{אמר ליה רבינא לרבא: הלכתא מאי?}
{אמר ליה: כי קידוש, מה קידוש אף על גב דמקדש בצלותא מקדש אכסא, אף הבדלה} {נמי, אף על גב דמבדיל בצלותא, מבדיל אכסא.} (33)
שנינו במשנה: {רבי אליעזר אומר בהודאה}:
{רבי זירא הוה רכיב חמרא, הוה קא שקיל ואזיל רבי חייא בר אבין בתריה, אמר ליה}, שאל רבי חייא את רבי זירא, {ודאי} [האם נכון] {דאמריתו משמיה דרבי יוחנן "הלכה כרבי אליעזר} שאומר הבדלה בהודאה {ביום טוב שחל להיות אחר השבת"} משום שאין אומרים בו "חונן הדעת"? {אמר ליה} רבי זירא, {אין!} אכן כך אמרתי בשמו.
תמהה הגמרא: (34) מתוך שהוצרך לומר שכך {"הלכה", מכלל דפליגי} על רבי אליעזר בדין זה. ומי הם החולקים?
משיבה הגמרא בתמיהה: {ו}כי {לא} מצינו מי {פליגי? והא פליגי} עליו {רבנן} במשנה היכן אומר הבדלה.
דוחה הגמרא: {אימר דפליגי רבנן ב}ממשנה לגבי הבדלה במוצאי שבת של {שאר ימות השנה,} אולם רבי זירא עסק {ביום טוב שחל להיות אחר השבת,} שאין אומרים בו "חונן הדעת", ובזה לא מצינו {מי פליגי?} ולמה הוצרך לומר "הלכה" כרבי אליעזר?
{ו}עדיין דנה הגמרא שאין בכך קושיא על רבי זירא, כי {הא פליג רבי עקיבא,} ודעתו שאומרה ברכה בפני עצמה, ולכן הוצרך לומר שהלכה כרבי אליעזר, ולא יאמרה בפני עצמה אפילו כאשר מוצאי שבת חל ביום טוב.
דוחה הגמרא: משום כך אין צורך לומר ש"הלכה" כרבי אליעזר, כי {אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא, דהשתא ניקו ונעביד כוותיה,} ובוודאי לא התכוון רבי זירא לאפוקי מדעת רבי עקיבא.
ומבארת הגמרא למה אין צד לאומרה כברכה בפני עצמה כשחל מוצאי שבת ביום טוב: שהרי במוצאי שבת של {כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא} - משום {ד}רק {תמני סרי} ברכות {תקון} בתפלה, {תשסרי לא תקון,} וטעם זה שייך {הכא נמי} בתפלת יום טוב, {שב} שבע ברכות {תקון, תמני לא תקון,} ואם כן אין רבי זירא צריך לומר "הלכה" כדי לאפוקי מדעת רבי עקיבא.
{אמר ליה} רבי זירא לרבי חייא: {לאו "הלכה} כרבי אליעזר{" אתמר, אלא "מטין" אתמר.}
וביאור הדברים, כמו {דאתמר,} (35) {רבי יצחק בר אבדימי אמר משום רבינו: "הלכה"}, שכך ראוי להורות בדרשה לרבים.
{ואמרי לה, "מטין",} שרק אם יחיד שואל כיצד לנהוג במוצאי שבת שחל ביו"ט, מורים לו כרבי אליעזר, לאומרה כברכה בפני עצמה.
{רבי יוחנן אמר, "מודים"} חכמים לרבי אליעזר, שבמוצאי שבת שחל ביום טוב, אומר את ההבדלה בברכת הודאה, וממילא מורין כן לרבים.
{ורבי חייא בר אבא אמר,} אין מורין כן לרבים, אך כיון שבאופן זה {"נראין"} דברי רבי אליעזר, אם עשה כמותו ואמרה בהודאה, אין מחזירין אותו. {אמר רבי זירא: נקוט} את הנוסח {דרבי חייא בר אבא בידך,} שאמר "נראין", משום {ד}הוא {דייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא,} שהיה מדקדק לומר בלשון ששמע מרבו.
כמו שמצינו {דאמר רחבא אמר רבי יהודה}: (36) {הר הבית סטיו כפול היה, והיה סטיו לפנים מסטיו} [היו בו אצטבאות לשבת עליהן, והיו מסודרות זו לפנים מזו], ולא אמר שהיה בו "איצטבאות" כלשון המשנה, כי שמע מרבו בלשון "סטיו". (37)
{אמר רב יוסף אנא לא האי} ["נראין"] {ידענא ולא האי} ["מודים"] {ידענא, אלא מדרב ושמואל ידענא, דתקינו לן מרגניתא בבבל} (38) לומר ביום טוב שחל במוצאי שבת בברכה רביעית (39) תוספת זו: {"ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך, ותלמדנו לעשות חקי רצונך, ותנחילנו זמני ששון וחגי} {נדבה}, (40) {ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך, ותתן לנו} ה' אלהינו מועדים לשמחה, {וכו'".}
(((מתניתין:)))
{האומר "על קן צפור יגיעו רחמיך" ו"על טוב יזכר שמך"} או {"מודים, מודים" משתקין אותו} (41).
(((גמרא:)))
דנה הגמרא: {בשלמא "מודים, מודים" משתקין אותו, משום דמיחזי כשתי רשויות.}
{ו"על טוב יזכר שמך" נמי, משמע על הטובה ולא על הרעה. ותנן, חייב אדם לברך} {על הרעה כשם שמברך על הטובה.}
{אלא, "על קן צפור יגיעו רחמיך", מאי טעמא} משתקין אותו?
{פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא. חד אמר, מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית,} כביכול הוא חס רק על מינים מסוימים. (42) {וחד אמר, מפני שעושה מדותיו} [מצוותיו] {של הקדוש ברוך הוא} כאילו נקבעו מחמת {רחמים, ואינן אלא גזרות,} שקבע לישראל כדי להודיע שהן עבדיו, ושומרים מצוותיו רק מפני ציוויו, ולא מחמת טעמיהם (43)
{ההוא} שליח ציבור {דנחית} שירד לפני התיבה בתפילה {קמיה דרבה, ואמר: אתה חסת על קן צפור, אתה חוס ורחם עלינו!}
{אמר רבה: כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה.} {אמר ליה אביי: והא "משתקין אותו" תנן?}
{ו}מבארת הגמרא: {רבה נמי} לא שכח דין זה, אלא רק {לחדודי לאביי הוא דבעי} (44).
{ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא. אמר "האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד".}
{המתין לו} רבי חנינא {עד דסיים. כי סיים} {אמר ליה}: וכי {סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי?} והרי {אנן,} אפילו {הני תלת דאמרינן, אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא} [דברים י יז] {ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה, לא הוינן יכולין למימר להו,} (45) {ואת אמרת כולי האי, ואז לת?}
{משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף,} (46) והלא גנאי הוא לו!
{ו}עוד {אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים,} (47) {שנאמר} [דברים י יב] {"ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל} (48) {מעמך, כי אם ליראה".} תמהה הגמרא: {אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא!?}
{והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים}, (49) {שנאמר} [ישעיה לג ו] {"יראת ה' היא אוצרו"?} (50) מתרצת הגמרא: {אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא.} (51)
{דאמר רבי חנינא: משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו, דומה עליו ככלי קטן.} אבל אילו מבקשים ממנו {קטן ואין לו, דומה עליו ככלי גדול.} (52)
שנינו במשנה: האומר {"מודים מודים" משתקין אותו.} {אמר רבי זירא: כל האומר "שמע שמע" כאומר "מודים מודים" דמי.}
{מיתיבי: הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה.} משמע כי רק {"מגונה" הוא דהוי,} אבל {שתוקי לא משתקינן ליה?}
מתרצת הגמרא: {לא קשיא, הא} שנחשב רק "מגונה" הוא באופן {דאמר מילתא מילתא ותני לה,} דהיינו שחזר וכפל כל תיבה בפני עצמה, (53) {ו}אילו {הא} ש"משתקין אותו" הוא באופן {דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה,} ואז נראה כמקבל על עצמו שתי רשויות, ולכן משתקין אותו (54).
{אמר ליה רב פפא לאביי}: למה נראה כפונה לשתי רשויות, (55) {ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף,} כשחזר וכפל {כוון דעתיה?} (56)
{אמר ליה}: