(((גמרא:)))
מקשה הגמרא: {בשלמא בית הלל, מפרשי טעמייהו} "שנאמר ובלכתך בדרך" ומשמעותו בכל תנוחה שהיא, {ו}בכך הם גם עונים על {טעמא דבית שמאי,} ומפרשים את הפסוק שהביאו בית שמאי כראיה לדבריהם, באופן אחר.
{אלא בית שמאי} - {מאי טעמא לא אמרי} שביאור הכתוב "ובשכבך ובקומך" הוא כפשוטו על זמני הקריאה, ו{כבית הלל?}
מבארת הגמרא: בית שמאי סברו ש{אם כן,} שכוונת הכתוב לקבוע זמן לקריאת שמע, {נימא קרא "בבקר} (1) {ובערב} (2) {"} שאז לא יהיה ספק בכוונת הכתוב, ומשום {מאי} נקט הכתוב {"בשכבך ובקומך"?}
אלא, בהכרח, כונת הכתוב "ובשכבך ובקומך" היא לא רק לקבוע זמן לקריאת שמע, אלא אף לקבוע באיזה אופן יקרא קריאת שמע, ש{בשעת שכיבה} - יקרא במצב של {שכיבה ממש. ובשעת קימה} - יקרא במצב של {קימה ממש}.
תמהה הגמרא: {ובית שמאי, האי "ובלכתך בדרך"} שבית הלל למדו ממנו כי אדם קורא קריאת שמע בכל מצב - {מאי עביד להו?} כיצד הם יפרשו מקרא זה.
מבארת הגמרא: הכתוב {ההוא} - {מבעי להו לכדתניא,} ללמדנו הלכה זו:
"ודברת בם {בשבתך בביתך"} - {פרט לעוסק במצוה,} שפטור מקריאת שמע. (3) {"ובלכתך בדרך"} - {פרט לחתן} שמחשב במחשבת מצוה, (4) שאינו מחוייב להפסיק מחשבתו, אלא נפטר ממצות קריאת שמע. (5)
{מכאן אמרו} חכמים: {הכונס את הבתולה,} שטרוד במחשבת בעילת מצוה, {פטור} מקריאת שמע. {ו}הכונס {את האלמנה} - {חייב} בקריאת שמע.
דנה הגמרא: {מאי משמע} מפסוקים אלו למעט עוסק במצוה וחתן שפטורים מקריאת שמע? מבארת הגמרא: {אמר רב פפא}: תיבת "בדרך" מיותרת, ובאה ללמד שחיובו {כי} [כמו] {דרך,} והיינו שהוקשו "בשבתך" ו"בלכתך" ל"בדרך", {מה דרך} - בהולך לדבר {רשות} הכתוב מדבר, שרק הוא חייב בקריאת שמע, {אף כל} העוסק או טרוד במחשבה (6) מחמת דבר ה{רשות}, רק הוא חייב בקריאת שמע, יצא העוסק או טרוד במחשבה מחמת מצוה, שאינו רשות אלא חובה שפטור מקריאת שמע.
מקשה הגמרא: מנין שהכתוב מדבר רק בהולך בדרך רשות? הרי "דרך" סתמא כתיב, {ו}כי {מי לא עסקינן} באופן {דקא אזיל לדבר מצוה, ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי} קריאת שמע!?
מתרצת הגמרא (7): {אם כן,} שאף ההולך בדרך לדבר מצוה יקרא קריאת שמע, {לכתוב רחמנא "בשבת" "ובלכת"} בדרך. ומשום {מאי} נכתב {"בשבתך" "ובלכתך"?}, בהכרח כדי ללמד, שרק {"בשבת" דידך, "ובלכת" דידך הוא דמחייבת} בקריאת שמע. {הא} בלכת {ובשבת דמצוה, פטירת,} הינך פטור מק"ש.
מקשה הגמרא: {אי הכי,} אם כדבריך, שטעם הפטור של חתן מקריאת שמע הוא משום שהעוסק במצוה פטור מן המצוה (8) - {אפילו כונס את האלמנה נמי} יהיה פטור? שהרי גם הוא עושה מצוה.
מתרצת הגמרא: {האי} הכונס את הבתולה {טריד} במחשבת בעילה ולכן הוא פטור. {והאי} הכונס את האלמנה - {לא טריד.} מקשה הגמרא: {אי} טעם הפטור הוא רק {משום טרדא} - {אפילו טבעה ספינתו בים נמי} יהיה פטור שהרי הוא טרוד בצערו.
