{לעולם לישתף איניש נפשיה} בתפלתו {בהדי ציבורא}, ולא יתפלל על עצמו בלשון יחיד (1). כי מתוך שכולל עצמו עם הרבים, תפלתו נשמעת. (2)
מבארת הגמרא: {היכי נימא} את תפלת הדרך בלשון רבים?
יאמר: {"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתוליכנו לשלום}", ולא יאמר "ה' אלהי שתוליכני לשלום" בלשון יחיד.
דנה הגמרא: {אימת מצלי} את תפלת הדרך?
{אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: משעה שמהלך בדרך!} (3) {ועד כמה} ילך, ועדיין הוא יכול לאומרה? {אמר רב חסדא: עד} מהלך {פרסה,} אבל לא לאחר שכבר הלך פרסה (4).
{והיכי מצלי} את תפלת הדרך? (5)
{רב חסדא אמר}: אומרה {מעומד}, ולא כשהוא מהלך. (6)
{ורב ששת אמר}: אומרה {אפילו מהלך}, שאינו צריך לעמוד מהליכתו.
{רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא, קם רב חסדא, וקא מצלי} תפלת הדרך, {אמר ליה רב ששת} [שהיה סגי נהור] {לשמעיה} [שמשו], {מאי קא עביד רב רב חסדא?}
{אמר ליה}: רב חסדא {קאי} ועומד מהליכתו, {ומצלי} תפלת הדרך.
{אמר ליה} רב ששת לשמשו: {אוקמן נמי לדידי}, העמד גם אותי {ואצלי} - ואתפלל תפלת הדרך, שהרי שנינו [ב"ק פא ב] {"מהיות טוב} - {אל תקרא} (7) {רע}"! כלומר, הואיל ואני יכול להתפלל מעומד [שהוא באופן מעולה יותר] שהרי בין כך חבורתי עומדת, אתפלל גם אני מעומד, כדי שלא יקראוני "רע". ואף על פי שמותר להתפלל מהלך, מכל מקום עדיפה היא תפילה בעמידה מאשר תפלה במצב הילוך.
דנה הגמרא: {מאי}, אילו חילוקי הדינים {איכא בין} תפלת {"הביננו}" לבין {תפלה קצרה?} (8)
מפרטת הגמרא:
א. כשמתפלל {"הביננו" בעי לצלויי שלש} ברכות {קמייתא} של שמונה עשרה, {ושלש} ברכות {בתרייתא,} ובאמצע אומר "הביננו".
ב. {ו}לאחר שהתפלל, {כי מטי לביתיה,} (9) {לא בעי למהדר} ו{לצלויי} תפלת שמונה עשרה, כי כבר התפלל מעין י"ח.
אבל {ב}מהלך במקום סכנה, שמתפלל {תפלה קצרה, לא בעי לצלויי לא שלש} ברכות {קמייתא, ולא שלש בתרייתא. וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי} שמונה עשרה, שהרי עדיין לא התפלל כלום מתפלת י"ח, ואף לא מעין י"ח. (10)
ומסיקה הגמרא: {והלכתא}, (11) תפלת {"הביננו}" מתפלל {מעומד,} (12) ו{תפלה קצרה} מתפלל {בין מעומד ובין מהלך}.
שנינו במשנה: {היה רוכב על החמור}, ירד ויתפלל.
{תנו רבנן: היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה} - {אם יש לו מי שיאחז את חמורו} בזמן שהוא מתפלל, {ירד למטה ויתפלל. ואם לאו, ישב במקומו} על החמור {ויתפלל}.
{רבי אומר: בין כך ובין כך,} אף אם יש לו מי שיאחז בחמור - {ישב במקומו ויתפלל}, ולא ירד מן החמור, {לפי שאין דעתו מיושבת עליו,} כי כיון שקשה עליו עכוב הדרך, יטרד לבו מכך, ולא יוכל לכוין (13).
{אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן} לוי: {הלכה כרבי}.
{תנו רבנן: סומא} שעמד להתפלל, ואינו יודע באיזה צד ירושלים, {ו}כן כל {מי שאינו} בקי ואינו {יכול לכוין את הרוחות} - {יכוין לבו כנגד אביו שבשמים. שנאמר} [מלכים א, ח מד] {"והתפללו אל ה'}" (14).
