{כי אתא רבין אמר: באושא הוה עובדא} {ע} {בקילעא} בחדר שלפני הטרקלין {דרב אושעיא. אתו ושאלו לרב אסי} אם די לבעל קרי בנתינת תשעה קבין.
{אמר להו} רב אסי: {לא שנו} שצריכים לתת עליו תשעה קבין {אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה לאונסו, פטור מכלום}.
{אמר רב יוסף: אצטמיד} מעתה התחברו שוב שברי {חצביה דרב נחמן.} והיינו, מאחר שאמר רב אסי שדי לחולה המרגיל בנתינת תשעה קבים, נמצא שיש שימוש במיכל המים שהעמיד רב נחמן לתלמידיו, שהרי הם נחשבים כ"חולים" המרגילים בתשמיש המיטה, ותועיל להם נתינת תשעה קבים.
ודנה הגמרא: כיון שתקנת עזרא היא דבר השכיח, כיצד יתכן הדבר שלא היו ידועים פרטי התקנה, והיתה בהם מחלוקת:
{מכדי}, הרי, {כולהו אמוראי ותנאי בד}תקנת {עזרא קמיפלגי. ו}אם כן {נחזי, עזרא} עצמו {היכי תיקן?!}
{אמר אביי: עזרא תקן לבריא המרגיל} בתשמיש - {ארבעים סאה, ובריא} הרואה קרי {לאונסו} - תשעה קבין. ולא ביאר מה דינו של חולה שראה קרי.
{ואתו אמוראי,} רב דימי ורבין, {ופליגי בחולה,} מה דינו.
{מר,} רב דימי {סבר: חולה המרגיל} דינו {כבריא המרגיל,} וטעון טבילה בארבעים סאה. {וחולה לאונסו כבריא לאונסו.} ודי לו בנתינת תשעה קבין.
{ומר,} רבין {סבר, חולה המרגיל} - {כבריא לאונסו,} בתשעה קבין. {וחולה לאונסו} - {פטור מכלום.}
{אמר רבא: נהי דתקן עזרא טבילה} בארבעים סאה - {נתינה} של תשעה קבין מים, {מי תיקן} כלל!?
{והאמר מר} [בבבא קמא פב א], ביחס לעשר התקנות שתקן עזרא: {עזרא תקן טבילה לבעלי קריין!} ומשמע שתיקן רק טבילה ולא נתינת תשעה קבים מים, ומנין לאביי שעזרא תיקן תשעה קבין בבריא שראה קרי לאונסו!?
{אלא, אמר רבא: עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל ארבעים סאה.}
{ואתו רבנן} בדורות שאחריו {והתקינו לבריא לאונסו תשעה קבין.} (21) {ואתו אמוראי,} רב דימי ורבין, {וקא מיפלגי בחולה}: (22)
{מר,} רב דימי, {סבר} שלא חילקו עזרא וחכמים בין חולה לבריא, ולפיכך {חולה המרגיל} - {כבריא המרגיל}, וטעון טבילה בארבעים סאה, {וחולה לאונסו} - {כבריא לאונסו} שדי לו בתשעה קבים.
{ומר,} רבין, {סבר} שעזרא וחכמים תקנו סתם, והיינו {לבריא המרגיל ארבעים סאה}, וכשהוסיפו חכמים שאחריו לתקן גם במקצת אונס, עשו את {חולה המרגיל} - {כבריא לאונסו,} שדי לו ב{תשעה קבין. אבל לחולה לאונסו} - {פטור מכלום.}
{אמר רבא: הלכתא} בעל קרי שבא ללמוד תורה: (23)
א. {בריא המרגיל וחולה המרגיל} - צריך לטבול קודם ב{ארבעים סאה.}
ב. {ובריא לאונסו} - די שיתן עליו {תשעה קבין.}
ג. {אבל לחולה לאונסו} - {פטור מכלום.} (24)
{תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים} - טהור.
{במה דברים אמורים} שדיו בנתינת תשעה קבין, {לעסוק בתורה לעצמו. אבל ללמד תורה לאחרים} - {ארבעים סאה} (25).
{רבי יהודה אומר: ארבעים סאה מכל מקום}, גם ללומד לעצמו.
{רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, ורבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא,} הם שני זוגות אמוראים שהתייחסו לדברי הברייתא הזאת.
א. {חד} אמורא {מהאי זוגא וחד} אמורא {מהאי זוגא,} עסקו בדברי תנא קמא {ארישא} דברייתא:
{חד אמר: הא דאמרת} תנא קמא {"במה דברים אמורים} לעסוק בתורה {לעצמו, אבל לאחרים ארבעים סאה", לא שנו אלא לחולה המרגיל. אבל לחולה לאונסו די בתשעה קבין} כדי ללמד תורה לאחרים [אך לעצמו פטור מכלום, כי דינו קל מחולה המרגיל, בין כשלומד לעצמו ובין לאחרים].
{וחד אמר: כל לאחרים, אפילו חולה לאונסו} אסור לו ללמד, {עד דאיכא ארבעים סאה.} כי לגבי אחרים לא הקלו בחולה לאונסו יותר מחולה המרגיל.
ב. {וחד} אמורא {מהאי זוגא וחד} אמורא {מהאי זוגא} עסקו {אסיפא}, בדברי רבי יהודה:
{חד אמר: הא דאמר רבי יהודה ארבעים סאה מכל מקום} - {לא שנו אלא שמכונסים המים בקרקע, אבל בכלים, לא} מועילה טבילה אפילו הם מכילים ארבעים סאה.
{וחד אמר: אפילו בכלים נמי} מועילה טבילה. ובלבד שיהיה בהם ארבעים סאה.
מקשה הגמרא: {בשלמא למאן דאמר אפילו בכלים} מועילה לרבי יהודה טבילה בארבעים סאה, {היינו דקתני} בברייתא: {רבי יהודה אומר, ארבעים סאה "מכל מקום".} {אלא למאן דאמר בקרקע, אין, בכלים לא}, - מה שהוסיף רבי יהודה {"מכל מקום"} - {לאתויי מאי?}
מתרצת הגמרא: {לאתויי} שיכול לטבול ב{מים שאובין} המכונסים בקרקע.
{רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורבא בר שמואל כריכו ריפתא} אכלו שלשתם לחם {בהדי הדדי}, בסעודה אחת, והתחייבו בזימון, שמעיקרו אחד מברך ברכת המזון ומוציא את השאר ידי חובתם.
{אמר להו רב פפא: הבו לי לדידי לברוך} ולהוציא אתכם, שאני ראוי לכך יותר מכם, לפי {דנפול עילואי תשעה קבין.}
{אמר להו רבא בר שמואל}: הרי {תנינא: "במה דברים אמורים}, שדיו בנתינת תשעה קבין מים - {לעצמו, אבל לאחרים} - {ארבעים סאה"}. וכאן אתה בא להוציא אחרים ידי חובה.
{אלא, הבו לי לדידי לברוך,} שאני ראוי לכך יותר, {דנפול עילואי} - דהיינו שטבלתי (26) - ב{ארבעים סאה.}
{אמר להו רב הונא: הבו לי לדידי לברוך, דליכא עילואי לא האי ולא האי} - כיון שאני טהור, שלא ראיתי כלל קרי היום (27).
{רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא,} שהיה טובל ערב פסח בארבעים סאה כדי {להוציא} {רבים ידי חובתן} בליל הסדר (28).
{ולית הלכתא כוותיה.} או משום שגם ללמד אחרים די בנתינת תשעה קבין, או משום שהלכה כרבי יהודה בן בתירא שאין נוהגים את תקנת עזרא [רש"י].
(((מתניתין:)))
א. מי ש{היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי} - {לא יפסיק} את תפילתו, {אלא יקצר} בנוסח הברכות.
ב. {ירד לטבול,} והגיע זמן קריאת שמע של שחרית - {אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה} - יעלה ויתכסה ויקרא.
{ואם לאו} - {יתכסה במים} [יוציא ראשו מחוץ למים וגופו יהיה בתוך המים, ונמצא שהמים מכסים את גופו ביחס לראשו הנמצא מחוץ למים], {ויקרא}.
[הגמרא גורסת ומבארת את המשנה כדלהלן: (29)]
ג. {ולא יתכסה לא במים הרעים} [סרוחים] {ולא במי המשרה} ששורים בהם פשתן כלל, מפני סרחונם. שאין להם תקנה בהטלת מים לתוכם כיון שהם מים מרובים.
{ד.} ואם נמצא נגדו כלי ובו מי רגלים, לא יקרא נגדם {עד שיטיל לתוכן} של מי הרגלים {מים.} כי כיון שמי הרגלים מועטים באופן יחסי, אפשר לבטלם על ידי נתינת מים לתוכם.
ה. {וכמה ירחיק מהן}, ממי רגלים, כשאינו נותן לתוכם מים, {ומן הצואה} כדי שיהא מותר לקרא קריאת שמע - {ארבע אמות.}
(((גמרא:)))
{תנו רבנן: היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי} - {לא יפסיק, אלא יקצר} בברכות.
{היה קורא} בבית הכנסת {בתורה ונזכר שהוא בעל קרי} - {אינו מפסיק} מקריאתו {ועולה, אלא מגמגם וקורא} במרוצה, שמתוך מהירות הקריאה הוא נשמע כמגמגם (30).
{רבי מאיר אומר: אין בעל קרי} שהעלוהו לקרא בתורה בבית הכנסת {רשאי לקרות בתורה יותר משלשה פסוקים.} אך שלשה פסוקים חייב לקרא שהרי שנינו [מגילה כג ב] שאסור לפחות משלשה פסוקים. בקריאה בציבור
{תניא אידך: היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו} - {מהלך לפניו עד שיזרקנה}, שיתרחק ממנה, עד שתהיה רחוקה {לאחוריו ארבע} {אמות} (31).
מקשה הגמרא: {והתניא}: דיו שתהיה רחוקה הצואה {לצדדין} ארבע אמות, ואין צורך שירחיקנה מאחוריו!?
מתרצת הגמרא: {לא קשיא! הא} - ששנינו שירחיקנה לאחריו, מדובר באופן {דאפשר} לו ללכת לפניו ולהתרחק ממנה, ואילו {הא} - ששנינו שילך לצדדין, מדובר באופן {דלא אפשר} ללכת לפניו, כגון שיש לפניו נהר. (32)
דין נוסף: {היה מתפלל ומצא צואה במקומו} - {אמר רבה: אף על פי שחטא} בכך שלא בדק אם המקום ראוי לתפלה, ואין בארבע אמותיו צואה, (33) בכל זאת {תפלתו תפלה.}
{מתקיף ליה רבא: והא} כיון שהיה צריך לבדוק את נקיות מקום התפילה ולא עשה זאת, איך תפילתו נחשבת תפילה? והרי נאמר [משלי כא כז] {"זבח רשעים} - {תועבה!"} (34) שאם לא שב החוטא מעוונו אין הקרבן מרצה לו, והוא הדין לחוטא בנקיות מקום התפילה, שהרי התפלות נתקנו תחת הקרבנות?
{אלא אמר רבא: הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל} - {תפלתו תועבה.} (35) {תנו רבנן: היה עומד בתפלה ו}היו {מים} מי רגלים {שותתין על ברכיו} - {פוסק עד שיכלו המים, וחוזר ומתפלל} (36).
דנה הגמרא: {להיכן חוזר?}
{רב חסדא ורב המנונא, חד אמר: חוזר לראש} התפילה.
{וחד אמר}: חוזר {למקום שפסק} (37). {לימא בהא קמיפלגי}: