דף נז - ב

ועוד (57) {אמר רבי יוחנן: השכים} לקום בבקר {ונפל פסוק לתוך פיו, הרי זה נבואה קטנה!} (58)

{תנו רבנן: שלשה מלכים} ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו {הם: הרואה} את {דוד} המלך {בחלום, יצפה לחסידות!} שנאמר בדוד [תהלים פו] "שמרה נפשי כי חסיד אני". הרואה את {שלמה} המלך, {יצפה לחכמה!} לפי שהיה שלמה חכם מכל אדם. (59) והרואה את המלך {אחאב, ידאג מן} {הפורענות,} כי סופו שנהרג ואכלוהו הכלבים, וגם אין לו חלק לעולם הבא (60).

{שלשה} ספרי {נביאים} ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו {הם: הרואה ספר "מלכים" יצפה לגדולה!} כי בו נזכרו מלכי יהודה וישראל. הרואה ספר {"יחזקאל", יצפה לחכמה!} לפי שנאמר בו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, שאין דורשין אותם, אלא לחכם ומבין מדעתו. הרואה ספר {"ישעיה",} {יצפה לנחמה!} (61) לפי שרוב ספר ישעיה מדבר על נחמות. והרואה ספר {"ירמיה"}, ידאג מן הפורענות! לפי שרוב ספר ירמיה מדבר על החורבן.

{שלשה כתובים גדולים} [דהיינו "ספרי" כתובים, שאינם "מגילות"], ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו {הם: הרואה ספר "תהלים", יצפה לחסידות!} (62) שהרי דוד היה חסיד, כדלעיל. הרואה ספר {"משלי", יצפה לחכמה!} שהרי נאמר על ידי שלמה שהיה חכם, וכדלעיל. הרואה ספר {"איוב" ידאג מן הפורענות!} כי איוב היה בעל יסורים. (63)

{שלשה כתובים קטנים} [דהיינו ה"מגילות" שהן בכלל ה"כתובים", אף שאינם "ספרים"], ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו {הם: הרואה} מגילת {"שיר השירים" בחלום, יצפה לחסידות!} לפי שכולה יראת שמים וחיבת המקום. הרואה מגילת {"קהלת" יצפה לחכמה} (64). הרואה מגלת {"קינות"} [איכה], {ידאג מן הפורענות!} שהרי היא עוסקת בחורבן בית המקדש.

{הרואה} (65) {מגלת "אסתר}" רמז הוא ש{נס נעשה לו!} כנס פורים שנכתב במגלה זו.

{שלשה חכמים} [שנסמכו להוראה (66)], ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו {הם: הרואה} את {רבי} יהודה הנשיא {בחלום, יצפה לחכמה} (67). הרואה את {רבי אלעזר בן עזריה, יצפה לעשירות.} (68) והרואה את {רבי} {ישמעאל בן אלישע, ידאג מן הפורענות!} לפי שהיה מהרוגי מלכות, והפשיטו את עור קרקפתו בחייו. (69)

{שלשה תלמידי חכמים} [שלא נסמכו להוראה], ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו {הם: הרואה} את {בן עזאי בחלום, יצפה לחסידות!} (70) הרואה את {בן} {זומא, יצפה לחכמה!} (71) הרואה את {"אחר"} [אלישע בן אבויה (72)], {ידאג מן הפורענות!}

{כל מיני חיות יפות} הן {ל}רואה אותם ב{חלום, לחלום,} שהרואם סימן יפה הם לו, {חוץ מן הפיל והקוף והקפוד!} (73) כי שלשה אלו משונים במראיהם, ודבר משונה אינו טוב.

מקשה הגמרא: {והאמר מר: "הרואה פיל בחלום, פלא נעשה לו!".}

מתרצת הגמרא: {לא קשיא. לא קשיא,} כי {הא} - שראיית פיל נחשבת כסימן יפה, היא, באופן {ד}הפיל {מסרג,} שיש אוכף על גביו, או שהוא קשור באפסר, ועל ידי כך הוא נראה ככל החיות, ואילו {הא} - שאמרו שאינו סימן יפה, הוא באופן {דלא מסרג}, שאז מראהו משונה מכל החיות.

{כל מיני מתכת} סימנים {יפין} הן {ל}רואה אותם ב{חלום, חוץ ממר} [את חפירה] {פסל} [מעדר] {וקרדום!}

{והני מילי} ששלשת אלו אינם סימן יפה - דוקא באופן {דחזנהו בקתייהו} [כשהם מחוברים בקת העץ שלהם]! כי רק באופן זה הם ראויים למלאכתם לחבל ולהשחית.

{כל מיני פירות יפין} הן {ל}רואה אותם ב{חלום, חוץ מפגי תמרה,} שאין הגוף נהנה מהן באכילתם, וכדלהלן. (74)

{כל מיני ירקות יפין} הן {ל}רואה אותם ב{חלום, חוץ מראשי לפתות!} שמתוך שהן עבים כמקל, הן סימן שיקבל מלקות [כמו שאמר בר הדיא לרבא, לעיל נו א].

מקשה הגמרא: {איני}, וכי ראשי לפתות אינן סימן יפה? {והאמר רב: לא איעתרי} [התעשרתי] {עד דחזאי} בחלומי {ראשי לפת ות!}

מתרצת הגמרא: {כי חזא} רב את ראשי הלפתות, {בכנייהו} [במקום גידולם במחובר] {חזא!} ורק באופן זה סימן יפה הם, כי נראה שהם שלו, וגודלם מרמז על פירות טובים. אך הברייתא מדוברת כשראן בתלוש, ואז הן סימן שיהיו כמקל ביד אחרים, וישמשו להרע לו.

{כל מיני צבעונין} [צבעים] {יפין} הן {ל}רואה אותם ב{חלום, חוץ מן התכלת!} שהוא גוון ירוק, ופנים ירוקות הן סימן חולי. (75)

{כל מיני עופות יפין לחלום. חוץ מן קריא} [כוס] {וקפופא} [ינשוף] {וקורפראי} [{"}קרפד", והוא מין שרץ הדומה לעטלף], ששלשת אלו יש להם לסתות מאורכות כלחיי אדם, ולפיכך הם מגונים.

{} {הגו"ף הגו"ף מעי"ן משיבי"ן ומרחיבי"ן} - {סימן} לקבוצת נושאים המוזכרים בהמשך) {שלשה} מאכלים {נכנסין לגוף, ואין הגוף נהנה מהן} באכילתם, ואלו הן: {גודגדניות} [דובדבנים], (76) {וכפניות} [מין תמרים רעים (77)], {ופגי תמרה!}

{שלשה} דברים {אין נכנסים לגוף, והגוף נהנה מהן, ואלו הן: רחיצה, סיכה, ותשמיש!} (78)

{שלשה} דברים, הם {מעין העולם הבא. ואלו הן: שבת}, (79) {שמש} [זריחת החמה], {ותשמיש!}

דנה הגמרא: {"תשמיש" דמאי? אילימא תשמיש המטה, הא מכחש כחיש} הוא לאדם, ואי אפשר לומר שהוא "מעין העולם הבא".

מבארת הגמרא: {אלא,} הכוונה ל{תשמיש נקבים} [עשיית צרכים].

{שלשה} דברים {משיבין דעתו של אדם}. שאם הוא דואג ושרוי ביגון, דברים אלו מסירים את האנחה ממנו, {ואלו הן: קול} כלי זמר או קול ערב של אשה, (80) {ומראה} נאה, {וריח} טוב!

{שלשה} דברים {מרחיבין דעתו של אדם,} (81) {ואלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים!} {} {חמש"ה ושש"ה ועשר"ה} - {סימן} לקבוצת נושאים המוזכרים בהמשך).

{חמשה} דברים נחשבים כ{אחד מששים} של דבר אחר, (82) {ואלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום!}

ומפרשת הגמרא את כוונת המאמר: {אש,} היא {אחד מששים לגיהנום} [מאש הגיהנם]!

{דבש,} הוא {אחד מששים ל}טעם ה{מן!} (83)

{שבת,} היא {אחד מששים לעולם הבא!}

{שינה,} היא {אחד מששים למיתה!} (84) {חלום,} הוא {אחד מששים לנבואה!} (85)

{ששה דברים,} הם {סימן יפה לחולה. ואלו הן: עיטוש, זיעה, שלשול, קרי, ושינה, וחלום!}

ומפרשת הגמרא את המקורות לתועלת דברים אלו:

{עיטוש, דכתיב} [איוב מא י] {"עטישותיו תהל אור!"} שבכל עטישה שהוא מתעטש יזרח לו אור.

{זיעה, דכתיב} [בראשית ג יט] {"בזיעת אפיך תאכל לחם!"} ומשמע שהמזיע עתיד לחיות ולאכול לחם.

{שלשול, דכתיב} [ישעיה נא יא] {"מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת!"} ו"צועה" היינו הרקת המעיים, כי הרקה נקראת "צעיה".

{קרי, דכתיב} [ישעיה נג י] {"יראה זרע יאריך ימים!}

{שינה, דכתיב} [איוב ג יג] {"ישנתי אז ינוח לי!"}

{חלום, דכתיב} [ישעיה לח טז] אצל חזקיה {"ותחלימני והחייני!",} והיינו שעל ידי החלום תבריאני.

{ששה דברים מרפאין את החולה מחליו, ו}על ידם תהיה {רפואתו רפואה} שלימה, {ואלו הן: כרוב, ותרדין, וסיסין יבשין} [מין עשב (86)], {וקיבה והרת} [רחם], {ויותרת הכבד} של בהמה!

{ויש אומרים: אף דגים קטנים!}

{ולא עוד, אלא שדגים קטנים מפרין ומברין} [מבריאים] {כל גופו של אדם!}

{עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו, ו}גורמים שיהיה {חוליו קשה.} ו{אלו הן: האוכל בשר שור,} ו{בשר שמן, בשר צלי, בשר צפרים, וביצה צלויה, ותגלחת, ושחלים} [מין ירק], {והחלב, והגבינה, והמרחץ.}

{ויש אומרים: אף אגוזים.}

{ויש אומרים: אף קשואים} [מלפפונים].

{תנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמן "קשואים?"} - {מפני שהן קשים לגוף כחרבות!}

מקשה הגמרא: {איני}, וכי קשואים מזיקים לגוף? {והכתיב "ויאמר לה ה', שני גוים בבטנך",} ודרשינן, {אל תקרי "גוים", אלא "גיים"} [שכך הוא הכתיב בתיבה זו], מלשון גאות וגדולה. {ואמר} על כך {רבי יהודה אמר} {רב}: שני "גאים" {אלו}, הם {אנטונינוס ורבי}, שיצאו מיעקב ועשו, ונקראו "גאים", משום {ש}עשירים היו, ו{לא פסק משלחנם, לא צנון ולא חזרת} (87) {ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים!} הרי שקשואין מאכל משובח הן.

מתרצת הגמרא: {לא קשיא. הא} - שאמרו שקשואים רעים לגוף, היינו {ב}קשואים {רברבי, ו}אילו {הא} שלא פסקו משלחנם של רבי ואנטונינוס - הם קשואים {זוטרי}.

{תנו רבנן}: הרואה בחלום שנמצא {מת בבית}, הרי זה סימן שיבא {שלום בבית,} כמת ש'נח בשלום', ואם ראה שהמת {אכל ושתה בבית}, ונראה כקבוע בבית, הרי זה {סימן יפה לבית}. (88) ואם ראה ש{נטל} המת {כלים מן הבית}, הרי זה {סימן רע לבית!}

{תרגמא רב פפא} למה שאמרו ש"נטל כלים"

- דהיינו דוקא {ב}אופן שראה שהמת נוטל {מסאנא} [מנעלים] {וסנדלא}, אבל אם ראה שנטל כלים אחרים, סימן יפה הוא. כי {כל} מה {דשקיל שכבא} [מת] מן הבית, {מעלי} לבית, {לבר ממסאנא וסנדלא!} משום שהוא מראה שהנמצאים בבית יצאו לחוץ [אל מקום שהולך אליו המת], כי אין אדם נשאר בלא מנעליו, אך אם מוציא שאר כלים, הוא סימן שבני הבית ישארו בו, ורק כלים יוצאו. (89)

ו{כל} מה שרואה בחלומו {דיהיב שכבא לבית}, הרי זה {מעלי} לבית. ל{בר מעפרא וחרדלא!} שהעפר הוא סימן רע, משום שמרמז לעוד קבורה בבית זה. (90)

שנינו במשנה: הרואה {מקום שנעקרה ממנו עבודת גלולים,} אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו"!

{תנו רבנן: הרואה} עבודה זרה של {מרקוליס}, (91) {אומר: "ברוך שנתן ארך אפים} {לעוברי רצונו!"} (92)

והרואה {מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו}, (93) {וכשם שנעקרה ממקום זה, כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך!"}

{ו}הרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה {בחוץ לארץ, אין צריך לומר "והשב לב עובדיהם לעבדך" מפני שרובה} של חוץ לארץ מיושבת ב{עובדי כוכבים!} ותפילה זו נתקנה רק להשיב לב פושעי ישראל.

{רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ} {צריך לומר כן. מפני שעתידים} הגויים {להתגייר. שנאמר} [צפניה ג ט] {"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה!"} [שלא יוציאו בשפתם שם אלהים אחרים אלא כולם יקראו בשם ה' שהוא שפה ברורה] לפיכך יש להתפלל עליהם שישוב לבם לעבוד את ה'.

{דרש רב המנונא: הרואה} את המקומות דלהלן, המצויים ב{בבל הרשעה, צריך לברך חמש ברכות}, ואלו הן:

{ראה בבל} בכללותה, {אומר: "ברוך שהחריב בבל הרשעה!"}

{ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך} {שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע!"}

{ראה גוב של אריות} שהושלך בו דניאל, (94) {או} חפירה שהוסק בה {כבשן האש} של חנניה מישאל ועזריה, {אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו} (95) {במקום הזה!"}

{ראה} עבודה זרה של {מרקוליס, אומר: "ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו!"}

ומקום יש בבבל, שאם בהמה נכנסת לשם אינה יכולה לזוז ממקומה, עד שיתנו עליה מעפר אותו מקום, (96) ואם {ראה מקום} זה {שנוטלין ממנו עפר} להניח על הבהמה בשביל שתוכל לילך, {אומר: "ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים!"} כי מעשה זה הוא סימן להשמדת המקום, ומקללותיה של בבל הוא [כדלהלן], לפיכך מברך שם, על שגזר להשמידה, ומקיים גזרתו.

{רבא, כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא} [חמורים שנושאים עפר] מבבל, הוה {טריף להו ידא על גבייהו} של החמורים, {ואמר} להם: {רהוטו} [רוצו] {צדיקי למעבד רעותא} [רצון] {דמרייכו!} שמקיימים אתם את גזירת השמד שגזר ה' על בבל, שינטל עפרה.

{מר בריה דרבינא, כי הוה מטי לבבל, הוה שקיל עפרא בסודריה, ושדי לברא} [לחוץ מבבל], כדי {לקיים מה שנאמר} [ישעיה יד כג] {"וטאטאתיה במטאטא השמד!"} ו"טאטוא" היינו פיזור העפר.

{אמר רב אשי: אנא, הא ד}אמר {רב המנונא} - שהרואה מקומות אלו בבבל יש לו לברך חמש ברכות - {לא שמיע לי,} ממנו, {אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו!}