ומי שיכול לכוין את הרוחות, הרי אם {היה עומד בחוץ לארץ, יכוין את לבו} (15) {כנגד ארץ ישראל,} שנאמר [שם פס' מח] {"והתפללו אליך דרך ארצם}. (16)
ואם {היה עומד בארץ ישראל, יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר} [שם פסוק מד] {"והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת".}
ואם {היה עומד בירושלים, יכוין את לבו כנגד בית המקדש,} שנאמר [דברי הימים ב, ו לב] {"והתפללו אל הבית הזה}".
ואם {היה עומד בבית המקדש, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים,} שנאמר [מלכים א, ח לה] {"והתפללו אל המקום הזה}".
ואם {היה עומד בבית קדשי הקדשים, יכוין את לבו כנגד "בית} (17) {הכפורת}" שעל הארון!
ואם {היה עומד אחורי בית הכפורת} [בשטח של י"א אמה שהיה בין אחורי הכותל של קדש הקדשים ממערב, עד הכותל המערבי של העזרה], (18) {יראה את עצמו כאילו} הוא עומד {לפני הכפורת!} אף שהוא מחזיר את פניו לצד מזרח, ששם הוא בית הכפורת.
{נמצא, העומד במזרח} לארץ ישראל או לירושלים או למקדש או לבית הכפורת, {מחזיר פניו למערב} [לכיוון כל אלה], ומתפלל.
ואילו העומד {במערב} כל אלו, {מחזיר פניו למזרח} ומתפלל. והעומד {בדרום} שלהם, {מחזיר פניו לצפון} ומתפלל. והעומד {בצפון} שלהם, {מחזיר פניו לדרום} ומתפלל.
{נמצאו כל ישראל מכוונין את לבן למקום אחד} בשעת תפלתן.
{אמר רב אבין, ואיתימא רב אבינא: מאי קראה} שמכל צד צריך לפנות לעבר המקדש? (19) - שנאמר [שיר השירים ד ד] {"כמגדל דוד צוארך, בנוי לתלפיות",} וביאור "תלפיות" - {תל שכל פיות פונים בו}.
{אבוה דשמואל, ולוי, כי הוו בעו למיפק לאורחא, הוו מקדמי ומצלי} תפלת שחרית קודם שהגיע היום (20) משום שבדרך לא יוכלו לכוין את לבם, (21) ובשעת הדחק מותר להתפלל שחרית קודם היום.
אבל קריאת שמע של שחרית לא קראו אז, משום שעדיין לא הגיע זמנה, {וכי הוי מטי זמן קריאת שמע} [סמוך לנץ החמה], {קרו} לה.
{כמאן} סברו?
{כי האי תנא דתניא: השכים לצאת לדרך,} (22) {מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע בו, מגילה וקורא בה} - אפילו קודם נץ החמה! ואף שכל המצוות שזמנן ביום, מצותן לכתחלה מנץ החמה, אבל בדיעבד יוצא בהם משעלה השחר. (23)
{וכשיגיע זמן קריאת שמע} שהוא סמוך לנץ החמה, {קורא} אותה.
{השכים לישב בקרון או בספינה, מתפלל} קודם שיצא, ולא יתפלל כשהוא בדרך, כי מפני פחד המים [או מחמת תנועות הקרון], (24) לא יוכל לעמוד ולכוין את לבו. {ו}אחר כך, {כשיגיע זמן קריאת שמע, קורא}. (25) {רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך, קורא קריאת שמע ו}אחר כך {מתפלל} כשהוא מהלך, (26) ולא יקדים להתפלל קודם שיקרא קריאת שמע - ב{כדי שיסמוך} ברכת {גאולה} שלאחר קריאת שמע {לתפלה}.
ואבוה דשמואל ולוי שהקדימו תפלה לקריאת שמע, ולא הקפידו על סמיכת גאולה לתפלה - סברו כתנא קמא.
ומפרשת הגמרא: {במאי קמיפלגי} תנא קמא ורבי שמעון בן אלעזר? {מר} - תנא קמא - {סבר, תפלה דמעומד עדיף} מסמיכת גאולה לתפלה. כי כשמתפלל במעומד מכוין לבו יותר מאשר אם יתפלל בדרך. (27)
{ומר} - רבי שמעון בן אלעזר {סבר, מסמך גאולה לתפלה עדיף} מאשר להתפלל מעומד. (28)
{מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי} [מאספים] {בי עשרה} למנין, {בשבתא דרגלא} [שבת שלפני הרגל], {ומצלו} תפלת שחרית בציבור קודם שילכו לבית המדרש {והדר נפקי לפירקא.}
שהם היו הדרשנים בעירם, והיו כל העם קורין קריאת שמע כשהגיע זמנה, ואחר כך היה הדרשן דורש. ובאמצע הדרשה היו העם נשמטים ומתפללים, איש איש לבדו.
ולכך היו מרימר ומר זוטרא קורין קריאת שמע וסומכין גאולה לתפלה (29) ומתפללין בציבור, עוד קודם שהלכו לדרוש. (30)
{רב אשי} היה ראש ישיבה במתא מחסיא, ודרש שם, ולא התפלל קודם יציאתו לבית המדרש. אלא היה קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה (31), ו{מצלי בהדי} בשעה שהיה דורש ל{ציבורא} - {ביחיד}, כשהוא {מיושב!}
כי מנהגם היה, שהדרשן לוחש חלק מהדרשה למתורגמן העומד לפניו, והמתורגמן היה משמיעו לרבים. וכשהגיע זמן קריאת שמע היה רב אשי לוחש למתורגמן דבר ארוך, ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים, היה רב אשי קורא קריאת שמע ומתפלל ביחידות כשהוא מיושב, משום שלא רצה להטריח את הציבור לקום מפניו.
{וכי הוה אתי לביתיה} לאחר הדרשה, {הדר} {ומצלי} שוב ב{מעומד} (32) כי תפלתו לפני הציבור היתה במיושב, ולא היה יכול לכוין בה את לבו כמו בעמידה. (33)
{אמרי ליה רבנן} לרב אשי: למה עושה כך? {ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא} שקראו קריאת שמע והתפללו קודם שיצאו לדרוש.
{אמר להו} רב אשי: {טריחא לי מילתא}, להמתין עד זמן קריאת שמע ולאחר את ביאתי לבית המדרש עד אחרי תפלתי. (34)
אמרו לו: {וליעביד מר כאבוה דשמואל ולוי}, שהקדימו את תפלתם קודם קריאת שמע ולא הקפידו על סמיכת גאולה לתפלה, (35) ולא תצטרך להתפלל שתי פעמים.
{אמר להו: לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי,} להתפלל קודם קריאת שמע! (36), ולכן המתנתי עד זמן קריאת שמע, וכיון שקראתי את שמע, הריני צריך להתפלל מיד, כדי לסמוך גאולה לתפלה.
ומאחר שאני מתפלל במיושב בעת הדרשה, ואין דעתי מיושבת, לפיכך אני חוזר ומתפלל בביתי.
(((מתניתין:)))
{רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפלת המוספין אלא בחבר} [חבורת] ה{עיר!} שלא תקנוה אלא לציבור, אבל יחיד אינו אומרה. (37) {וחכמים אומרים}: מתפללים מוסף בין {בחבר עיר} ובין {שלא בחבר עיר!} כי תקנוה גם ליחיד.
{רבי יהודה אומר משמו} של רבי אלעזר בן עזריה: {כל מקום שיש שם חבר עיר, יחיד פטור מתפלת המוספין,} (38) ויבואר בגמרא.
(((גמרא:)))
שנינו במשנה: רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר, יחיד פטור מתפלת המוספין.
תמהה הגמרא: הרי מה שאמר {רבי יהודה} משם רבי אלעזר בן עזריה, {היינו} כדברי {תנא} {קמא}. שהרי גם תנא קמא אמר שלדעת רבי אלעזר בן עזריה "אין מתפללין אלא בחבר עיר", ומה החילוק בין הדברים?
מבארת הגמרא: {איכא בינייהו, יחיד, שלא} במקום שנמצא בו {חבר עיר}.
{תנא קמא סבר}, שלדעת רבי אלעזר, יחיד {פטור} אף בעיר שאין בה ציבור שמתפללין מוסף.
{ורבי יהודה סבר}, שדעת רבי אלעזר כי רק במקום שיש ציבור, יחיד פטור, משום ששליח הציבור פוטרו, אבל כשאין ציבור, אף יחיד {חייב}. (39)
{אמר רב הונא בר חנינא אמר רב חייא בר} {רב: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה} שרק במקום שיש שם חבר עיר, יחיד פטור מתפלת המוספין.
{אמר ליה רב חייא בר אבין} לרב הונא: {שפיר קאמרת!} שכך היא ההלכה; {ד}הא {אמר שמואל: מימי לא מצילנא צלותא דמוספין ביחיד} -