דף יא - ב

{"יוצר אור" ו"בורא חושך",} [ובסמוך יתבאר מה היא הברכה השניה] (23).

מקשה הגמרא: {ולימא: "יוצר אור ובורא נוגה".}

מתרצת הגמרא: {כדכתיב} בקרא {קאמרינן,} כלשון הכתוב [ישעיה מה ז] "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע".

מקשה הגמרא: {אלא מעתה,} וכי את הכתוב בפסוק [שם] {"עושה שלום ובורא רע" מי קא אמרינן כדכתיב?} והרי אנו אומרים "עושה שלום ובורא את הכל". {אלא,} מוכח שיתכן שבפסוק {כתיב "רע", ו}בכל זאת בברכה {קרינן "הכל",} משום שחכמים תקנו את הברכות ב{לישנא מעליא}, ו"רע" אינו לשון נאה. ואם כן שבה הקושיא למקומה: {הכא נמי,} ראוי {לימא} "נוגה" שהוא {לישנא מעליא,} ולא "חושך" שאינו לשון נאה. (24)

מתרצת הגמרא: {אלא אמר רבא}: הטעם שמזכירים "בורא חושך" דוקא, הוא, לפי שתקנו חכמים להזכיר גם ביום וגם בלילה את החושך ואת האור ביחד, {כדי להזכיר} את {מדת יום,} דהיינו אור, {בלילה. ו}את {מדת לילה} דהיינו חושך, {ביום} [להודיע כי יוצר אחד ברא חושך ואור, ולהוציא מדעת המינים האומרים שמי שיצר את האור לא ברא חושך]. (25)

תמהה הגמרא: {בשלמא "מדת לילה ביום"} אנו מזכירים {כדאמרינן "יוצר אור ובורא חושך", אלא, "מדת יום בלילה"} - {היכי משכחת לה} בנוסח הברכה? מתרצת הגמרא: {אמר אביי}: שאומרים בתפילת ערבית {"גולל אור מפני חושך, וחושך מפני אור",} ואור הוא הזכרת מדת יום בלילה.

עוד מבררת הגמרא: {ואידך,} הברכה השניה שאומרים בשחר קודם קריאת שמע - {מאי היא?}

מבארת הגמרא: {אמר רב יהודה, אמר שמואל: אהבה רבה.}

{וכן אורי,} הורה, {ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה} - {אהבה רבה.}

{תניא נמי הכי: אין אומרים} בבוקר {אהבת עולם אלא אהבה רבה.} (26) {ורבנן אמרי} [שאר האמוראים, נחלקו על שמואל ורבי אלעזר, (27) וסברו] שהנוסח בפתיחת הברכה הוא {"אהבת עולם"} [ואין מחלוקת אלא בתיבות הראשונות של הברכה, אבל לכולי עלמא המשך נוסח הברכה שוה] (28).

{וכן הוא,} הכתוב, {אומר} [ירמיה לא ב] {"ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד".} (29)

{אמר רב יהודה, אמר שמואל: השכים} בבוקר (30) {לשנות}, ללמוד לפני התפילה, הרי {עד שלא קרא קריאת שמע} עם ברכותיה - {צריך לברך} ברכת התורה קודם שילמד. (31) ואם רוצה ללמוד {משקרא קריאת שמע, אין צריך לברך} ברכת התורה, מפני {שכבר נפטר} מחובתו על ידי אמירת {ב}רכת {אהבה רבה} (32) לפני קריאת שמע. (33) לפי שיש בברכה זו מעין נוסח ברכות התורה: "ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך", מעין "והערב נא", ואילו "ותלמדם חוקי חיים" מעין "אשר בחר בנו וחיי עולם נטע בתוכנו". (34)

{אמר רב הונא: ל}פני לימוד {מקרא} - {צריך לברך} ברכת התורה, {ו}אילו {למדרש} - {אין} {צריך לברך.} כי לדעת רב הונא נתקנה ברכת התורה רק לתורה שבכתב. (35)

{ורבי אלעזר אמר: למקרא ולמדרש צריך לברך,} ודוקא למדרש, מפני שהוא קרוב למקרא, כגון: מכילתא וספרא וספרי, שהם מדרשי המקראות. (36) אבל {למשנה,} שהיא עיקר תורה שבעל פה - {אין צריך לברך} לפניה ברכת התורה, כי "דברי תורה" הם רק גוף המקראות שנאמרו מפי ה'.

{ורבי יוחנן אמר: אף למשנה נמי צריך לברך} כי תוכן הדברים שבה נאמרו מפי ה', {אבל לתלמוד} שהוא ביאור סברות וטעמי המשנה, ותרוצי משניות הסותרות זו את זו - {אין צריך לברך.}

{ורבא אמר: אף לתלמוד צריך לברך} כיון שהוא עיקר התורה, שממנו הוראה יוצאת.

