{והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יתפלל אדם} {ע} {לא כנגד} [ליד] {רבו}, משום שמראה בכך כאילו מעמדם שוה, {ו}כן {לא} יתפלל {אחורי רבו} (30) כי גם בכך יש יוהרא (31).
{ו}כן {תניא: רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו} כדרך נתינת שלום לכל אדם [שאומר לו "שלום עליך", ולא אומר "שלום עליך רבי"] (32), {והמחזיר שלום לרבו} כפי שמחזיר לשאר כל אדם, {והחולק על ישיבתו של רבו,} (33) {והאומר} {דבר שלא שמע מפי רבו} (34) - {גורם לשכינה שתסתלק מישראל!}
הרי שאסור להתפלל אחורי רבו, ואיך עשה כן רבי ירמיה?
מתרצת הגמרא: {שאני רבי ירמיה בר אבא, ד}לא היה תלמיד גמור של רב, אלא {תלמיד חבר} (35) דרב {הוה,} ולכן לא היה חייב לנהוג בו כבוד כתלמיד לרב.
{ו}כך מוכח: שהרי {היינו דקאמר ליה רבי} {ירמיה בר אבא לרב} לאחר שרב התפלל של שבת בערב שבת: {מי בדלת} מן המלאכה מבעוד יום, מאחר שקבלת עליך שבת בתפלתך?! (36)
{ואמר ליה} רב: {אין, בדילנא} מן המלאכה, על אף שעדיין ערב שבת הוא.
ומדייקת הגמרא שרבי ירמיה שאל את רב "מי בדלת" בלשון נוכח, {ולא אמר "מי בדיל מר",} כדרך תלמיד לרבו, ובהכרח שהיה "תלמיד חבר" של רב.
ועל עצם שאלת רבי ירמיה, תמהה הגמרא: {ו}כי {מי} צריך אדם להיות {בדיל} ממלאכה לאחר שהתפלל ערבית של שבת בערב שבת מבעוד יום?
{והאמר רבי אבין: פעם אחת התפלל רבי} ערבית {של שבת בערב שבת} מעוד יום. {ו}אחר כך {נכנס למרחץ ויצא, ושנה לן פרקין, ועדיין לא} ירדה {חשכה}. והרי גזרו על הרחיצה ועל הזיעה בשבת, ובכל זאת רחץ רבי לאחר שהתפלל תפלת שבת, ומוכח שאין צורך לפרוש מאיסורי שבת מבעוד יום, על אף שהתפלל. (37)
מתרצת הגמרא: {אמר רבא}: באותו מעשה של רבי, מדובר {דנכנס} למרחץ רק בכדי {להזיע, וקודם גזירה} שגזרו על הזיעה {הוה}, ואז אפילו בשבת עצמה היה מותר להכנס להזיע, (38) אך משאר איסורי שבת חייב לפרוש מעת שהתפללל תפלת שבת. (39)
עוד מקשה הגמרא: {איני}, וכי אסור במלאכה בערב שבת לאחר תפלת השבת? {והא אביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי לכברויי סלי} [לעשן כלים בגפרית], לאחר שהתפלל של שבת בערב שבת. אף שזו מלאכת שבת גמורה היא.
מתרצת הגמרא: {ההוא} מעשה - אחר תפילת שבת ב{טעותא הואי}, שלא קיבל עליו מעצמו מדעתו תוספת שבת בתפלה, אלא יום המעונן היה, והתפלל משום שהיה סבור שכבר הגיע ליל שבת, ואחר כך זרחה השמש ונתבררה הטעות, וכיון שקבלתו היתה בטעות, (40) אינה אוסרתו במלאכה. (41)
ותמהה הגמרא: {ו}כי קבלת שבת ב{טעותא} - {מי הדרא} ובטלה?
{והא אמר אבידן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים} בערב שבת, {וכסבורים} היו {העם לומר שחשכה הוא, ונכנסו לבית הכנסת והתפללו} ערבית {של מוצאי שבת, ב}עוד שהיה עדיין {שבת, ו}אחר כך {נתפזרו העבים וזרחה החמה, ובאו ושאלו את רבי, ואמר: הואיל והתפללו} - {התפללו,} ולא הצריכם להתפלל שוב, על אף שהתפילה של חול שהתפללו בשבת בטעות היתה [שהרי סברו שכבר לילה הוא].
