דף כח - ב

{רב אויא חלש, ולא אתא לפרקא} [לדרשה] {דרב יוסף,} שהיה דורש בפומבדיתא בשבת, קודם תפלת מוסף.

{למחר, כי אתא} רב אויא לפני רב יוסף, {בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף}, שלא יקפיד על רב אויא.

ולכן, {אמר ליה} לרב אויא: {מאי טעמא לא אתא מר} אתמול {לפרקא?}

{אמר ליה} רב אויא: משום {דהוה חליש ליבאי, ולא מצינא} לבוא!

{אמר ליה} אביי: {אמאי לא טעמת מידי} לפני שבאת להתפלל מוסף, כדי לחזק את לבך, {ואתית?} (24) {אמר ליה רב אויא}: וכי {לא סבר לה מר להא דרב הונא} -

{דאמר רב הונא: אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין!} (25) וכיון שדרשת רב יוסף היתה קודם מוסף, לא יכלתי אז לטעום דבר, ולפיכך נחלש ליבי.

{אמר ליה: איבעיא ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד} קודם שיתפללו הציבור, {ו}אחר כך {לטעום מידי, ולמיתי} לדרשא! (26)

{אמר ליה} רב אויא: וכי {לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן: אסור לו לאדם שיקדים את} {תפלתו, ל}פני {תפלת הציבור}. ומשום כך לא יכולתי להתפלל ולטעום קודם הדרשה.

{אמר ליה} אביי: וכי {לאו אתמר עלה} דרבי יוחנן: {אמר רבי אבא}: האיסור להתפלל לפני שהציבור מתפללין, {ב}מתפלל בבית הכנסת עם {הציבור שנו} כן, אבל אם מתפלל בביתו, מותר לו להקדים תפלתו לתפלת הציבור. ואם כן, יכלת להתפלל ולטעום קודם הדרשה.

ומסקנת הגמרא: {ולית הלכתא, לא כרב הונא, ולא כרבי יהושע בן לוי!}

אין הלכה {כרב הונא,} ב{הא דאמרן} בשמו, שאסור לטעום קודם תפלת המוספין. (27)

ואין הלכה {כרבי יהושע בן לוי}, במה {דאמר רבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע זמן תפילת המנחה} - {אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה} (28).

אלא, לא נאסרה טעימה כי אם קודם תפלת שחרית בלבד. כמו שדרשו מקרא "לא תאכלו על הדם".

(((מתניתין:)))

{רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו} {לבית המדרש, וביציאתו} משם, {תפלה קצרה.}

{אמרו לו: מה מקום} (29) {לתפלה זו,} ומה טיבה? (30)

{אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי. וביציאתי אני נותן הודאה} לבורא {על חלקי}.

(((גמרא:)))

{תנו רבנן: בכניסתו} לבית המדרש - {מהו} {אומר?} (31)

{יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, ו}מתוך כך {ישמחו בי חברי} על כשלוני [ויגרמו בזה שתי רעות. גם לי בעצם המכשול, וגם לחברי, שיענשו על ידי]. (32)

{ולא אומר} (33) {על טמא} שהוא {"טהור" ולא על טהור} שהוא {"טמא"}.

{ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ו}מתוך כך {אשמח בהם} על כשלונם". (34)

{ביציאתו} מבית המדרש (35) {מהו אומר?}

{מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות} [חנוונים או עמי הארצות שעוסקים בדבר שיחה (36) ובטלים מתורה]. (37)

{שאני משכים והם משכימים} -

{אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים.}

{אני עמל, והם עמלים} - {אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר.} (38)

{אני רץ, והם רצים} -

{אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת!} (39)

{תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו}.

{אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים, ונזכה בהן לחיי העולם הבא!} (40)

{אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם!}

{ומנעו בנכם מן ההגיון}, שלא תרגילום במקרא יותר מדי. משום שימשכו לכך, ויתבטלו ממשנה ותלמוד (41).

{ו}שמא תאמרו וכי מאחר שיש למונעם מן ההגיון, ילכו בטל? לא כן, אלא {הושיבום בין ברכי תלמידי חכמים!} כדי להרגילם במדות טובות, אף שעדיין אין הם ראויין לתלמוד (42) {וכשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם עומדים,} כדי שתתפללו ביראה ובכוונה, (43) {ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא}. (44)

{וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו.} {כיון שראה אותם} - {התחיל לבכות.} (45)

{אמרו לו תלמידיו: נר ישראל}, (46) {עמוד הימיני, פטיש החזק,} (47) {מפני מה אתה בוכה?} (48)

{אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אות}י לדין, { שהיום} הוא {כאן} ול{מחר} הוא {בקבר.}

{שאם} הוא {כועס עלי} - {אין כעסו כעס עולם.}

{ואם אוסרני} בבית האסורים - {אין איסורו איסור עולם.}

{ואם ממיתני} - {אין מיתתו מיתת עולם} [לעולם הבא].

{ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון} -

{אף על פי כן הייתי בוכה} מאימת משפטו.

{ועכשיו, שמוליכים אותי} לדין {לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.}

{שאם כועס עלי} - {כעסו כעס עולם.}

{ואם אוסרני} - {איסורו איסור עולם}

{ואם ממיתני} - מיתתו מיתת עולם. (49) {ו}אחר מיתתי, כבר {איני יכול לפייסו בדברים} [בתפלה], {ולא לשחדו בממון} [בצדקה]. (50)

{ולא עוד,} אלא גם אם לא תהא מיתתי מיתת עולם, ואזכה לחיי העולם הבא עדיין, {יש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן, ואחת של גיהנם}, (51) {} להיות נידון בה י"ב חודש. (52)

{ואיני יודע באיזו מוליכים אותי} -

{ו}כי {לא אבכה?!} (53)

{אמרו לו: רבינו, ברכנו!}

{אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים} {עליכם כמורא בשר ודם!}

{אמרו לו תלמידיו}: וכי {עד כאן} בלבד יהא עלינו מורא שמים, ולא יותר ממורא בשר ודם?

{אמר להם: ולואי} שכך יהיה עליכם מורא שמים, כמו מורא בשר ודם! שעל ידי כך תמנעו מהרבה עבירות.

{תדעו} שכך הוא, שהרי {כשאדם עובר עבירה,} הריהו {אומר}: ובלבד {שלא יראני אדם!} אבל אינו פורש מהעבירה מחמת הקדוש ברוך הוא, אף שהכל גלוי לפניו. (54) {בשעת פטירתו אמר להם} רבן יוחנן בן זכאי: {פנו כלים מפני הטומאה}, שלא יטמאו באוהל המת. (55)

{והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה,} שבא עתה לקראתי. (56)

(((מתניתין:)))

{רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה} ברכות, בכל תפלה ותפלה.

{רבי יהושע אומר}: מתפלל {מעין י"ח} ברכות בכל יום, ובגמרא יתפרשו דבריו.

{רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו} - {מתפלל י"ח} ברכות, כדברי רבן גמליאל. {ואם לאו}, שאין שגורה תפלתו בפיו - מתפלל {מעין י"ח} ברכות, כדברי רבי יהושע.

{רבי אליעזר אומר}: ה{עושה תפלתו קבע} והרי היא עליו כמשאוי - {אין תפלתו} ראויה, כי צריך להתפלל בדרך בקשה ו{תחנונים}. (57)

{רבי יהושע אומר: ההולך במקום סכנה} והגיע זמן תפלה, ואינו יכול ליישב דעתו, אינו {מתפלל} תפלה שלימה, ואפילו לא "מעין שמונה עשרה", אלא רק {תפלה קצרה}.

וכך הוא מתפלל {ואומר: הושע ה' את עמך,} {את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה' שומע תפלה!"} [לשון התפלה מבוארת להלן כט ב].

{היה רוכב על החמור} והגיע זמן תפלתו, לא יתפלל כשהוא רכוב, אלא {ירד} מן החמור {ויתפלל}.

{ואם} אין לו מי שיאחז את חמורו, ולכן {אינו יכול לירד} ממנו - {יחזיר} יפנה {את פניו} לצד ירושלים, ויתפלל כשהוא רכוב.

{ואם אינו יכול להחזיר את פניו} לצד ירושלים, {יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים} ויתפלל (58).

וכן אם {היה מהלך בספינה, או} שהוא {באסדא} ברפסודה, (59) ואינו יכול לעמוד ולהחזיר פניו לירושלים - {יכוין את לבו} ורעיוניו ויחשוב שפניו {כנגד בית קדשי הקדשים,} ויתפלל (60).

(((גמרא:)))

שנינו במשנה: מתפלל אדם שמונה עשרה.

דנה הגמרא: {הני י"ח} ברכות בתפלה - {כנגד מי} תקנום? (61)

{אמר רב הלל בריה דרב שמואל בר נחמני}: תקנום {כנגד י"ח אזכרות} של השם {שאמר דוד} במזמור [תהילים כט א] {"הבו לה' בני אלים.} [{ו}במזמור זה יש רמז לשלש ברכות ראשונות של תפלת שמונה עשרה, שהן: אבות, גבורות, וקדושת ה'].

{רב יוסף אמר: כנגד י"ח אזכרות} השם {שבקריאת שמע}, תקנום.

{רבי תנחום אמר: רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה!}

{ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיכרע, עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה!} כלומר, שיראו הפקקים [הקשרים] שבפרקי חוליותיו. (62)

{עולא אמר}: צריך לכרוע {עד כדי שיראה איסר} ש{כנגד לבו} בלבד. שבשעה שהאדם מתכופף נוצרים שני קמטים. וצריך להתכופף בצורה כזאת שרוחב הבשר שביניהם ייראה כגודל איסר (63).

{רבי חנינא אמר: כיון שנענע ראשו} די בכך, ו{שוב אינו צריך} לכרוע יותר.

{אמר רבא: והוא דמצער נפשיה} מחמת הכריעה, {ומחזי} שהוא רוצה לכרוע אלא שאינו יכול, שאז - נחשב {כמאן דכרע}, ושוב אינו צריך לכרוע.

מקשה הגמרא: וכי {הני} ברכות התפלה {תמני סרי} [י"ח] הויין? והא {תשסרי} [י"ט] {הויין!} ולמה שנינו "י"ח ברכות"?

{אמר רבי לוי}: בתחילה תקנו אנשי כנסת הגדולה י"ח ברכות, ו{ברכת הצדוקים} ["ולמלשינים אל תהי תקוה"] - {ביבנה תקנוה} לאחר זמן רב.

שואלת הגמרא: הרי י"ח ברכות נתקנו כנגד י"ח אזכרות, ו{כנגד מי תקנוה} לברכה הנוספת? (64)

{אמר רבי לוי: לרבי הלל בריה דרב שמואל בר נחמני} שאמר כי י"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות הויה שב"הבו לה' בני אלים" - תקנו ברכת הצדוקים {כנגד} [שם פסוק ג] {"אל הכבוד הרעים"}, (65) שאף היא נחשבת אזכרה. (66)

ו{לרב יוסף} שאמר כי י"ח ברכות הן כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע - תקנו ברכת הצדוקים {כנגד "אחד" שבקריאת שמע,} שגם הוא כעין אזכרה, ונמצא שיש י"ט אזכרות.

ו{לרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי}, שאמר שנתקנו כנגד י"ח חוליות שבשדרה - תקנו ברכת הצדוקים {כנגד חוליה קטנה שבשדרה} שהיא החוליה הי"ט. (67) {תנו רבנן: שמעון הפקולי} [מוכר פקעות צמר גפן] {הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר} שלהן {ביבנה.} (68)

{אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש} בכם {אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים?}

{עמד שמואל הקטן ותקנה} (69).

{לשנה אחרת}, כשעבר שמואל הקטן לפני התיבה, {שכחה,} (70)