{אלא לאו} - {רבי יהודה היא, ודוקא קתני לה} {ע} באופן שתחילה היתה {משמשת ו}אחר כך {ראתה נדה,} כדי להשמיע שדעת רבי יהודה היא ש{אינה צריכה טבילה} אפילו באופן שקדמה טומאת קרי לטומאת נדה, כי אין חיוב טבילה במקום שאינה מטהרת לגמרי. ומשמע, שרק במקום שיש על בעל קרי עוד טומאה חמורה ממנה, רק שם פטרו רבי יהודה מטבילה לפני לימוד תורה, {אבל בעל קרי גרידא, מחייב.} ואיך אמר במשנה שבעל קרי יכול לברך.
דוחה הגמרא: {לא תימא} בדברי רבי יהודה במשנה, "בעל קרי {מברך}", אלא רק {"מהרהר".}
מקשה הגמרא: {ומי אית ליה לרבי יהודה} סברא לחלק בין {הרהור} לדבור?
{והתניא, בעל קרי שאין לו מים לטבול, קורא קריאת שמע. ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. אבל מהרהר בלבו,} (1) {ואינו מוציא בשפתיו, דברי רבי מאיר.}
{רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מוציא בשפתיו.} ומוכח שרבי יהודה מתיר לבעל קרי גם דיבור.
{אמר רב נחמן: עשאן רבי יהודה} את אמירת הברכות, (2) {כ}לימוד ב{הלכות דרך ארץ,} שלימודן קל, והותר לבעל קרי.
ומצינו שרבי יהודה מתיר לבעל קרי ללמוד הלכות דרך ארץ, {דתניא}: נאמר [דברים ד] {"והודעתם לבניך ולבני בניך". וכתיב בתריה "יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב". מה להלן,} בחורב, עמדו לשמוע דבר ה' {באימה וביראה ברתת ובזיע, אף כאן}, ב"והודעתם לבניך" שנסוב על כל לימוד {תורה,} צריך ללמדה {באימה וביראה ברתת ובזיע.} {מכאן אמרו} חכמים: {הזבים והמצורעים ובאין על נדות} שטבלו לקריין, (3) אף על פי שטומאתן חמורה, {מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים,} וכן {לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות,} כי הן יכולין להיות באימה וביראה. {אבל בעלי קריין,} אף על פי שטומאתן קלה, {אסורים} לקרות ולשנות, כי טומאתן באה מקלות ראש, ואינם במצב של אימה ויראה (4).
{רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות,} משניות השגורות בפיו, שאומרם במהירות ואינו מעיין בביאורם, {ובלבד שלא יציע את} ביאור {המשנה.}
{רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה, ואינו מציע את הגמרא.} (5)
{רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא, ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו} דהיינו בפסוקים המובאים בגמרא [או במדרש] (6).
{רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר,} שאסור לו בין להציע ובין לשנות, אלא נכנס לבית המדרש ושותק. (7) {ו}יש ש{אמרי לה} שכך אמר: {לא יכנס לבית המדרש כל עיקר.}
{רבי יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ.} שהן הליכות תלמידי חכמים המבוארות במסכת דרך ארץ, והן לימוד קל שאין צריך להעמיק בו.
{מעשה ברבי יהודה שראה קרי, והיה מהלך על גב הנהר} לחפש מקום ראוי לטבילה. {אמרו לו תלמידיו}: עד שאתה טובל, (8) {שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ, ירד וטבל ושנה להם. אמרו לו}: וכי {לא כך למדתנו רבינו "שונה הוא בהלכות דרך ארץ"?} - {אמר להם: אף על פי שמיקל אני על אחרים} ללמוד קודם טבילה, {מחמיר אני על עצמי.} ונמצא, שטעמו של רבי יהודה במשנתנו להתיר לקרא קריאת שמע ולברך ברכת המזון, הוא משום שהחשיב את הדיבור בהן כלימוד קל של הלכות דרך ארץ.
{תניא, רבי יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה.} (9) ואין בעל קרי צריך להמנע מללמוד תורה (10).