ואף שתפילת החול לא הועילה להיחשב כמוצאי שבת להתירם במלאכה, יצאו בה ידי חובת תפלה של חול, אף שהתפללוה בטעות, ואם כן גם אם התפלל של שבת בערב שבת, אף שהתפלל בטעות, יצא ידי תפילה של שבת, ותחשב כקבלת שבת, כי תפילת שבת נחשבת כקבלת שבת (42). ולמה התיר אביי לרב דימי לכברויי סלי?
מתרצת הגמרא: לעולם תפילה בטעות אינה חשובה תפילה, ולכן אינה נחשבת כקבלת שבת, ו{שאני ציבור, ד}אפילו באופן שהתפללו של מוצאי שבת בשבת בטעות - {לא מטרחינן להו} (43) להתפלל שוב (44).
{אמר רבי חייא בר אבין: רב צלי} ערבית {של שבת ב}פלג המנחה של {ערב שבת}.
{ורבי יאשיה מצלי} ערבית {של מוצאי שבת ב}פלג המנחה של {שבת} (45).
דנה הגמרא: ל{רב} - ד{צלי של שבת בערב שבת}:
האם {אומר} גם {קדושה} [קידוש] {על הכוס} קודם הלילה, הואיל וקיבל עליו קדושת שבת? {או} שמא {אינו אומר קדושה על הכוס,} כי אין קידוש על הכוס אלא בשבת ממש, ואין די במה שמקבל עליו תוספת שבת.
פושטת הגמרא: {תא שמע, דאמר רב נחמן אמר שמואל: מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ו}אף {אומר קדושה על הכוס,} (46) {והלכתא כוותיה.}
עוד דנה הגמרא: ל{רבי יאשיה}, ד{מצלי} של {מוצאי שבת בשבת} - האם {אומר} גם {הבדלה על הכוס} מפלג המנחה.
{או} שמא {אינו אומר הבדלה על הכוס}, כי עדיין שבת הוא.
פושטת הגמרא: {תא שמע, דאמר רבי יהודה אמר שמואל: מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת, ו}אף {אומר הבדלה על הכוס!} (47)
{אמר רב זירא אמר רבי אסי אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא אמר רב: בצד עמוד זה התפלל רבי ישמעאל בן רבי יוסי} ערבית {של שבת בערב שבת}.
{כי אתא עולא, אמר: בצד תמרא הוה עובדא, ולא בצד עמוד}.
{ולא רבי ישמעאל בן רבי יוסי הוה} בעל המעשה, {אלא רבי אלעזר בן רבי יוסי}.
{ולא} ערבית {של שבת בערב שבת הוה} מתפלל, {אלא} ערבית {של מוצאי שבת בשבת הוה} מתפלל (48).
שנינו במשנה: {תפלת הערב אין לה קבע}.
דנה הגמרא: {מאי "אין לה קבע"?}
{אילימא} ביחס לזמן התפילה, {דאי בעי מצלי כוליה ליליא}, אם כן, {ליתני "תפלת הערב כל הלילה",} ולמה שינה התנא בלשונו?
מסיקה הגמרא: {אלא מאי "אין לה קבע"} - שאין חיובה קבוע, {וכמאן דאמר תפלת ערבית רשות!}
וכן מצינו {דאמר רבי יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית}, (49) {} נחלקו בה התנאים.
{רבן גמליאל אומר: חובה} היא.
{ורבי יהושע אומר: רשות}. (50)
{אמר אביי: הלכה כדברי האומר "}תפלת ערבית {חובה"}.
{ורבא אמר: הלכה כדברי האומר}: תפלת ערבית {רשות!}
{תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע,} ו{אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה?}
{אמר ליה} רבי יהושע: {רשות} היא!
