וכך פייסו לשר. {אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום,} וכי {היית} {ע} {מחזיר לו} שלום? {אמר לו} השר: {לאו!}
{אמר לו} החסיד: {ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך} בבית המלך? (1)
{אמר לו} השר: {היו חותכים את ראשי בסייף!}
{אמר לו} החסיד: {והלא דברים קל וחומר. ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם, שהיום} הוא {כאן, ו}ל{מחר} הוא {בקבר}, היית חושש {כך} מעונשו, ולא היית מחזיר שלום בפניו.
{אני,} שהייתי עומד בתפלה {לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, על אחת כמה וכמה} שלא היה לי להפסיק לפניו, ולהחזיר לך שלום! {מיד נתפייס אותו השר, ונפטר} ממנו {אותו חסיד לביתו לשלום}.
שנינו במשנה: {אפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק}.
{אמר רב ששת: לא שנו} ש"לא יפסיק", {אלא} ב{נחש,} משום שאין בו סכנה, {אבל} כש{עקרב} על עקבו, מסוכן הוא, לפי שהעקרב מוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך, (2) ולכך {פוסק} מתפלתו. (3)
{מיתיבי}: מי שראוהו ש{נפל לגוב אריות, אין} {מעידין עליו שמת,} להתיר את אשתו להנשא! משום שאין הדבר ברור שמת מחמת כן כי לפעמים אין האריות רעבים, ואינם אוכלים אותו.
אבל אם ראוהו ש{נפל לחפירה מלאה נחשים} או {עקרבים}, הרי הם {מעידין עליו שמת!} משמע, שהדבר ברור שהנחש ימיתו, ואיך אמר רב ששת (4) שהנחש אינו מסוכן?
מתרצת הגמרא: {שאני התם} בנפל לחפירה, {דאגב איצצא} [דוחק] שדוחק את הנחשים בנפילתו, {מזקי} ליה! {אמר רבי יצחק}: היה עומד בתפלה ו{ראה שוורים} באים כנגדו, הריהו {פוסק} מתפלתו! כי אף בשור תם יש משום סכנה. כ{דתני רב אושעיא: מרחיקין משור תם} [שלא הוחזק כנגחן] {חמשים אמה} מפני הסכנה, { ומשור המועד} [שנגח שלשה פעמים] מתרחק {כמלא עיניו!}
{תנא משמיה דרבי מאיר: ריש תורא בדיקולא, סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך!} והייונ ששור הוא בעל חי מסוכן, עד כדי כך, שאפילו כשהוא עסוק באכילתו מתוך סל של תבן, ברח מפניו ועלה לגג, והשלך אחריך את המדרגות העולות לגג, כדי שלא יעלה אחריך ויזיקך [ואמר בדרך גוזמא, שצריך ליזהר ממנו ביותר].
{אמר שמואל}: מה שאמרו ששור בעל חי מסוכן הוא, {הני מילי בשור שחור, וביומי ניסן, מפני ש}אז {השטן מרקד לו בין קרניו!} שמתוך שעברו ימי הסתיו שבהם יבשה הארץ, ועתה רואה אותה מלאה דשאים, זחה דעתו עליו, ונכנס בו יצר הרע.
{תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה} בו {ערוד} [בעל חי שנולד מכלאי נחש וצב], {והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא.}
{אמר להם: הראו לי את חורו!}
{הראוהו את חורו, נתן} רבי חנינא בן דוסא {את עקבו על פי החור, יצא} הערוד {ונשכו} לרבי חנינא, {ומת אותו ערוד.} (5)
[כי כשהערוד נושך אדם - אם הערוד מגיע קודם למים, האדם מת, ואילו אם האדם מגיע למים לפניו, הערוד מת. ונעשה נס לרבי חנינא ונבקע מעין מתחת עקבו, ולכן מת הערוד] (6).
{נטלו} רבי חנינא לערוד {על כתפו, והביאו לבית המדרש, אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית, אלא החטא ממית!} (7)
{באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו} {ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא!}
(((מתניתין:)))
{מזכירין גבורות גשמים} ["משיב הרוח ומוריד הגשם"] (8) {ב}ברכת {תחיית המתים}.