{מעשה בתלמיד אחד שהיה} בעל קרי, ולכן היה {מגמגם} (11) {למעלה מרבי יהודה בן בתירא.}
{אמר ליה: בני, פתח פיך} לדבר ברור {ויאירו דבריך, ש}הרי {אין דברי תורה מקבלין} {טומאה,} כי דינם כאש, {שנאמר} [ירמיהו כג כט] {"הלא כה דברי כאש נאם ה'"} - {מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה.}
{אמר מר} [רבי יונתן בן יוסף בברייתא]: {מציע את המשנה, ואינו מציע את הגמרא.}
{מסייע ליה לרבי אלעאי.}
{דאמר רבי אלעאי אמר רבי אחא בר יעקב משום רבינו} [רב]: {הלכה, מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא.}
ודין זה תלוי במחלוקת, {כתנאי: מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא, דברי רבי מאיר.}
{רבי יהודה בן גמליאל אומר משום רבי חנינא בן גמליאל: זה וזה,} משנה וגמרא, {אסור} לבעל קרי. {ואמרי לה} בשם רבי חנינא בן גמליאל: {זה וזה מותר.}
{מאן דאמר "זה וזה אסור"} סובר {כרבי יוחנן הסנדלר,} שאינו עוסק במדרש כל עיקר (12).
{מאן דאמר "זה וזה מותר"} סובר {כרבי יהודה בן בתירא}, שבעל קרי מותר בדברי תורה.
{אמר רב נחמן בר יצחק: נהוג} עתה {עלמא} הלכה למעשה לקולא {כהני תלת סבי}:
א. {כרבי אלעאי} - {בראשית הגז},
ב. {כרבי יאשיה} - {בכלאים,}
ג. {כרבי יהודה בן בתירא} - {בדברי תורה.}
ומבארת הגמרא:
א. {כרבי אלעאי בראשית הגז} - {דתניא,} [חולין קלה א] {רבי אלעאי אומר}: דין נתינת {ראשית הגז} לכהן {אינו נוהג אלא בארץ.} ב. {כרבי יאשיה בכלאים} - {כדכתיב} [דברים כב ט] {"לא תזרע כרמך כלאים". רבי יאשיה אומר: לעולם אינו חייב} מלקות על זריעת כלאים {עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד}, שיקח בידו חרצן ענבים עם עוד שני מיני תבואה ויזרעם בבת אחת בשדה, אבל אם הוא זורע רק חטה עם שעורה, או אחת משתיהן בכרם, אין לוקה משום כלאים.
ג. {כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה} - {דתניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה,} ולכן אין בעל קרי חייב לטבול קודם לימוד תורה.
{כי אתא זעירי} מארץ ישראל לבבל, { אמר}: חכמים {בטלוה לטבילותא} של בעל קרי לתורה ולתפלה (13).
{ואמרי לה,} כך אמר זעירי: {בטלוה לנטילותא,} נטילת ידים לתפילה.
{מאן דאמר "בטלוה לטבילותא"} סובר {כרבי יהודה בן בתירא,} שבעל קרי אינו חייב לטבול קודם לימוד תורה.
{מאן דאמר "בטלוה לנטילותא"} סבר, {כי הא,} כמו שמצינו לעיל [טו א] {דרב חסדא לייט} היה מקפיד {אמאן דמהדר אמיא,} על מי שמחזר על מים לצורך נטילה לתפילה, {בעידן צלותא,} בזמן התפילה.
{תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים} שאובין - נחשב {טהור} לגבי לימוד תורה ותפלה [אך לא לדיני תורה, כאכילת תרומה]:
{נחום איש גם זו לחשה} [לחש בצנעא] את הקולא הזו, שדי בנתינת תשעה קבין מים, {לרבי עקיבא. ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי. ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק.}
{פליגי בה תרי אמוראי במערבא,} בארץ ישראל, והם: {רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא}:
{חד תני: שנאה} בן עזאי לתלמידיו. {וחד תני: לחשה} להם.
ומבארינן: {מאן דתני "שנאה",} סבר שבן עזאי פרסם קולא זו {משום} שהטבילה כרוכה ב{בטול תורה, ומשום} שטורח הטבילה גורם {בטול פריה ורביה.}
{ומאן דתני "לחשה",} סבר שבן עזאי הצניע קולא זו, כדי {שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים,} שמרבים בתשמיש. ולכן החמירו להם לחייבם טבילה.
{אמר רבי ינאי: שמעתי ש}יש {מקילין בה} ומסתפקים בשפיכת תשעה קבין, {ושמעתי ש}יש {מחמירין בה} ומקפידים לטבול בארבעים סאה קודם למוד תורה. {וכל המחמיר בה על עצמו, מאריכין לו ימיו ושנותיו.}
{אמר רבי יהושע בן לוי} [בתמיהה]: {מה טיבן של טובלי שחרין!?}
ומקשה הגמרא: וכי תמה רבי יהושע בן לוי {מה טיבן} של טובלי שחרית!? {הא איהו דאמר} לעיל [כא ב] {"בעל קרי אסור בדברי תו רה"?} מבארת הגמרא: {הכי קאמר: מה טיבן} שהם טובלים {בארבעים סאה?} והרי {אפשר בתשעה קבין} (14).
וכן תמה: {מה טיבן בטבילה?} והרי {אפשר בנתינה!} [והיינו שרק ארבעים סאה נתונים בקרקע, וצריך להכנס בתוכם ולטבול בהם, אך תשעה קבין נוטלן בכלי (15) ושופכן על עצמו].
{אמר רבי חנינא: גדר גדול גדרו בה} בכך שהצריכו טבילה לבעלי קריין בארבעים סאה דוקא.
{דתניא: מעשה באחד שתבע אשה} פנויה {לדבר עבירה.}
{אמרה לו: ריקא!} וכי {יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן} לאחר מעשה?
{מיד פירש} ממנה (16).
{אמר להו רב הונא לרבנן: רבותי, מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו} על סמך דברי רבי יהודה בן בתירא?
{אי משום צינה,} הרי אין צורך לטבול במקוה קרה, כי {אפשר} לטבול בארבעים סאה שאובים (17), וניתן לחממם {במרחצאות} (18).
{אמר ליה רב חסדא} לרב הונא: {וכי יש טבילה ב}מים שאובין {חמין} במרחצאות? והרי גם טבילת בעל קרי היא דוקא במים מכונסים בקרקע.
{אמר ליה} רב הונא לרב חסדא: {רב אדא בר אהבה} - {קאי כוותך} שצריך שתהיה טבילתו בקרקע ולא בכלים [אך אני סובר, שבעל קרי יכול לטבול בכלים לצורך דברי תורה].
{רבי זירא הוה יתיב באגנא} גיגית {דמיא בי מסותא} בבית המרחץ.
{אמר ליה לשמעיה: זיל ואייתי לי תשעה קבין, ושדי עלואי} ושפוך אותם עלי.
{אמר ליה רבי חייא בר אבא: למה ליה למר כולי האי? והא} מר {יתיב בגווייהו,} בתוכם של תשעה קבים מים.
{אמר ליה}: דינם של תשעת הקבים הוא {כ}דין {ארבעים סאה} שצריך לנהוג בהם כפי האופן שנתקנו, ולא לשנות:
{מה ארבעים סאה} מטהרים דוקא {בטבילה} בתוכם, {ולא בנתינה. אף תשעה קבין} מטהרים דוקא {בנתינה} על גופו, {ולא בט בילה.}
{רב נחמן תקן חצבא} מיכל מים {בת תשעה קבין} שיתנו ממנה התלמידים על עצמם בבקר לפני תחילת הלימוד (19).
{כי אתא רב דימי, אמר: רבי עקיבא ורבי יהודה גלוסטרא אמרו: לא שנו} שמועילה נתינת תשעה קבין {אלא לחולה} שראה קרי {לאונסו. אבל לחולה המרגיל} את עצמו, שממשיך את טומאת הקרי בתשמיש - צריך שיטבול ב{ארבעים סאה.}
{אמר רב יוסף}: אם כן - {אתבר חצביה דרב נחמן!} והיינו, שאין צורך בו, כי רק חולה שראה קרי לאונסו יכול להשתמש בו, וחולה שאינו משמש מיטתו כלל לא שכיח (20).