{והשקיף} [ניסה להזכר?] {בה שתים ושלש שעות,} (1) {ולא העלוהו} מהתיבה (2) תמהה הגמרא: {ואמאי לא העלוהו?}
{והאמר רב יהודה אמר רב: טעה בכל הברכות כולן} ושכח לאומרן, {אין מעלין אותו} (3). אבל {בברכת הצדוקים מעלין אותו}, משום ד{חיישינן שמא מין הוא}, ובכונה לא אמרה, משום שנאמר בה "וכל המינים כרגע יאבדו", ואינו רוצה לקלל את עצמו. (4)
מתרצת הגמרא: {שאני שמואל הקטן דאיהו} עצמו {תקנה}, ואין לחושדו במינות.
מקשה הגמרא: {וניחוש דלמא הדר ביה} מצדקתו?
{אמר אביי: גמירי, טבא} - {לא הוי בישא!} - צדיק אינו נעשה רשע.
תמהה הגמרא: {ו}כי {לא} יתכן שיעשה רשע?
{והכתיב} [יחזקאל יח כד] {"ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עול}".
מתרצת הגמרא: {ההוא} קרא עוסק ב{רשע מעיקרו}, ששב מרשעתו ונעשה צדיק, ולפעמים הוא חוזר ונעשה רשע, {אבל צדיק מעיקרו} - {לא} מרשיע שוב.
שבה הגמרא ומקשה: {ו}כי צדיק גמור {לא} יתכן שירשיע?
{והא תנן} [אבות ב ד]: {אל תאמין בעצמך עד יום מותך. שהרי יוחנן כהן גדול} (5) {שימש בכהונה גדולה שמנים שנה} - {ולבסוף נעשה צדוקי!} ובאותן שנים ששימש בכהונה גדולה ודאי היה צדיק, שהרי כל כהן גדול שאינו הגון, לא היה מוציא את שנתו, לאחר שנכנס להקטיר קטורת בבית קדש הקדשים.
{אמר אביי: אף יוחנן היה רשע מעיקרו, ואחר כך נעשה צדיק. ולסוף שמונים שנה שוב קלקל,} שהרי {הוא "ינאי" הוא "יוחנן",} וינאי רשע היה, שהרי הרג את חכמי ישראל.
{ורבא אמר: "ינאי" לחוד, ו"יוחנן" לחוד,} וינאי בנו של יוחנן היה. {ינאי רשע מעיקרא, ויוחנן צדיק מעיקרו.}
מקשה הגמרא: {הניחא לאביי}, ש"הוא יוחנן הוא ינאי", ונמצא שהיה רשע מעיקרו.
{אלא לרבא} ש"ינאי לחוד ויוחנן לחוד", ויוחנן צדיק מעיקרו היה - {קשיא}, איך לבסוף נעשה צדוקי?
לכן מסיקה הגמרא: {אמר לך רבא}, לעולם ב{צדיק מעיקרו נמי} יש לחשוש {דלמא הדר ביה} ונעשה רשע. (6)
ואם תקשה, {אי הכי,} למה לא העבירו את שמואל הקטן מתפילתו כששכח ברכת הצדוקים?
יש לחלק, כי {שאני שמואל הקטן דאתחיל בה} באמירת ברכה זו, ובאמצעה טעה בנוסחתה, ובאופן זה אין חוששין למינות.
וכ{דאמר רב יהודה אמר רב: ואיתימא רבי יהושע בן לוי: לא שנו} שמעבירין אותו, {אלא} כ{שלא התחיל בה} בברכת הצדוקים, {אבל} אם {התחיל בה} וטעה באמצעה, אין מעבירין אותו, אלא הוא {גומרה}.
עוד דנה הגמרא: {הני שבע} ברכות שיש בתפלה {דשבתא} - {כנגד מי נתקנו?} (7)
{אמר רב חלפתא בן שאול: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים,} במזמור "הבו לה' בני אלים" - "קול ה' בכח", "קול ה' בהדר", וגו' (8).
עוד דנה הגמרא: {הני תשע} ברכות שיש בתפילת מוסף {דראש השנה} - כנגד מי נתקנו?
{אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין: כנגד תשעה אזכרות השם שאמרה חנה בתפלתה} כשהודתה על לידת שמואל, ותקנו כנגדה את תפלת ראש השנה, כ{דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה.}
עוד דנה הגמרא: {הני עשרים וארבע} ברכות שיש בתפלה {דתעניתא} [כמבואר בריש פרק שני דתענית, שמתפלל י"ח שבכל יום, ומוסיף עליהן עוד שש ברכות - זכרונות, ושופרות, ועוד ארבעה מזמורים שחותם בהם מעין הפרשה] - {כנגד מי} נתקנו?
