דף כג - א

{מר סבר: אם שהה כדי לגמור את כולה} - {חוזר לראש.}

{ומר סבר}: חוזר {למקום שפסק.}

{אמר רב אשי}: אם כן, {האי "אם שהה} לגמור את כולה" או {"אם לא שהה" מיבעי ליה} לחלק בדברי רב חסדא ורב המנונא. וכיון שלא חילקו בדבריהם בין שהה כדי לגמור כולה ובין לא שהה, שמע מינה שהסובר ש"חוזר לראש" אמר כן בכל אופן, ואפילו אם לא שהה לגמור את כולה.

{אלא,} בהכרח, {דכולי עלמא} סברו ש{אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש.} {והתם, בדלא שהה} משך זמן כדי לגמור {קמיפ לגי.}

{דמר סבר}: כיון שהיה נצרך לנקביו בתחילת התפילה עד שלא היה יכול להתאפק עד סיום התפילה, {גברא דחויא הוא} מתחילת התפילה, {ואין} הוא {ראוי} להתפלל, {ואין תפלתו תפלה} מתחילתה. ולכן הרי הוא חוזר לראש אפילו אם הפסיק רק הפסקה קצרה. (1)

{ומר סבר: גברא חזיא הוא,} כיון שלא נצרך אלא לקטנים (2), {ותפלתו} שהתפלל עד שהחלו המים לשתות, נחשבת {תפלה}, ולכן חוזר רק למקום שפסק, אם היתה זו הפסקה קצרה, שלא שהה בה כדי לגמור את כל התפילה.

{תנו רבנן: הנצרך לנקביו} - {אל יתפלל} (3) {. ואם התפלל} - {תפלתו תועבה} (4).

{אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה: לא שנו} שאסור לו להתפלל {אלא} כ{שאינו יכול לשהות בעצמו, אבל אם יכול לשהות בעצמו} - {תפלתו תפלה.} {ועד כמה} צריך שיהא יכול להשהות את עצמו כדי שיהא מותר לו להתחיל בתפילה? (5)

{אמר רב ששת}: כשבתחילת תפלתו (6) מסוגל להשהות את עצמו משך זמן של הילוך {עד} {פרסה} (7) [ושיעורה שעה וחומש] (8).

{איכא דמתני לה} לדברי רב זביד {אמתניתא}, בברייתא עצמה:

{במה דברים אמורים} שמי שנצרך לנקביו אין תפילתו תפילה - {כשאין יכול לעמוד על עצמו. אבל אם יכול לעמוד על עצמו} - {תפלתו תפלה.}

אלא, שעל דברי הברייתא הוסיף רב זביד:

{ועד כמה} צריך שיכול לעמוד על עצמו?

{אמר רב זביד: עד פרסה.}

{אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל}, (9) {משום} {שנאמר}: [עמוס ד יב] {"הכון לקראת אלהיך ישראל".} (10)

{ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב} [קהלת ד יז]: {"שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"} - משמעותו היא: {שמור עצמך שלא תחטא,} ותצטרך לבוא לבית האלהים להביא קרבן על חטאך. {ואם} בכל זאת {תחטא} - {הבא קרבן לפני}.

ובהמשך נאמר: {"וקרוב לשמוע"}. ו{אמר רבא} שכך משמעותו: {הוי קרוב לשמוע דברי חכמים} - {שאם חוטאים, מביאים קרבן ועושים תשובה.} וכן אתה עשה כמוהם, שתעשה תשובה בעת שתביא קרבנך.

{"מתת הכסילים זבח"} - {אל תהי ככסילים,} {שחוטאים ומביאים קרבן, ואין עושים תשובה.}

{"כי אינם יודעים} [הכסילים] {לעשות רע".}

ותמהה הגמרא: {אי הכי,} שכוונת הכתוב שהכסילים אינם יודעים לעשות רע - למה נקראו "כסילים", והרי {צדיקים נינהו?!}

מבארת הגמרא: {אלא} כך היא משמעות הכתוב: {אל תהי ככסילים, שחוטאים,} ואף {מביאים קרבן, ו}אולם {אינם יודעים אם על הטובה הם מביאים} קרבנם כזבח גרידא, {אם על הרעה הם מביאים} קרבנם כחטאת, משום שאינם יודעים מהו חטאם.

וכך {אמר הקדוש ברוך הוא: בין טוב לרע אינן מבחינים}, שאינם יודעים להבחין בחטאם - {והם מביאים קרבן לפני?!} {רב אשי, ואיתימא רבי חנינא בר פפא, אמר}: כך אמר הכתוב:

"שמור רגלך" - {שמור נקביך} מבין רגלך, שתקדים להסיך אותם, {בשעה שאתה עומד} (11) {בתפלה לפני.} (12)

{תנו רבנן: הנכנס לבית הכסא} והוא לבוש תפילין - {חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס} לבית הכסא כשהוא אוחזם בידו. לפי שהגנאי לתפילין הוא רק באופן שנכנס והם גלויים על ראשו, ולא כשאוחזם בידו (13).

{אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: לא שנו} שצריך לחלוץ את התפילין בריחוק ארבע אמות {אלא} כשהמדובר הוא ב{בית הכסא קבוע} שכבר יש בו צואה.

{אבל בית הכסא עראי} - חולץ בסמוך לו, ומחזיקן בידו {ונפנה לאלתר.} (14)

{וכשהוא יוצא} מבית הכסא, ורוצה להניח תפילין - {מרחיק ארבע אמות, ומניחן.} וטעמו של דבר: {מפני שעשאו} עתה לבית הכסא שנפנה שם - ל{בית הכסא קבוע.}

בזמנם לא היו בתי כסא קבועים, עשויים מחפירות בקרקע המיועדות לבית כסא, אלא היו מקומות מפוזרים על פני השדה. (15)

ולכן, מקום שכבר יש בו צואה היה נחשב כ"בית הכסא קבוע", ואילו מקום חדש, שעדיין לא היה בו צואה, ורק עתה הוא נפנה בו לראשונה נקרא "בית הכסא ארעי".

{איבעיא להו: מהו שיכנס אדם בתפילין} שבראשו (16) {לבית הכסא קבוע} (17) - {להשתין מים} בלבד? (18)

{רבינא שרי,}

{רב אדא בר מתנא אסר.}

{אתו שיילוה לרבא, אמר להו: אסור,} כי {חיישינן שמא יפנה בהן. ואמרי לה}: משום שחוששין {שמא יפיח בהן.}

{תניא אידך: הנכנס לבית הכסא קבוע חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ומניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים, ונכנס.}

{וכשהוא יוצא} - {מרחיק ארבע אמות} {ומניחן, דברי בית שמאי.}

{ובית הלל אומרים: אוחזן} לתפילין כשהן {בידו,} ונכנס.

{רבי עקיבא אומר: אוחזן בבגדו ונכנס.}

תמהה הגמרא: וכי {בבגדו סלקא דעתך} שיכול לאוחזן?

{הא זימנין מישתלי להו}, שהוא שוכח מהן - {ונפלי?!}

מבארת הגמרא: {אלא אימא: אוחזן} כשהן מוסתרים {בבגדו ובידו,} (19) ונכנס, ומניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא.

{ומניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא,} (20) {ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים, שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד} (21), {ו}כמו שהיה {מעשה בתלמיד אחד שהניח תפיליו בחורין הסמוכים לרשות הרבים, ובאת זונה אחת ונטלתן, ובאת לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי פלוני בשכרי!} (22) {כיון ששמע אותו תלמיד כך, עלה לראש הגג ונפל ומת, באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס.}

{תנו רבנן: בראשונה היו מניחין תפילין בחורין} הפנימיים של הגדר המקיפה את השדה שהוא נפנה בה, {הסמוכין לבית הכסא.}

{ובאין עכברים ונוטלין אותן.}

{התקינו שיהו מניחין אותן בחלונות,} דהיינו בחורי הגדר של השדה שהוא נפנה שם, בצד החיצון של הגדר, ששם יש "חלונות" {הסמוכות לרשות הרבים}, ושם אין העכברים מצויים, עקב האנשים ההולכים ברשות הרבים.

{ו}עדיין {באין עוברי דרכים ונוטלין אותן.}

{התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס.}

{אמר רבי מיאשא בריה דרבי יהושע בן לוי: הלכה} - {גוללן} לתפילין ברצועותיהן {כמין ספר, ואוחזן בימינו} (23) {כנגד לבו.}

{אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו} בשיעור {טפח.} לפי שיש בה קדושה, משום שקושרים בה את בתי התפילין, ובקשריהם נוצרות כעין שתי אותיות מהשם שדי [ד' בשל ראש וי' בשל יד]. (24)

{אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי זירא: לא שנו} שהנכנס לבית הכסא גוללן לתפילין כמין ספר {אלא שיש} עדיין {שהות ביום ללבשן, אבל} אם {אין שהות ביום ללבשן} - {עושה להן} בגד {כמין כיס} שגובהו {טפח, ומניחן} בו ונכנס עמן לבית הכסא.

{אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן}: כשהוא בא להפנות {ביום} - {גוללן} את התפלין ברצועות שלהן (25) {כמין ספר ומניחן בידו כנגד לבו.} (26)

{ובלילה}, כשהוא חולצן ורוצה להצניען ולהניחן על הקרקע עד הבוקר (27) - {עושה להן כמין כיס טפח,} כדי שיהיה "אהל" שהוא ניכר כדבר החוצץ בין התפילין והקרקע, {ומניחן} לתפילין בתוך ה"אהל" - הכיס.

{אמר אביי: לא שנו} שצריך לעשות כמין כיס טפח {אלא בכלי שהוא כליין} של התפילין, שכיון שהוא כליין של התפילין אינו נחשב כחציצה ביניהם ובין הקרקע עד שיעשה מעין אהל בשיעור טפח. (28)

{אבל בכלי שאינו כליין} - נחשב כ"אהל" {אפילו} שגובהו {פחות מטפח}. (29) {אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: תדע,} שכלים נחשבים כ"אהל" החוצץ אפילו כשהכלי הוא קטן, בשיעור שהוא פחות מטפח, {שהרי פכין קטנים} של חרס המוקפים צמיד פתיל, אף שהם פחות מטפח - {מצילין} את מה שבתוכן מקבלת טומאה {באהל המת.} משום שנחשבים הכלים הללו כאהל בפני עצמו החוצץ מהטומאה שבאהל. (30)

{ואמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן, כי הוה בעי למיעל לבית הכסא, כי הוה נקיט ספרא דאגדתא} - {הוה יהיב לן} (31). אבל {כי הוה נקיט תפילין} - {לא הוה יהיב לן}, אלא נכנס עמהם כשהם מכוסים כדין.

{אמר: הואיל ושרונהו רבנן} להכניסם -