{בא} אותו תלמיד {לפני רבן גמליאל ואמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה?}
{אמר ליה} רבן גמליאל: {חובה} היא! {אמר לו} אותו תלמיד לרבן גמליאל: {והלא רבי יהושע אמר לי} שהיא {רשות!}
{אמר לו} רבן גמליאל: {המתן עד שיכנסו בעלי תריסין} [מגינים, כלומר חכמים המתנצחים זה עם זה בהלכה] {לבית המדרש!}
{כשנכנסו בעלי תריסין, עמד} (51) {השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה?}
{אמר לו רבן גמליאל: חובה} היא!
{אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש} בכם {אדם שחולק בדבר זה?} {אמר ליה רבי יהושע: לאו!} - כלם מסכימים עמך שחובה היא. (52)
{אמר לו} רבן גמליאל: {והלא משמך אמרו לי שרשות} היא!
{אמר ליה} רבן גמליאל: {יהושע, עמוד על רגליך, ויעידו בך} (53)
{עמד רבי יהושע על רגליו, ואמר: אלמלי אני חי, והוא} [אותו תלמיד שאמר כן בשמי] {מת}, הייתי מכחיש שאמרתי כן, לפי ש{יכול החי להכחיש את המת}.
{ועכשיו, שאני חי והוא חי,} על כרחי אני צריך להודות שאמרתי לו שתפלת ערבית רשות, שהרי {היאך יכול החי להכחיש את החי?}
{היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע} נשאר {עומד על רגליו} בכל זמן הדרשה, {עד שרננו כל העם} שראו בצערו של רבי יהושע, {ואמרו לחוצפית התורגמן} [שהיה עומד לפני רבן גמליאל ומשמיע לרבים את הדרשה מפיו]: {עמוד} [הפסק] מלתרגם! {ועמד} חוצפית ונשתתק.
{אמרי: עד כמה נצעריה לרבי יהושע וניזיל}, שנניח לרבן גמליאל לצערו?
והרי {בראש השנה אשתקד ציעריה} רבן גמליאל לרבי יהושע, כשנחלקו בקידוש החודש, וגזר עליו שיבוא לפניו במקלו ותרמילו ביום שחל בו יום הכיפורים לפי חשבונו של רבי יהושע [ראה ראש השנה כה א].
וכמו כן {בבכורות} [לו א], במעשה דרבי צדוק, {צעריה,} כשבא לשאול על מום שנפל בבכור בהמתו, והתיר לו רבי יהושע, ואחר כך אסר לו רבן גמליאל. וגם שם לבסוף התכחש רבי יהושע לדבריו, והעמידו רבן גמליאל על רגליו למשך כל הדרשה.
ו{הכא נמי} שוב {צעריה}.
{תא ונעבריה} לרבן גמליאל מן הנשיאות!
ו{מאן נוקים ליה} לנשיא במקומו? האם {נוקמיה לרבי יהושע} לנשיא?
אין ראוי לעשות כן, שהרי רבי יהושע, {בעל} ה{מעשה הוא}, ובכך יגרם לרבן גמליאל יותר מדאי צער (54).
ואם {נוקמיה לרבי עקיבא} לנשיא?
{דילמא} יקפיד עליו רבן גמליאל ו{עניש ליה, ד}הא {לית ליה} לרבי עקיבא {זכות אבות} שתגן עליו מן העונש, שהרי מזרע גרים היה [ראה סנהדרין צו א]
{אלא, נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה.}
משום {דהוא חכם} [ראה חגיגה ג א, אמר רבי יהושע: אין לך דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו].
{והוא עשיר} [ראה שבת נד א, י"ב אלפי עגלים היה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדרו כל שנה].
{והוא דור עשירי לעזרא} הסופר.
והצורך במעלות אלו,
{הוא חכם} - {דאי מקשי ליה} - {מפרק ליה.}
{הוא עשיר} - {דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר} ולהשתדל לפניו לטובת ישראל, {אף הוא} [רבי אלעזר בן עזריה] {אזל ופלח}.
{והוא עשירי לעזרא} - {דאית ליה זכות אבות}, ומשום כן {לא מצי} רבן גמליאל {עניש ליה}. (55)
{אתו ואמרו ליה} לרבי אלעזר בן עזריה: האם {ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא?}
{אמר להו: איזל ואימליך באינשי ביתי!}
{אזל ואמליך בדביתהו} [באשתו] (56).
{אמרה ליה} אף שימנוך היום,