{אמר רבי חלבו: כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס} את ה{ארון לבית קדשי הקדשים!} וכ"ד עניני תפלה נזכרו בפרשה ההיא, בכמה לשונות, כגון "רנה" "תפלה" ו"תחנה" וכדומה.
מקשה הגמרא: {אי הכי, כל יומא נמי נמרינהו} לכל כ"ד הברכות, ומה ראו לתקן כן דוקא בתעניות?
מתרצת הגמרא: {אימת אמרינהו שלמה} לכ"ד רננות - הלא {ביומא דרחמי} אמרן, [שאז הוצרך לבקש רחמים שיפתחו שערי המקדש, אחר שדבקו זה בזה, ולא היו מניחים את הארון להכנס לקדש הקדשים] הלכך, {אנן נמי, ביומא דרחמי} [בתעניות (9)] בלבד, {אמרי להו} לכ"ד ברכות.
שנינו במשנה: {רבי יהושע אומר}: מתפלל אדם {מעין שמנה עשרה}.
דנה הגמרא: {מאי "מעין שמנה עשרה"?}
{רב אמר: מעין כל ברכה וברכה} - אומר תוכן כל ברכה וברכה בקיצור, (10) וחותם בברכה.
{ושמואל אמר}: אומר שלש ברכות ראשונות ושלש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת, וכולל בתוכה מענין כל הברכות האמצעיות. (11) וכך נוסחה:
{הבינו ה' אלהינו לדעת דרכיך} [כנגד "חונן הדעת"].
{ומול את לבבנו ליראתך} [כנגד "הרוצה בתשובה"].
{ותסלח לנו} [כנגד "המרבה לסלוח"].
{להיות גאולים} [כנגד "גאל ישראל"].
{ורחקינו ממכאובינו} [כנגד "רפאנו"].
{ודשנינו בנאות ארצך} [כנגד ברכת השנים].
{ונפוצותינו מארבע} קצוות הארץ {תקבץ} [כנגד קבוץ נדחים].
{והתועים על דעתך ישפטו} [שהטועים במשפט, השיבם ללמדם לשפוט כדבריך, והיא כנגד "צדקה ומשפט"]. (12) {ועל הרשעים תניף ידך} [כנגד ברכת הצדיקים].
{וישמחו צדיקים בבנין עירך, ובתקון היכלך} [כנגד בונה ירושלים].
{ובצמיחת קרן לדוד עבדך, ובעריכת נר לבן ישי משיחך} [כנגד "מצמיח קרן ישועה"].
{טרם נקרא אתה תענה,} (13)
{ברוך אתה ה' שומע תפילה!"}
{לייט} [קלל] {עלה אביי אמאן דמצלי "הביננו}", משום שמדלג את הברכות, וכוללן כולן בברכה אחת. (14)
{אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה מתפלל אדם "הביננו"} במקום שמונה עשרה, {חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר} אז {הבדלה בחונן הדעת}, ואין ההבדלה מוזכרת בברכת הביננו.
{מתקיף לה רבה בר שמואל} לרב נחמן: למה לא יתפלל "הביננו" במוצאי שבת, {ונימרה} להבדלה כ{ברכה} רביעית בפני עצמה לאחר שלש ברכות ראשונות, קודם שיאמר "הביננו"?
וכי {מי לא תנן: רבי עקיבא אומר: אומרה להבדלה בתפלת מוצאי שבת,} כ{ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר: אומרה} להבדלה {ב}ברכת ה{הודאה!}
מתרצת הגמרא: {אטו כל השנה} כשאנו מתפללים י"ח שלימות, {מי עבדינן כרבי עקיבא} לאומרה להבדלה בפני עצמה, {דהשתא} כשמתפללים הביננו {נמי נעביד?}
ואם תטען: {כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא} - הלא הוא משום שרק {תמני סרי} ברכות {תקון} רבנן בתפלה, אבל {תשסרי לא תקון.}
הרי עדיין {הכא נמי,} בתפלת הביננו, {שבע} ברכות {תקון} [שלש ראשונות ואמצעית ושלש אחרונות] - {תמני לא תקון}. וכיון שאי אפשר לומר את ההבדלה בפני עצמה, אם יתפלל הביננו הרי יפסידה.