{וכי תימא הכי נמי,} שבאמת אף הוא פטור מקריאת שמע. - זה לא יתכן לומר, כי אם כן {אלמה,} [למה] {אמר רב אבא בר זבדא, אמר רב}: אדם שהוא {אבל} על מתו, אף על פי שטרוד בצערו, הרי הוא {חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהם "פאר", שנאמר} [יחזקאל כד יז] {"פארך חבוש עליך".} וכיון שתפילין צריכים פאר, ואילו אבל מתגולל בצערו בעפר, אין זה פאר (9). ומשמע שרק משום כך אבל פטור ממצות תפילין, ולמה לא יפטר ממצות תפילין ומשאר המצוות, כגון קריאת שמע מפני הטירדה בצער אבלו.
מתרצת הגמרא: {התם}, הכונס את הבתולה - {טריד טרדא דמצוה}, (10) וטרדה שכזו למדנו מהכתוב שפוטרת מקריאת שמע. (11) אבל {הכא,} בטבעה ספינתו בים ובאבל - {טריד טרדא דרשות,} וטירדא זו אינה פוטרת מקריאת שמע, וחובה עליו לסלק צערו ולקרוא קריאת שמע.
[{ו}כיון שלעיל אמר רב פפא ש{בית שמאי} נקטו ש"בדרך" נאמר למעט "עוסק במצוה", ואילו כאן דרשו כך מתיבות "בשבתך" "ובלכתך", נמצא לכאורה ש"בדרך" מיותר.
ומבארת הגמרא כי {ההוא} "בדרך" {מיבעי להו,} למעט {פרט לשלוחי מצוה,} שאף על פי שעדיין אינם עסוקים בגוף המצוה, אלא הם רק "בדרך" אליה, בכל זאת הם פטורים מקריאת שמע]. (12)
{ו}מבארת הגמרא מאידך את דעת {בית הלל} איך דרשו במשנה מ"בדרך" ש"כל אדם קורא כדרכו", והרי גם הם לומדים מ"בדרך" שהעוסק במצוה פטור מהמצוה.
{אמרי} לך: {ממילא, שמע מינה ש}אפילו בדרך יקרא קריאת שמע, כי מוכח שלולי הטרדא אפשר לקרוא קריאת שמע בכל מצב.
{תנו רבנן: בית הלל אומרים: עומדין וקורין} קריאת שמע, וכן {יושבין וקורין} קריאת שמע, {ו}כן {מטין וקורין} בשכיבה, וכן {הולכין בדרך וקורין} קריאת שמע. וכן {עוסקין} {במלאכתן וקורין} קריאת שמע.
{ומעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד} בערב{. והיה רבי ישמעאל מוטה, ורבי אלעזר בן עזריה זקוף. כיון שהגיע זמן קריאת שמע הטה רבי אלעזר} לקרוא קריאת שמע, כשיטת בית שמאי, שבלילה צריך לקרוא בשכיבה, {וזקף רבי ישמעאל. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה לרבי ישמעאל: ישמעאל אחי! אמשול לך משל} על מה שעשית.
{למה הדבר דומה: משל לאחד שאומרים לו, זקנך מגודל} ונאה מאוד. {אמר להם}: הואיל וקלסתם ושבחתם אותו {יהיה כנגד המשחיתים.} יהיה נתון לתער ולמספרים, שבהם אשחיתנו! והוא נוהג באופן לא הגיוני. (13)
{אף כך אתה, כל זמן שאני זקוף} - {אתה} היית {מוטה. עכשיו כשאני הטתי} כדי לקרוא קריאת שמע, הרי אני כמקלס את מעשיך שהיית מוטה, ואילו {אתה זקפת} עתה!?
{אמר לו} רבי ישמעאל: {אני} שזקפתי {עשיתי כדברי בית הלל} הסוברים שגם בלילה אין צריך לקרוא בשכיבה. {ו}אילו {אתה עשית כדברי בית שמאי.} (14) {ולא עוד,} - ולא רק מטעם זה עשיתי כן - {אלא} מטעם נוסף: {שמא יראו התלמידים} את המעשה שעשית, ויחשבו שהלכה כבית שמאי, {ויקבעו הלכה לדורות.}
דנה הגמרא: {מאי "ולא עוד"} - מדוע היה רבי ישמעאל זקוק לטעם נוסף?
מבארת הגמרא: רבי ישמעאל בא לומר, שלא יקשה לך: {וכי תימא בית הלל נמי אית להו "מטין"}, שאפשר לקרוא גם בשכיבה, ואם כן אין ראיה ממה שהטה רבי אלעזר בן עזריה שהוא סובר כבית שמאי.