{ושאלה} של גשמים ["ותן טל ומטר"] מזכירין {בברכת השנים!}
{והבדלה} ["אתה חוננתנו"] שבתפלת מוצאי שבת ויום טוב, מזכירין {בחונן הדעת!} (9)
{רבי עקיבא אומר: אומרה} להבדלה כ{ברכה} {רביעית בפני עצמה,} קודם חונן הדעת, וחותם בה "ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול". (10)
{רבי אליעזר אומר: אומר} את ההבדלה {ב}תוך ברכת ה{הודאה!} וטעמו, משום שמודים בה לה' שזיכנו להכיר ולהבדיל בין קדש לחול. (11)
(((גמרא:)))
שנינו במשנה: {מזכירין גבורות גשמים} בתחיית המתים!
דנה הגמרא: {מאי טעמא?} {אמר רב יוסף: מתוך ששקולה} ירידת הגשמים {כתחיית המתים, לפיכך קבעוה} אנשי כנסת הגדולה {בתחיית המתים!} שכשם שתחיית המתים מביאה חיים לעולם, כן ירידת הגשמים מביאה חיים לעולם. (12)
עוד שנינו {"ושאלה, בברכת השנים",} וגם בזה דנה הגמרא: {מאי טעמא?}
{אמר רב יוסף: מתוך שהיא} צורך {פרנסה, לפיכך קבעוה בברכת} השנים שאף היא שאלת {פרנסה}.
עוד שנינו: {"הבדלה בחונן הדעת",} וגם בזה דנה הגמרא: {מאי טעמא?}
{אמר רב יוסף: מתוך ש}הבדלה {היא חכמה}, כי החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור, {קבעוה בברכת} ה{חכמה!} שעל ידי הדעת אנו מכירים את מעלת המנוחה, ויודעים אנו להבדיל בין קודש לחול. (13) {ורבנן אמרי} כי הטעם שמזכירין הבדלה בחונן הדעת, הוא: {מתוך ש}הבדלה {היא} הזכרת יציאת הקודש וכניסת ה{חול, לפיכך קבעוה ב}תחלת {ברכת} ה{חול}, (14) שהיא "חונן הדעת", שהרי ג' ראשונות נאמרות אף בשבת. (15)
{אמר רבי אמי: גדולה "דעה" שניתנה בתחלת ברכה של חול} ב"חונן הדעת".
{ואמר רבי אמי: גדולה דעה,} לפי {שניתנה בין שתי אותיות} [שתי אזכרות השם]! {שנאמר} [שמואל א ב ג] {"כי אל דעות ה'"}. (16)
{וכל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו,} (17) {שנאמר} [ישעיה כז יא] {"כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמנו עושהו"}.
{אמר רבי אלעזר: גדול מקדש,} לפי {שניתן} {בין ב' אותיות.} שנאמר [שמות טו יז] "מכון לשבתך {פעלת ה', מקדש ה'} כוננו ידיך". (18)
{ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה,} הרי זה {כאילו נבנה בית המקדש בימיו!} שהרי {דעה ניתנה בין שתי אותיות,} כשם ש{מקדש ניתן בין שתי אותיות}, כאמור.
{מתקיף לה רב אחא קרחינאה: אלא מעתה} וכי נאמר גם כך: {גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות!? ש}הרי אף בה {נאמר} [תהלים צד א] {"אל נקמות ה'"}. (19)
{אמר ליה: אין,} אכן נכון הדבר, כי אף הנקמה, {במילתה} [במקום שצריך לה] {מיהא גדולה היא!}
{והיינו דאמר עולא}: על הכתוב "אל נקמות" בלשון רבים - {שתי נקמות הללו למה?} - נקמה {אחת לטובה, ואחת לרעה}.
נקמה {לטובה} - כ{דכתיב} [דברים יג ב] {"הופיע מהר פארן",} ודרשו [בב"ק לח א]: מפארן הופיע והפקיר ממונן של הגויים לישראל. [ולכן שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם, פטור].
ונקמה {לרעה} - כ{דכתיב, "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע",} להפרע מן הגויים שלא רצו לקבל את התורה.
שנינו במשנה: {רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית} בפני עצמה.
{אמר ליה רב שמן בר אבא לרבי יוחנן: מכדי, אנשי כנסת הגדולה תקנו להם} {לישראל ברכות ותפלות קדושות} (20) {והבדלות,} ואם כן, מה מקום יש למחלוקת זו, והרי {נחזי היכן תקון} להבדלה? (21)
{אמר ליה} רבי יוחנן: {בתחלה} כשעלו מן הגולה והיו עניים, ולא היה ביכולתם לקנות יין, {קבעוה} אנשי כנסת הגדולה את ההבדלה {בתפלה,} ולאחר ש{העשירו} ויכלו לקנות יין, בטלו את ההבדלה שבתפלה ו{קבעוה על הכוס} של יין, (22) ובאותו זמן נשתכחה תקנת עזרא שקבעה בתפלה, ולאחר מכן, שוב {הענו} ולא היתה ידם משגת לקנות יין, ו{חזרו וקבעוה בתפלה,} ואז נחלקו היכן נקבעה בתחילה. (23)
{והם אמרו}: כשחזרו וקבעוה בתפלה - {המבדיל בתפלה}, אם יש לו אפשרות להשיג כוס יין, לכתחילה {צריך שיבדיל} גם {על הכוס!} (24)
{איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קדושות והבדלות, בתחלה קבעוה} להבדלה {בתפלה, העשירו, קבעוה על הכוס, חזרו והענו, קבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפלה, צריך} {שיבדיל על הכוס.}
{איתמר נמי, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל} אף {על הכוס}.
{אמר רבה: ומותבינן אשמעתין} [על מה שאמרתי שצריך להבדיל גם על הכוס] ממה ששנינו בברייתא: {טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו.}
אבל אם טעה {ו}לא הזכיר {הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו,} (25) {מפני שיכול לאומרה על הכוס,} (26) ומשמע שדוקא כשלא אמרה בתפלה אומרה על הכוס, אבל אם אמרה בתפלה אינו צריך לאומרה שוב על הכוס. (27)
מתרצת הגמרא: {לא תימא "מפני שיכול לאומרה על הכוס", אלא אימא "מפני שאומרה על הכוס",} והיינו שצריך לאומרה על הכוס, בין אם טעה בתפלה ובין אם לא טעה.
{איתמר נמי, אמר רבי בנימין בר יפת: שאל רבי יוסי את רבי יוחנן בצידן, ואמרי לה} שאל {רבי שמעון בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן, ואנא שמעית} כששאלו: {המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל} גם {על הכוס או לא?} {ואמר ליה} רבי יוחנן: {צריך שיבדיל על הכוס!}
{איבעיא להו: המבדיל על הכוס} קודם שהתפלל, {מהו} האם צריך {שיבדיל} אחר כך גם {בתפלה,} או לא?
{אמר רב נחמן בר יצחק}: צריך שיבדיל אף בתפלה, שהרי {קל וחומר} הוא {מ}מי שהבדיל ב{תפלה, ומה} הבדלה ב{תפלה, דעיקר תקנתא} של הבדלה {היא} בתפלה, (28) {אמרי} חכמים: {"המבדיל בתפלה צריך שיבדיל} גם {על הכוס"}
- {המבדיל על הכוס, דלאו עיקר תקנתא היא, לא כל שכן} שכליו להבדיל גם בתפלה כדי לקיים את עיקר התקנה. (29) {תני רב אחא אריכא קמיה דרב חיננא: המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס, ואם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו.}
תמהה הגמרא: {הא גופא קשיא, אמרת "המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס", אלמא} הבדלה ב{תפלה לחודה סגי, והדר תני "אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו} {ברכות על ראשו", ו}לכאורה {כיון דנפיק ליה בחדא, אפטר, ו}נמצא שההבדלה השניה {הויא ברכה שאינה צריכה,} ואם כן אינו משובח, שהרי {אמר רב ואיתימא ריש לקיש, ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום "לא תשא"} [שמות כ ז]. (30)
{אלא אימא הכי: אם הבדיל בזו} על הכוס {ולא הבדיל בזו} בתפלה, {ינוחו לו ברכות על ראשו.} (31)
{בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: טעה בזו} בתפלה {ובזו} ועל הכוס, (32) {מהו?}
{אמר ליה: טעה בזו ובזו, חוזר לראש.}