וראיה לכך, {דאמר רב חייא בר אשי: זימנין} {סגיאין} פעמים רבות, {הוה קאימנא קמי דרב,} כדי {לתנויי פירקין בספרא דבי רב. הוה מקדים, וקא משי ידיה} ונוטל ידיו, {ובריך} ברכת התורה, {ו}רק לאחר מכן, {מתני לן פרקין}. (37)

דנה הגמרא: {מאי מברך?} מהו הנוסח של ברכת התורה.

מבארת הגמרא: {אמר רב יהודה, אמר שמואל}: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם {אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה.} (38)

{ורבי יוחנן מסיים בה הכי}: (39) {הערב נא ה'} אלהנו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל, שיערבו עלינו לעסוק בהם מאהבה, (40) {ונהיה אנחנו וצאצאינו, וצאצאי עמך בית ישראל, כלנו יודעי שמך}, (41) {ועוסקי תורתך. ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל.} (42)

{ורב המנונא אמר}: כך הוא נוסח ברכת התורה: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם {אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה.} (43) ומסיימת הגמרא: {והא} (44) {דרב המנונא} - {מעולה שבברכות} התורה היא, (45) לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה ולישראל (46), {הילכך לימרינהו לכולהו}. (47)

{תנן התם} במסכת תמיד [ה א]: בעלות השחר, לאחר שסדרו הכהנים את אברי קרבן התמיד של שחר על גבי הכבש, ומלחום, ירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע. ושם {אמר להם הממונה,} הוא סגן כהן גדול, לכהנים: {"ברכו ברכה אחת"} מברכות שלפני קריאת שמע. ולקמן יבואר איזו ברכה.

{והם ברכו, וקראו עשרת הדברות}, ופרשיות {שמע, והיה אם שמוע, ויאמר.} אך לא היו מתפללין שמונה עשרה כי לא היה להם פנאי. ולכן קראו קריאת שמע אף שעדיין לא הגיע זמנה לכתחילה, כי חששו שמא ייטרדו בעבודה, ולא יהיה להם פנאי. (48)

{וברכו את העם} [דהיינו, יחד עם העם (49)] {ג' ברכות,} ואלו הן: {אמת ויציב, ועבודה}, (50) {וברכת כהנים} - שברכו את העם. (51) {ובשבת,} היו גם {מוספין ברכה אחת למשמר היוצא}, שיהא מברך את המשמר הנכנס, כי המשמרות מתחלפות ביום השבת.

דנה הגמרא: {מאי "ברכה אחת"} שאמר להם הממונה לברך? [והיינו איזו ברכה משתי הברכות שלפני קריאת שמע היו הכהנים מברכים?]

ויש מקום לדון בזה, {כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: מאי} מה היא אותה {ברכה אחת} שהיו הכהנים מברכים בבוקר במקדש? {ולא הוה בידייהו} תשובה. {אתו שיילוהו לרב מתנה,} וגם הוא {לא הוה בידיה} תשובה. {אתו שיילוהו לרב יהודה. אמר להו: הכי אמר שמואל}: ברכת {אהבה רבה}.

{רבי זריקא, אמר רבי אמי, אמר רבי שמעון בן לקיש}: ברכת {יוצר אור} אמרו הכהנים במקדש.

{כי אתא רב יצחק בר יוסף} מארץ ישראל לבבל {אמר: הא דרב זריקא לאו בפירוש אתמר}, שלא שמע מפי ריש לקיש בפירוש שברכה אחת שאמרו במקדש היא יוצר אור, {אלא מכללא,} מתוך דבריו של ריש לקיש - {אתמר}, הבין כן.

{דאמר רבי זריקא, אמר רבי אמי, אמר רבי שמעון בן לקיש: זאת אומרת,} ממה שאמר להם "ברכו ברכה אחת", משמע, כי {ברכות} קריאת שמע {אין מעכבות זו את זו!} שאם ברך ברכה אחת ולא ברך את השניה יצא ידי חובתו באותה הברכה האחת שברך, ואין אומרים שאין מועילה זו בלא זו. (52)

ומכך הוכיח רבי זריקא שריש לקיש סובר כי הברכה האחת שברכו במקדש היתה יוצר אור. וכך דן רבי זריקא:

{אי אמרת בשלמא} כי את ברכת {"יוצר אור"} אמרו הכהנים, ולא "אהבה רבה", (53) אם כן ברור שאמרוה כשהגיע זמנה בבוקר, (54) ואם כן {היינו ד}קאמר ריש לקיש "זאת אומרת {ברכות אין מעכבות זו את זו", ד}הרי ברכו רק ברכה אחת, ואחר כך ודאי {לא קא אמרי} הכהנים {אהבה רבה,} כי אין להם פנאי.