבי חנינא}: "הוא" ממעט כי רק {הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש.} (47)
{"ויגש גיחזי להדפה"} [מלכים ב ד כז].
{אמר רבי יוסי ברבי חנינא}: "להדפה" נוטריקון הוא, ומלמד {שאחזה בהוד יפיה} - בדדיה.
{"עובר עלינו תמיד"} [שם פסוק ט].
{אמר רבי יוסי ברבי חנינא, משום רבי} {אליעזר בן יעקב}: הרי לא היה עובר שם בקביעות, אלא כשהזדמן לשונם, ובהכרח שלשון "תמיד" מלמדת כי {כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב} קרבנות {" תמידין".}
{ואמר רבי יוסי ברבי חנינא, משום רבי אליעזר בן יעקב: אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל. שנאמר} [תהילים קל א] {"ממעמקים קראתיך ה'".}
{תניא נמי הכי: לא יעמוד אדם} בשעת התפילה {לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף.} אפילו אינם גבוהים שלשה טפחים (48), משום שטרוד במחשבתו שמא יפול ואינו יכול לכוון, {ולא במקום גבוה} שלשה טפחים, {ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל,} (49) {לפי} שאין גבהות לפני המקום. שנאמר [תהילים קל א] {"ממעמקים קראתיך ה'". וכתיב} [תהלים קב א] {"תפלה לעני כי יעטוף",} ומשמעותו שראוי להתפלל דרך עניות ולא דרך גאוה.
{ואמר רבי יוסי ברבי חנינא, משום רבי אליעזר בן יעקב: המתפלל צריך שיכוין את רגליו זו אצל זו,} להדמות למלאכים, כי כיון שמדבר עם שכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולהדמות כאילו הוא מלאך, (50) {שנאמר} על רגלי המלאכים [יחזקאל א ז] {"ורגליהם רגל ישרה"} שנראין כרגל אחת. (51)
{ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מאי דכתיב} [ויקרא יט כו] {"לא תאכלו על הדם"?} כוונת הכתוב לומר: {לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם!} (52) {אמר רבי יצחק, אמר רבי יוחנן, אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה, ו}רק {אחר כך מתפלל} - {עליו הכתוב אומר} [מלכים א יד ט] {"ואותי} - {השלכת אחרי גויך".} והיה די לכתוב "השלכת אחריך", ותיבת "גויך" מיותרת. לפיכך דרש, {אל תקרי "גויך", אלא "גאיך".} וכך {אמר הקב"ה}: וכי {לאחר שנתגאה זה} - {קבל עליו} עול {מלכות שמים?} (53)
שנינו במשנה: {ורבי יהושע אומר עד שלש שעות: אמר רבי יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע!}
שנינו במשנה: {הקורא מכאן ואילך,} אחר שלש שעות, {לא הפסיד} כל שכרו, אלא הוא נוטל שכר רק כאדם הקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה.
{אמר רב חסדא, אמר מר עוקבא: ובלבד שלא יאמר} עם קריאתו, ברכת {יוצר אור}, כי אז יפסיד שכרו, משום שהוא מברך ברכה לבטלה.
{מיתיבי} מברייתא: {הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה, אבל מברך הוא שתים} - {לפניה, ואחת} - {לאחריה!}
{תיובתא דרב חסדא תיובתא!}
{איכא דאמרי} להיפך: כך {אמר רב חסדא: אמר מר עוקבא, מאי "לא הפסיד"} - {שלא הפסיד ברכות} (54) ויכול לברכן גם אחר שלש שעות. (55) {תניא נמי הכי} בברייתא: {הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה. אבל מברך הוא שתים} - {לפניה, ואחת} - {לאחריה.}
{אמר רב מני: גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה.}
והראיה: {מדקתני} במשנתנו - {הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה! מכלל, דקורא בעונתה עדיף.} (56)
(((מתניתין:)))
{בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטה} על צדו {ויקרא} קריאת שמע דרך שכיבה (57). {ובבקר יעמוד} ויקרא קריאת שמע דרך קימה, {שנאמר "ובשכבך ובקומך".}
{ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו} או בקימה או בשכיבה או בהליכה, {שנאמר "ובלכתך בדרך"} והיינו בכל מצב, אפילו שאינו לא עמידה ולא ישיבה.
טענו בית שמאי לבית הלל: {אם כן, למה נאמר} [דברים ו ז] {"ובשכבך ובקומך"?} אם לא להורות על אופן הקריאה!
ענו להם בית הלל: בא הכתוב להורות על זמן הקריאה שהוא {בשעה שבני אדם שוכבים} לישון בלילה, { ובשעה שבני אדם עומדים} ממטתם בבוקר.
{אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך} רכוב על בהמה, וירדתי ממנה לארץ, {והטתי לקרות} קריאת שמע {כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים}, שיכלו להורגני, ואילו היה קורא כדעת בית הלל, היה יכול להמשיך לרכב על בהמתו ולצאת במהרה ממקום סכנה.
{אמרו לו} חכמים: {כדי היית לחוב בעצמך!} חייב מיתה היית, ואם היית מת היית מתחייב בנפשך ואשם במיתתך, כיון {שעברת על דברי בית הלל.} (58)