{בנהרדעא} כי היא מקום שיש בו חבר עיר, ונפטרתי בתפלת הש"ץ, {לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא} [חיל] {דמלכא למתא, ואטרידו רבנן} דנהרדעא (40), {ולא צלו,} ומאחר שהציבור לא התפללו, {צלי לי} מוסף {ביחיד,} משום ד{הואי יחיד שלא בחבר עיר!} ובאופן זה אף היחיד חייב, וכדברי רבי יהודה בשיטת אלעזר בן עזריה. (41)
{יתיב רבי חנינא קרא} (42) {קמיה דרבי ינאי, ויתיב וקאמר: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה!} שיחיד שאינו בחבר עיר, חייב במוספין.
{אמר ליה} רבי ינאי: {פוק קרא קראיך לברא} [אמור דבריך מחוץ לבית המדרש!], שהרי אין האמת כדבריך, כי {אין הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה!} (43)
{אמר רבי יוחנן: אני ראיתי את רבי ינאי, דצלי והדר צלי} ביחידות, שתי תפלות זו אחר זו. ובהכרח שחרית ומוסף היו [שהם התפלות היחידות שבאות זו אחר זו] (44). ומוכח, שהלכה כחכמים, שיחיד מתפלל מוספין.
{אמר ליה רבי ירמיה לרב זירא}: ומנין לך שהיו אלו תפלות שחרית ומוסף? {ודלמא} שתיהן היו תפלת שחרית, {ו}חזר להתפלל כי {מעיקרא לא כיוון דעתיה, ולבסוף כיוון דעתיה}. (45)
{אמר ליה רב זירא: חזי מאן} הוא {גברא רבא דקמסהיד עליה} - על רבי ינאי?! - הלא רבי יוחנן הוא שהעיד כן. וודאי גברא רבא כמותו לא היה מעיד, אם לא דקדק יפה בדבר, ומצא שהתפלה השניה היתה לשם תפלת מוספין. (46)
{רבי אמי ורבי אסי, אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא, לא הוו מצלו} תפלתם, {אלא ביני עמודי, היכא דהוו גרסי!} כי מיום שחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד [כדלעיל ח א]. (47)
{איתמר: רב יצחק בר אבדימי משום רבינו} [רב] {אמר: הלכה כרבי יהודה שאמר משום} {רבי אלעזר בן עזריה} "אין היחיד מתפלל מוספין, אלא במקום שאין שם חבר עיר".
{רב חייא בר אבא צלי, ו}שוב {הדר} ו{צלי}.
{אמר ליה רבי זירא: מאי טעמא עביד מר הכי?}
{אילימא משום דלא כוון מר דעתיה} בתפלה הראשונה, וכל שלא כיון באבות לא יצא ידי חובתו - {והאמר רבי אלעזר: לעולם ימוד אדם עצמו, אם יכול לכוין את לבו} [לכל הפחות בברכת "אבות"], (48) {יתפלל, ואם} {לאו, אל יתפלל!} (49) ואם כן לא היה לך להתפלל את התפלה הראשונה, אם לא היית בטוח בעצמך שתוכל לכוין.
{אלא}, אם חזרת והתפללת משום {דלא אדכר מר} "יעלה ויבא" {דריש ירחא} - {וה}רי גם משום כך אין חיוב לחזור ולהתפלל.
כי {תניא} בברייתא: {טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשחרית.} (50)
ואם טעה ולא הזכיר יעלה ויבא {בשחרית, אין מחזירין אותו,} (51) {מפני שיכול לאומרה} [את הזכרת הראש חדש] {במוספין} (52). וכן אם לא הזכיר {במוספין, אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה.} (53) ואם כן מפני מה התפללת פעמיים זו אחר זו?
{אמר ליה} רב חייא בר אבא: וכי {לאו אתמר עלה} - על ברייתא זו:
{אמר רבי יוחנן}: רק {ב}אדם המתפלל עם ה{ציבור שנו} ש"אין מחזירין אותו, משום שישמע "יעלה ויבא" משליח הציבור בחזרת הש"ץ, (54) אבל המתפלל ביחידות, וטעה ולא הזכיר "יעלה ויבא", צריך לחזור ולהתפלל.
דנה הגמרא: מי שיש לו להתפלל שתי תפלות זו אחר זו, כגון שחרית ומוסף, או שטעה בראשונה וחוזר ומתפלל, (55) {כמה} {ישהה בין תפלה לתפלה?}
{רב הונא ורב חסדא} השיבו על נידון זה:
{חד אמר} לאחר שסיים את הראשונה ימתין עד {כדי שתתחונן דעתו עליו} [שתתיישב דעתו לערוך דבריו בלשון תחנה].
{וחד אמר}: ימתין עד {כדי שתתחולל דעתו עליו} [לשון "חילוי", ואף הוא לשון תפלה]. (56) מפרשת הגמרא את דבריהם: {מאן דאמר "כדי שתתחונן דעתו עליו"}, נקט לשון זו, משום {דכתיב} [דברים ג כג] {"ואתחנן אל ה'}".
{ומאן דאמר "כדי שתתחולל דעתו עליו",} נקט לשון זו, משום {דכתיב} [שמות לב יא] {"ויחל משה}".
{אמר רב ענן אמר רב: טעה ולא הזכיר} "יעלה ויבא" {של ראש חדש} בתפלת {ערבית, אין מחזירין אותו} להתפלל שוב, {לפי} (57) שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום ולא בלילה [ראה ראש השנה כה ב]. (58)
{אמר אמימר: מסתברא מילתא דרב, בחודש מלא,} (59) שעושין בחודש שאחריו שני ימים ראש חודש [ביום ל' של החודש היוצא, וביום א' של החודש הנכנס]. ואם שכח בליל א' דראש חודש "יעלה ויבא", אינו חוזר, משום שיכול לאומרו בערבית של היום השני דראש חדש, שהוא ראש חודש גמור. (60)
{אבל ב}אם ה{חודש} היוצא {חסר}, ואין בחדש הנכנס אלא יום ראש חדש אחד, אם שכח "יעלה ויבא" בערבית {מחזירין אותו.}
{אמר ליה רב אשי} לאמימר: {מכדי, רב} הרי {טעמא קאמר}, משום "שאין מקדשין את החדש בלילה", ולטעם זה - {מה לי חסר} {ומה לי מלא?}
{אלא לא שנא} בין חסר למלא, ולעולם אם טעה בערבית אין מחזירין אותו. (61)
(((מתניתין:)))
{אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש} שהוא דרך הכנעה. (1)
{חסידים הראשונים היו שוהים} בבית הכנסת (2) {שעה אחת} קודם התפלה, {ו}אחר כך {מתפללין,} כדי שיבטלו מלבם תענוגות העולם הזה והנאותיהם, ו{יכוונו} את {לבם לאביהם שבשמים}. (3)
והעומד באמצע תפלתו - {אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו}.
{ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק} בדיבור את תפילתו. (4)
(((גמרא:)))
שנינו במשנה: אין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש.
דנה הגמרא: {מנא הני מילי?} {אמר רבי אלעזר}: מ{דאמר קרא} אצל חנה [שמואל א א י] {"והיא מרת נפש}", שהוא ענין הכנעה.
דוחה הגמרא: ו{ממאי} מה הראיה שצריך לנהוג כן? והרי {דילמא חנה שאני,} שנהגה בהכנעה משום {דהות מרירא לבא טובא}, כי שלא היו לה בנים. אבל כל אדם אינו חייב לנהוג כך.
{אלא, אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מהכא} למדו שיעמוד בכובד ראש: שנאמר [תהילים ה ח] {"ואני ברב חסדך אבא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך} - {ביראתך}", הרי שצריך לעמוד לתפלה מתוך יראה.
דוחה הגמרא: ו{ממאי} מה הראיה שיש חיוב לעמוד באופן זה? {דילמא דוד שאני, דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא}.
{אלא, אמר רבי יהושע בן לוי: מהכא} למדו שיעמוד בכובד ראש: שנאמר [תהילים כט ב] {"השתחוו לה' בהדרת קדש" אל תיקרי "בהדרת" אלא "בחרדת",} שהוא ענין הכנעה ויראה.
דוחה הגמרא: ו{ממאי} איך הוכחת מקרא שהוצאתו מידי פשוטו? והרי {דילמא לעולם אימא לך}, שהכוונה ל{"הדרת}" ממש, והיינו שצריך להתהדר בלבושו כשעומד בתפלה, כעומד לפני מלך. {כי הא דרב יהודה הוה מציין} [מקשט] {נפשיה} קודם התפלה, {והדר מצלי}.
{אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא} למדו שצריך לעמוד בתפלה מתוך כובד ראש:
שנאמר [תהילים ב יא] {"עבדו את ה' ביראה, וגילו ברעדה}". כלומר, תפלה שהיא במקום עבודה, עשו אותה ביראה. (5)
עוד דורשת הגמרא במשמעות פסוק זה: {מאי "וגילו ברעדה"}, והרי "גילה" ו"רעדה" הם דבר והיפוכו? {אמר רב אדא בר מתנא אמר רב: במקום גילה} - {שם תהא רעדה!} שאף בזמן שמחה, צריך האדם להיות ביראה, כדי שלא ימשך מתוך השמחה לתענוגי העולם וישכח מבוראו, ונמצא שההיראה מביאה לידי שמחה, כי על ידה מתעלה בקיום המצוות. (6)
{אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר} ליה אביי: הרי {"וגילו ברעדה" כתיב,} ומשמעתו שלא יהיה אדם בשמחה יתירה, כדי שלא יראה כפורק עול.
{אמר ליה} רבה: {אנא} - {תפילין מנחנא.} והם עדות שממשלת קוני עלי, ואף כשאני בשמחה יתירה, אין אני נראה כפורק עול.
{רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר ליה} רבי ירמיה: הרי [משלי יד כג] {"בכל עצב יהיה מותר" כתיב,} ומשמעותו שאם אדם מראה את עצמו עצוב, (7) הריהו מקבל שכר על כך, (8) ואם כן אין לו לאדם להראות עצמו בשמחה. (9)
{אמר ליה: אנא} - {תפילין מנחנא,} (10) ועל ידי שהתפילין עלי, איני נראה כפורק עול מחמת שמחתי.
{מר בריה דרבינא עבד הלולא} שמחת נשואין {לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא,}