כי זה אינו, שהרי {הני מילי ש}בית הלל סוברים שיכול לקרוא בשכיבה, הוא דוקא באופן {דמטה ואתא מעיקרא,} וממשיך בשכיבתו וקורא קריאת שמע, שאז נכון לעשות כן אף לבית הלל.
{אבל הכא,} כיון שעד עכשיו היית זקוף, ורק כעת, כדי לקיים מצות קריאת שמע, הבאת עצמך {למצב של מוטה, אמרי} התלמידים שיראו אותך וגם אותי קוראים בשכיבה: {שמע מינה, כבית שמאי סבירא להו.} ויש לחשוש {שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות} כבית שמאי, וכדי להציל מטעות זו לכן זקפתי.
{תני רב יחזקאל}: אם {עשה} אדם {כדברי בית שמאי,} כגון שהטה לקרוא קריאת שמע של לילה או שעמד לקריאה בבוקר - {עשה!}
ונחשבת לו הקריאה בהטיה למצוה, כיון שאף לבית הלל יצא ידי חובתו. (15)
עשה {כדברי בית הלל} ולא הטה בערב ולא עמד בבוקר - {עשה,} יצא ידי חובתו, כי הלכה כבית הלל.
{רב יוסף אמר: עשה כדברי בית שמאי} כגון שהיה זקוף והטה לקרוא קריאת שמע של לילה (16) - {לא עשה ולא כלום!}אינו נחשב לו כלל למצוה, כי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. (17)
וראיה לדבר ממה {דתנן} [סוכה כח א] {מי שהיה} בסוכה גדולה, אך רק {ראשו ורובו בסוכה, ו}אילו {שלחנו בתוך הבית} אף שהסוכה עצמה אינה פסולה - {בית שמאי פוסלין}, אוסרים לאכול בה, גזירה שמא ימשך תוך כדי אכילה לחוץ, ואם אכל לא יצא ידי חובתו, {ובית הלל מכשירין.}
{אמרו להם בית הלל לבית שמאי} יש ראיה לדברינו: {מעשה והלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, מצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו} זקני בית שמאי {כלום.}
{אמרו להם} בית שמאי לבית הלל: וכי {משם} יש {ראיה} לדבריכם? והרי משם יש ראיה לנו. כי {אף הם,} זקני בית שמאי, {אמרו לו} לרבי יוחנן בן החורנית: {אם כן היית נוהג} תמיד - {לא קיימת מצות סוכה מימיך!}
וסבר רב יוסף כי כשם שאמרו בית שמאי שהעובר על גזירתם ועושה כבית הלל, אין מעשהו נחשב כקיום המצוה, כך לבית הלל, אם עשה כבית שמאי והטה בקריאת שמע, אינו מקיים בכך את המצוה, כי על ידי כך עלול לבוא לידי תקלה, שאם לא יוכל להטות לא יקרא. (18) {רב נחמן בר יצחק אמר: עשה כדברי בית שמאי} - {חייב מיתה} בידי שמים. (19)
{דתנן} במשנתנו: {אמר רבי טרפון, אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו} חכמים, {כדאי היית לחוב בעצמך} מפני {שעברת על דברי בית הלל.}
(((מתניתין:)))
{בשחר} - {מברך} (20) {שתים לפניה,} לפני קריאת שמע, ברכת יוצר אור, ואהבה רבה, {ואחת לאחריה,} אמת ויציב.
{ובערב} - {מברך שתים לפניה} המעריב ערבים, ואהבת עולם, {ושתים לאחריה,} אמת ואמונה, והשכיבנו [ותקנו את שבע הברכות הללו כנגד האמור בתהילים "שבע ביום הללתיך"].
השתים שלאחריה בערבית - {אחת ארוכה} אמת ואמונה. {ואחת קצרה,} השכיבנו.
{מקום שאמרו להאריך} בנוסח הברכה, כגון בברכת אמת ואמונה - {אינו רשאי לקצר} את נוסח הברכה.
ובמקום שאמרו {לקצר} בברכה, כגון השכיבנו - {אינו רשאי להאריך} את הנוסח. (21)
במקום שתקנו {לחתום} את הברכה בברוך - {אינו רשאי} לברך ו{שלא לחתום} בה.
ואם תקנו {שלא לחתום} בברכה, כגון ברכת הפירות והמצות - {אינו רשאי} לברך ו{לחתום.} (22)
(((גמרא:)))
מבררת הגמרא: {מאי מברך} בשחר שתים לפניה?
מבארת הגמרא: {אמר רבי יעקב אמר רבי אושעיא}: