דף סב - א

{תניא: אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי} (1) {אחר רבי יהושע לבית הכסא} ביהודה, (2) {ולמדתי ממנו שלשה דברים}:

{למדתי, שאין נפנין מזרח ומערב, אלא לצפון ודרום.} (3)

{ולמדתי, שאין נפרעין} [מגלים את הגוף בהפשטת הבגדים] שנצרך לנקביו, בעוד הוא {מעומד, אלא} רק לאחר שהוא {מיושב.} (4) {ולמדתי, ש}לאחר שנפנין {אין מקנחין ב}יד (5) {ימין, אלא ב}יד {שמאל.} (6)

{אמר ליה בן עזאי} לרבי עקיבא: {עד כאן העזת פניך ברבך?}

{אמר ליה} רבי עקיבא: {תורה היא וללמוד אני צריך!} (7)

{תניא: בן עזאי אומר, פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא} (8) {ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין} {מזרח ומערב, אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב. ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.}

{אמר לו רבי יהודה} לבן עזאי: {עד כאן העזת פניך} והסתכלת כל אלו {ברבך? אמר לו} בן עזאי: {תורה היא, וללמוד אני צריך!}

{רב כהנא על} ו{גנא תותיה פורייה דרב} [נכנס ושכב תחת מטתו של רב]. {שמעיה} לרב {ד}הוה {שח} עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש, (9) {ושחק} עמה, (10) {ו}אחר כך {עשה} {צרכיו} [שמש מטתו].

{אמר ליה} רב כהנא לרב ממקומו שתחת המטה: {דמי פומיה דאבא} [רב], {כ}אדם {דלא שריף} [גמע] {תבשילא} מימיו, כלומר, נוהג אתה קלות ראש, כמו אדם תאב שלא שימש מטתו מעולם.

{אמר ליה} רב: {כהנא, הכא את?! פוק} [צא] מכאן, {דלאו אורח ארעא} שתהיה נוכח כאן עכשיו.

{אמר לו} רב כהנא: {תורה היא, וללמוד אני צריך!} דנה הגמרא: {מפני מה אין מקנחין ב}יד {ימין אלא בשמאל?}

{אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין} של הקדוש ברוך הוא, {שנאמר} [דברים] {"מימינו אש דת למו",} ומשום כך, הימין (11) חשובה יותר. (12)

{רבה בר בר חנה אמר}: יד ימין חשובה יותר {מפני שהיא קרובה לפה,} שבה רגיל להושיט את המאכל לפה, וחיות האדם תלויה באוכל. (13)

{ורבי שמעון בן לקיש אמר}: הימין חשובה יותר, {מפני שקושר בה} את ה{תפילין.} (14) {רב נחמן בר יצחק אמר: מפני ש}הקורא בתורה ובנביאים ובכתובים {מראה בה טעמי תורה} ונקודותיה, שהוא מוליך את יד ימינו לפי טעם הנגינה והנקודות. (15)

וכשם שנחלקו בזה האמוראים, {כ}ך נחלקו בזה גם {תנאי}:

דתניא: {רבי אליעזר אומר}: אין מקנחים בימין, {מפני שאוכל בה!} והיינו כרבה בר בר חנה.

{רבי יהושע אומר: מפני שכותב בה} דברי קדושה. (16)

{רבי עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה,} וכרב נחמן בר יצחק.

{אמר רב תנחום בר חנילאי: כל הצנוע בבית הכסא, נצול משלשה דברים,} ואלו הם: {מן} {הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין} [שדים], כי מתוך שמתנהג בצניעות ובנחת ובשתיקה, אין הנחשים והעקרבים מרגישים בו, ואף המזיקין חסים עליו. (17)

{ויש אומרים: אף חלומותיו מיושבים עליו,} שהמזיקין המביאים חלק מהחלומות [כדלעיל נה ב], אינם מבהילים אותו.

{ההוא בית הכסא דהוה בטבריא}, אפילו {כי הוו עיילי ביה בי תרי} יחדיו, ו{אפילו ביממא,} היו {מתזקי, רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה}, כל {חד וחד} לבדו, ובכל זאת, {לא מתזקי.}

{אמרי להו רבנן}: האם {לא מסתפיתו} [אין אתם פוחדים] מפני המזיקין ליכנס לשם?

{אמרי להו} רבי {אמי ורבי אסי: אנן קבלה} (18) {גמירינן,} שתי קבלות קבלנו; {קבלה} אחת, {ד}ב{בית הכסא} ראוי לנהוג {צניעותא ושתיקותא!} ואז אין נזוקים על ידי המזיקים, ולכן נכנסנו כל אחד לבדו, כי אין זה דרך צניעות ליכנס שנים יחד, שהרי כל אחד רואה את פרועו של חבירו. וגם אין זה שתיקותא, כי שנים יחד באים לידי סיפור דברים.

{ועוד קבלה} קבלנו, {ד}יש לקבל {יסורי} ב{שתיקותא,} ולא לבעוט ביסורים, (19) אלא יש לאדם להתפלל {ו}ל{מבעי רחמי} מאת ה', שירחם עליו.

{אביי, מרביא ליה אמיה אמרא} [גדלה לו אמו שה], בכדי {למיעל בהדיה לבית הכסא!} שלא ילך לשם לבדו, מפני המזיקין. (20)

שואלת הגמרא: {ולרביא ליה גדיא} [למה לא גידלה לו גדי עזים] לצורך זה?

מבארת הגמרא: גדי הוא ממין "שעיר", וגם שד בית הכסא נקרא "שעיר", וחששה שמא {שעיר בשעיר מיחלף,} שיתחלף הגדי עם השד ויזיקו.

{רבא, מקמיה דהוה רישא} [קודם שנעשה ראש ישיבה], כשהיה נכנס לבית הכסא, הויא {מקרקשא} [מרעישה] {ליה בת רב חסדא} שהיתה אשת רבא, {אמגוזא בלקנא} [היתה נותנת אגוז בספל נחשת ומרעישה בו, מחוץ לבית הכסא], ובכך היה נשמר מפני המזיקין. (21)

ל{בתר דמלך} ונעשה ראש ישיבה, והיה צריך שימור יותר [כי המזיקין מתקנאים בתלמידי חכמים יותר מבשאר אנשים], {עבדא ליה} לבית הכסא {כוותא} [חלון], וכשהיה רבא נכנס לשם, היתה אשתו מכניסה ידה דרך החלון {ומנחא ליה ידא ארישיה.} (22)

{אמר עולא}: אם הוא {אחורי הגדר}, הריהו {נפנה מיד}, ואינו צריך להתרחק כלום. אבל אם הוא נפנה {בבקעה}, שהוא מקום גלוי, לא יפנה אלא בריחוק מקום מבני אדם. ו{כל זמן ש}הוא {מתעטש} [עיטושים של מטה] {ואין חברו שומע}, די בכך, ואין צריך להתרחק עד שלא יוכלו לראותו.

{איסי בר נתן מתני הכי}: אם הוא {אחורי הגדר}, צריך להתרחק, ואינו נפנה אלא {כל} {זמן ש}הוא {מתעטש ואין חברו שומע. ו}אילו {בבקעה}, אינו נפנה אלא בריחוק מקום רב, ושיעורו {כל זמן שאין חברו רואהו.}

{מיתיבי}: הרי שנינו [טהרות י ב]: שומרי שמן של טהרות, אם הוצרכו להיפנות, הרי הם {יוצאין מפתח בית הבד, ונפנין לאחורי הגדר,} ואין חוששין שמא בינתים נכנס עם הארץ ונגע בשמנים וטימאם, אלא {הן} [השמנים] {טהורין!} הרי שמותר להפנות מאחורי הגדר, אפילו בלא ריחוק מקום כלל. ויקשה על איסי בר נתן, שאמר כי גם אחורי הגדר צריך להתרחק עד שלא ישמענו חבירו כשהוא מתעטש.

מתרצת הגמרא: חלוק דינם של שומרי שמן טהור, שיכולים להפנות אפילו מאחורי הגדר כי {ב}שביל שמירת {טהרות הקלו} בדיני בית הכסא (23)

עוד מקשה הגמרא: {תא שמע, כמה ירחקו} שומרי טהרות מהטהרות, {ו}עדיין {יהיו טהורין}, ולא נחוש שמא נגע בהן עם הארץ וטימאן? - {כדי שיהא} השומר {רואהו} אם נגע או לא. וכיון שאינן יכולים להתרחק יותר, על כרחך, אם הוצרכו לפנות יפנו אף במקום שיכולים להראות, ויקשה על מה שאמר איסי בר נתן כי אם נפנה שלא מאחורי הגדר, צריך להתרחק עד שלא יראוהו.

מתרצת הגמרא: {שאני אוכלי טהרות דאקילו בהו רבנן} בדיני בית הכסא, והתירו להם להיפנות אף במקום שנראים, כדי שיוכלו לשמר את טהרותיהם.

{רב אשי אמר: מאי "כל זמן שאין חבירו רואה} אותו" {דקאמר איסי בר נתן} - {כל זמן שאין חברו רואה את פירועו} [גילוי בשרו], {אבל לדידיה} עצמו, מותר שיהיה חברו {חזי ליה,} ואם כן מיושבת הקושיא משומרי טהרות, שהרי אינן חייבים להתרחק, אלא בשיעור שלא ייראה פירועם, אבל עדיין יכולים הם לראות אם עם הארץ נוגע בטהרות (24).

{ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן} להספיד את המת, ו{אמר} על המת: {האי} נפטר, {צנוע באורחותיו הוה!} {אמר ליה רב נחמן}: וכי {את עיילת בהדיה לבית הכסא, וידעת אי צנוע} הוא {אי לא!?} והרי אם אינך יודע את מעשיו שם, אין לך לקראו "צנוע", {דתניא: אין} רבנן (25) {קורין "צנוע" אלא למי ש}הוא {צנוע בבית הכסא!}

שואלת הגמרא: {ורב נחמן, מאי נפקא ליה מיניה} במה שאמר הספדן, ולמה הוצרך למחות בו?

מבארת הגמרא: {משום דתניא, כשם שנפרעין מן המתים} על המצוות שלא קיימו, {כך נפרעין מן הספדנים} שאמרו על מתים שקיימו מצווה שלא היתה בידם, {ו}גם {מן העונין אחריהן} ומודים לדברי הספדנים, ולכן מחה רב נחמן בספדן, כי לא רצה להענש כשאר העונין אחריו. (26)

{תנו רבנן: איזהו צנוע?} (27) - {זה הנפנה בלילה במקום ש}הוא {נפנה ביום,} שאף בצאתו בלילה הוא מתרחק מבני אדם, כמו ביום.

מקשה הגמרא: {איני, והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו} להפנות ב{שחרית} [קודם שמאיר היום] {וערבית} לאחר חשיכה, {כדי שלא יהא צריך להתרחק} מאחרים כאשר יפנה, [כי יש סכנה בהשהית נקביו בעת שהוא מתרחק (28)], הרי, שאין צריך להתרחק אלא ביום.

{ותו} קשה: הרי {רבא} כשהוצרך לפנות, {ביממא הוה אזיל עד מיל. ו}אילו {בלילא אמר ליה לשמעיה "פנו לי דוכתא ברחובה דמתא}", ולא התרחק כלל.

{וכן} יקשה ממה ש{אמר ליה רבי זירא לשמעיה} בלילה: {חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא} [האם יש מישהו מאחורי בית המדרש], משום {דבעינא למפני} [כי רצוני להפנות שם], הרי אין צריך להתרחק בלילה.

מתרצת הגמרא: {לא תימא} בברייתא, "הנפנה בלילה {במקום} שהוא נפנה ביום", {אלא אימא "כדרך שנפנה ביום}", והיינו כשם שביום אינו מגלה אלא טפח מאחריו וטפחיים מלפניו, ונפנה כשהוא מיושב, כך צריך לנהוג גם כשנפנה בלילה.

{רב אשי אמר: אפילו תימא} "נפנה בלילה {במקום} שהוא נפנה ביום", לא יקשה, כי {לא נצרכה} הברייתא להשמיענו כמה יתרחק בלילה כשהוא במקום גלוי, {אלא ל}השמיע כיצד הדין באופן שיש בסמוך {קרן זוית,} שצריך לפנות שם אף בלילה, כמו ביום, ולא יפנה במקום גלוי. (29) {גופא: אמר רב יהודה אמר רב, לעולם ינהיג אדם את עצמו,} לפנות {שחרית וערבית. כדי שלא יהא צריך להתרחק!}

{תניא נמי הכי: בן עזאי אומר: השכם וצא} להפנות קודם שיאיר היום. {והערב וצא} להפנות לאחר חשכה. {כדי שלא תתרחק} מאנשים בהפנותך באור יום (30).

וכשאתה ממשמש בנקביך בצרור או בקיסם כדי לפותחם, (31) קודם {משמש, ו}אחר כך {שב. ואל תשב} קודם, {ו}אחר כך {תמשמש,} משום {שכל היושב ו}אחר כך {ממשמש}, מסוכן הוא מחמת כשפים. ש{אפילו עושין כשפין באספמיא} שהיא רחוקה מאד, כשפיהם {באין עליו.}

{ואי אנשי} [שכח] {ויתיב ואחר כך משמש, מאי תקנתיה?} - {כי קאי} מבית הכסא, {לימא הכי: "לא לי, לא לי} [לא תוכלו לי], {לא תחים, ולא תחתים} [הם שמות כשפים שבאים על ידי תחתוניות], {לא הני ולא מהני} [לא כל הכשפים ואף לא מקצתן (32)], {לא חרשי דחרשא, ולא חרשי דחרשתא} [לא כשפי מכשפים זכרים, ולא כשפי מכשפות נקבות].