{מתקיף לה מר זוטרא} לרב נחמן: {ונכללה} להבדלה {מכלל} ברכת "הביננו", ויאמר {"הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קודש לחול",} כמו שכוללים אותה ב"אתה חונן". ולמה אמר שמואל, שאין להתפלל "הביננו" במוצאי שבת?
מסיקה הגמרא: {קשיא!} (15)
{אמר רב ביבי בר אביי: כל השנה כולה} {מתפלל אדם} תפלת {"הביננו}, " חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה [ותן טל ומטר] {בברכת השנים}, שאין היא מוזכרת בתפלת הביננו. (16)
{מתקיף לה מר זוטרא} לרב ביבי: {ונכללה} לשאלת הגשמים {מכלל} "הביננו", ויאמר {"ודשננו בנאות ארצך, ותן טל ומטר וברכה}", ולמה הצריכו להתפלל י"ח שלימות בימות הגשמים?
מתרצת הגמרא: {אתי לאטרודי} [לטעות בתפלתו] מחמת תוספת זו. (17) מקשה הגמרא: {אי הכי, הבדלה "בחונן הדעת" נמי} אין לכלול ב"הביננו", מטעם זה {דאתי לאטרודי}, (18) {} ולמה נשארה הגמרא לעיל בקושיה?
{אמרי: התם} בהבדלה, { כיון דאתיא בתחלת צלותא} של "הביננו", {לא מטריד,} אבל {הכא} בשאלת גשמים, {כיון דאתיא באמצע צלותא, מטריד} מחמתה, ויבא לידי טעות. (19)
{מתקיף לה רב אשי: ונימרה} לשאלת גשמים {בשומע תפלה} שהיא בסוף "הביננו", ולא יבא לטעות מחמתה.
{ד}הרי {אמר רבי תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים} [משיב הרוח ומוריד הגשם] {בתחיית המתים, מחזירין אותו} לראש התפלה. אבל אם לא הזכיר {שאלה} של גשמים {בברכת השנים, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה} גם {בשומע תפלה,} כי היא בקשה, [אך "משיב הרוח" היא הזכרת שבח, ואין לה מקום ב"שומע תפלה"]. (20)
{ו}כן אם לא הזכיר {הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס!} מתרצת הגמרא: אם {טעה} ושכח להזכיר שאלה, {שאני}, ויכול בדיעבד להזכירה בשומע תפלה. אבל לכתחלה אין לאומרה אלא בברכת השנים, וכיון שבהזכרת ברכת השנים של "הביננו" אין יכול לאומרה, יש לו להתפלל י"ח ברכות שלמות.
{גופא: אמר רבי תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים} (21) {בתחיית} {המתים} - {מחזירין אותו.} (22)
טעה ולא הזכיר {שאלה בברכת השנים} - {אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה.}
{ו}אם לא הזכיר {הבדלה בחונן הדעת} - {אין מחזירין אותו} (23) {מפני שיכול לאומרה על הכוס!} {מיתיבי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו.}
וכן אם לא הזכיר {שאלה בברכת השנים מחזירין אותו.}
אבל, אם לא הזכיר {הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס.}
הרי, שהטועה בשאלה מחזירין אותו, ושלא כרב אסי.
מתרצת הגמרא: {לא קשיא: הא} ששנינו "מחזירין אותו" - {ביחיד} המתפלל לבדו.
ואילו {הא} שאמר רב אסי "אין מחזירין אותו" - {ב}יחיד המתפלל עם ה{צבור}.
מקשה הגמרא: {וב}יחיד המתפלל עם ה{צבור} - {מאי טעמא לא} מחזירין אותו? - הלא הוא {משום דשמעה} אחר כך {משליח צבור} בחזרת הש"ץ. (24)
{אי הכי}, קשה {האי} טעם שנתן רב אסי "אין מחזירין אותו {מפני שיכול לאומרה בשומע תפ לה?"} והרי אין צריך לטעם זה, אלא {"מפני ששומע אותה משליח צבור}" - מיבעי ליה לרב אסי לומר. (25)
ולכן מחלקת הגמרא באופן אחר: {אלא אידי ואידי} [בין הברייתא ובין רב אסי] עוסקים {ביחיד}.
{ולא קשיא.}
{הא} שאמר רב אסי "אין מחזירין אותו", מדובר באופן {דאדכר קודם שומע תפלה}, ואז אינו חוזר משום "שיכול לאומרה בשומע תפלה ".