דף כח - א

{דלמא מעברין לך} מנשיאותך לאחר מכן.

{אמר לה: לשתמש אינש,} מוטב לו לאדם להשתמש אפילו {יומא חדא בכסא דמוקרא} [כוס זכוכית יקרה], {ו}אף אם {למחר ליתבר,} תשבר כוס זו. ומשל הוא, שכדאי לנצל את מעמדו הניתן לו היום, אף כי יתכן שינטל ממנו בקרוב.

{אמרה ליה} אשתו: ואיך תהיה לנשיא? הרי {לית לך חיורתא} [שערות לבנות] המראות על זקנה, ונאה לדרשן להיות זקן.

{ההוא יומא, בר תמני סרי} [שמונה עשרה] {שני הוה} רבי אלעזר בן עזריה. {אתרחיש ליה ניסא, ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא} [שמונה עשרה שורות של שער שיבה].

ו{היינו דקאמר} רבי אלעזר בן עזריה, במשנה לעיל [יב ב]: {הרי אני "כבן" שבעים שנה, ולא} קאמר {"בן שבעים שנה}", כי צעיר לימים היה, אלא שהיה נראה "כבן שבעים שנה". (1)

{תנא: אותו היום} שנתמנה רבי אלעזר בן עזריה, {סלקוהו לשומר הפתח} של בית המדרש, {וניתנה להם רשות לתלמידים ליכנס}.

שכל זמן {שהיה רבן גמליאל} נשיא, היה {מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו} [שעוסק בתורה ואין בו יראת שמים, יומא עב ב], {לא יכנס לבית המדרש!} (2)

ו{ההוא יומא} שניתנה הרשות לכולם ליכנס, {אתוספו כמה ספסלי} (3) בבית המדרש.

{אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן,} במנין הספסלים שנותוספו באותו יום.

{חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי!}

{וחד אמר}: שנוספו {שבע מאה ספסלי!}

וכשראה רבן גמליאל שנתוספו תלמידים רבים, {הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל}, ודאג שלא יענש על שהיה מונעם מלבוא.

{אמר: דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל!?}

{אחזו ליה}, הראו לו לרבן גמליאל {בחלמיה, חצבי חיורי דמליין קיטמא} [כדים לבנים מלאים אפר], ורמזו לו בכך שהצדק עמו, כי מי שאין תוכו כברו אינו ראוי לבית המדרש, והוא דומה לכד נאה שבתוכו דבר שפל כאפר. (4)

ומסיקה הגמרא: {ולא היא,} שאין ראוי למנוע שום אדם מבית המדרש.

ו{ההיא} שהראו לו כך בחלומו - כדי {ליתובי} [להניח] {דעתיה הוא דאחזו ליה}.

{תנא}: מסכת {עדויות} - {בו ביום} שנתמנה רבי אלעזר בן עזריה {נשנית}.

{וכל היכא דאמרינן} במשניות {"בו ביום}" - {ההוא יומא הוה.}

{ולא היתה הלכה שהיתה תלויה} [מסופקת] {בבית המדרש, שלא פירשוה,} כי מתוך שהתרבו התלמידים, התרבה החידוד והפלפול.

{ואף רבן גמליאל לא מנע} את {עצמו מבית המדרש} תחת נשיאותו של רבי אלעזר בן עזריה, {אפילו שעה אחת.} (5)

{דתנן} [ידים ד ד]: {בו ביום בא יהודה,} שהיה {גר עמוני, לפניהם בבית המדרש.}

{אמר להם: מה אני לבוא בקהל?}

{אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבוא בקהל!}

{אמר לו רבי יהושע} ליהודה גר עמוני: {מותר אתה לבוא בקהל!}

{אמר לו רבן גמליאל} לרבי יהושע: {והלא כבר נאמר} [דברים כג ד] {"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'}", ואיך עלתה על דעתך להתירו? (6)

{אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב, במקומן הן יושבין? והלא כבר עלה סנחריב מלך אשור, ובלבל את כל האומות, שנאמר} בדברי סנחריב [ישעיה י יג] {"ואסיר גבולות עמים, ועתידותיהם שוסתי} [בזזתי], {ואוריד כאביר יושבים}" - שהעביר את כל יושבי הארצות ממקומם למקום אחר, בכדי שלא יתחזקו וימרדו בו. (7)

לפיכך, אין הבאים מארץ עמון בחזקת עמונים, אלא כל גוי בכל מקום שהוא, הוא ספק עמוני. אבל אין לאסרו משום כן, שהרי העמונים הם מיעוט בין אנשי העולם, והולכים אחר רוב העולם שאינם עמונים, {ו}תולים ד{כל דפריש מרובא פריש} (8).

{אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר} [ירמיה מט ו] {"ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון, נאם ה'", וכבר שבו} הם למקומם. לפיכך, כל הבא מארץ עמון הריהו בחזקת עמוני, ואסור לבוא בקהל.

{אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר} [עמוס ט יד] {"ושבתי את שבות עמי ישראל}". ובכל זאת עדיין לא נתקיימה נבואה זו, {ועדיין לא שבו}. וכמו כן נבואת שיבת בני עמון עדיין לא נתקיימה, ועדיין לא שבו לארצם.

{מיד} עשו כדברי רבי יהושע, ו{התירוהו} ליהודה גר עמוני {לבוא בקהל.}

{אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה,} שהלכה נפסקה כמותו, (9) {איזל ואפייסיה לרבי יהושע!}

{כי מטא} רבן גמליאל {לביתיה} של רבי יהושע, {חזינהו לאשיתא} [קירות] {דביתיה} - {דמשחרן}.

{אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר, שפחמי} [נפח] {אתה!}

{אמר לו} רבי יהושע: {אוי לו לדור שאתה פרנסו,} לפי {שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים} - {במה הם מתפרנסים, ובמה הם נזונים!} שעד עתה לא ידעת ממה פרנסתי. (10)

{אמר לו} רבן גמליאל: {נעניתי} ואמרתי {לך} דברים שאין ראוי לאומרם. {מחול לי!}

{לא אשגח ביה} רבי יהושע.

הפציר בו: {עשה בשביל כבוד אבא} [רבן שמעון בן גמליאל נשיא ישראל (11)] ומחל לי!

אזי {פייס} רבי יהושע, ומחל לו.

{אמרו} רבן גמליאל ורבי יהושע: {מאן ניזיל ולימא להו לרבנן} שנתפייסנו, ויש להשיב את הנשיאות לרבן גמליאל?

{אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא} לומר זאת לחכמים!

{שלח להו רבי יהושע ל}רבנן בבי {מדרשא} עם הכובס: {מאן דלביש} עד עתה {מדא} [מעיל], ימשיך ו{ילבש מדא,} אבל {מאן דלא לביש מדא}, וכי {יימר ליה למאן דלביש מדא "שלח מדך ואנא אלבשיה?!"} ומשל הוא, שרבן גמליאל הרגיל בנשיאות, ראוי לו להיות נשיא, ולא רבי אלעזר בן עזריה שאינו רגיל בכך.

{אמר להו רבי עקיבא לרבנן: טרוקו גלי} [סיגרו הדלת], כדי {דלא ליתו עבדי דרבן} {גמליאל, ולצערו לרבנן,} שסבר שאותו כובס היה עבד רבן גמליאל.

וכשראה כן, {אמר רבי יהושע: מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו} דרבנן, ואודיעם.

{אתא} רבי יהושע לבית המדרש ו{טרף} [הקיש] {אבבא.}

{אמר להו} לרבנן: {מזה בן מזה} [כהן בן כהן שראוי להזאת מי חטאת] {יזה} מי חטאת לטהר את הטמאים. {ו}אילו מי {שאינו לא מזה ולא בן מזה}, וכי {יאמר למזה בן מזה}: אין הזאתך הזאה, משום ש{מימיך מי מערה} [ואינם מים חיים] {ואפרך אפר מקלה} [אפר סתם של תנור וכירים, ואינו אפר פרה אדומה]?! ומשל הוא, שאין ראוי לרבי אלעזר בן עזריה להדיח את רבן גמליאל מנשיאותו (12).

{אמר לו רבי עקיבא: רבי יהושע,} רואה אני ש{נתפייסת} עם רבן גמליאל' וכיון שכן יש להחזירו. שהרי {כלום עשינו מה שעשינו} [להעבירו מנשיאותו] {אלא בשביל כבודך}' לפיכך, {למחר} נלך {אני ואתה ונשכים לפתחו} של רבן גמליאל!

{אמרי} רבי עקיבא ורבי יהושע: {היכי נעביד?} אם נחזיר את רבן גמליאל, ו{נעבריה} לרבי אלעזר בן עזריה מן הנשיאות - אין לעשות כן, כי {גמירי} הלכה: {מעלין בקודש ואין מורידין!}

ואילו לקבוע כי {נדרוש מר} [רבן גמליאל] {חד שבתא ומר} [רבי אלעזר בן עזריה] {חד שבתא} - גם אין ראוי לעשות כן, כי {אתי} רבן גמליאל {לקנאויי} בו אם ישתווה לו.

{אלא, לדרוש רבן גמליאל תלתא שבת}י (13), {ורבי אלעזר בן עזריה חד שבתא.}

{והיינו דאמר מר} בקשר להלכה מסוימת שנאמרה בשבת בבית המדרש: {"שבת של מי היתה?} - {של רבי אלעזר בן עזריה!}"

{ואותו תלמיד} ששאל לרבן גמליאל ולרבי יהושע "תפלת ערבית רשות או חובה", ועל ידו אירע אותו מעשה - {רבי שמעון בן יוחאי הוה}.

שנינו במשנה: {ושל מוספין כל היום}.

{אמר רבי יוחנן}: אם התאחר {ו}התפלל מוסף אחר שבע שעות, על אף שיצא ידי חובה, {נקרא פושע!} (14) {תנו רבנן: היו לפניו שתי תפלות} שעליו להתפלל, (15) {אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל} קודם {של מנחה, ואחר כך מתפלל של מוסף} (16). שהרי אין זמנה של תפילת המוסף עובר. ואם משום שהמאחר את המוסף נקרא "פושע", הרי כבר איחרה לאחר שבע שעות, ובין כך נקרא "פושע". לפיכך יקדים את המנחה, מפני {שזו,} מנחה, {תדירה} [שנוהגת כל יום], {וזו,} מוסף, {אינה תדירה} [שאינה אלא בשבתות ומועדים וראשי חדשים], ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם (17).

{רבי יהודה אומר: מתפלל} קודם {של מוסף, ואחר כך מתפלל של מנחה}. (18)

ורבי יהודה לשיטתו, שסובר כי זמן המוסף הוא עד שבע שעות. הלכך יש להקדימה, מפני {שזו מצוה עוברת} ולא יוכל לקיימה לאחר שעה שביעית, {ו}אילו {זו} - תפלת מנחה - היא {מצוה שאינה עוברת} תיכף, שהרי זמנה עד פלג המנחה (19).

{אמר רבי יוחנן}: הלכה כחכמים (20). ו{מתפלל של מנחה, ואחר כך מתפלל של מוסף!}

{רבי זירא, כי הוה חליש מגירסיה}, ולא היה יכול לעסוק בתורה, {הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי.}

{אמר}: כי {חלפי רבנן, אז איקום מקמייהו, ואקבל אגרא} [שכר] לכל הפחות על מצוה זו של כבוד תלמידי חכמים. (21)

{נפק,} ו{אתא רב נתן בר טובי}.

{אמר ליה} רבי זירא: {מאן} מבני הישיבה {אמר} ש{הלכה} כרבי יהודה [בנידון של "היו לפניו שתי תפלות"], ב{בי מדרשא?}

{אמר ליה} רב נתן: {הכי אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבי יהודה דאמר: מתפלל אדם של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה,} אלא הלכה כחכמים, ומקדים את המנחה תחלה.

{אמר ליה} רבי זירא: האם {רבי יוחנן אמרה} להלכה זו?

{אמר ליה: אין!} {תנא מיניה} רבי זירא מרב נתן דבר זה בשם רבי יוחנן, {ארבעין זמנין}.

{אמר ליה} רב נתן: למה מחזר אתה כל כך אחר הלכה זו? וכי מפני ש{חדא} [יחידה] {היא לך}, ולא שמעת זולתה שום דבר הלכה בשם רבי יוחנן, ולכך חביבה היא עליך כל כך? {או} מפני ש{חדת} [חידוש] {היא לך}, משום שהיית סבור שחכם אחר אמרה.

{אמר ליה} רבי זירא: {חדת} [חידוש] {היא לי, משום דמספקא} לי בהלכה זו מי אמרה, והייתי סבור ש{רבי יהושע בן לוי} אמרה! (22)

{אמר רבי יהושע בן לוי: כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות} - {ל}שיטת {רבי יהודה} שכבר עבר זמנה, {עליו הכתוב אומר} [צפניה ג יח]: {"נוגי ממועד אספתי} - {ממך היו}", מחמת שהעבירו מועדי התפלות, יהיו נוגים [שבורים] ואסופים וכלים.

דנה הגמרא: {מאי} [מהיכן] {משמע דהאי "נוגי"} - {לישנא דתברא} [שברון] {הוא?!}

מבארת הגמרא: {כדמתרגם רב יוסף} מקרא לגבי ענין אחר: {תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל} [היינו על ישראל, בלשון סגי נהור], {על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים!} ודרשוהו בין על איחור זמני התפלה, ובין על איחור זמן המועדות.

{אמר רבי אלעזר: כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות} - {ל}שיטת {לרבי יהודה} שכבר עבר זמנה, {עליו הכתוב אומר: "נוגי ממועד אספתי ממך היו".} (23) ו"נוגי", לשון צער הוא - שיהיו עצובים מחמת שעברו על מועדי התפלות.

{מאי משמע דהאי "נוגי" לישנא דצערא הוא?} - {דכתיב} [תהילים קיט כח] {"דלפה נפשי מתוגה}".

{רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא} - מוכח שהוא לשון צער, {דכתיב} [איכה א ד] {"בתולותיה נוגות והיא מר לה}".