הרי בקריאתו השניה הוא מגלה שקודם לכן דבר כאיש אל חברו, (1) ולכן לא כיוון, וכי {חברותא כלפי שמיא מי איכא?!} - הרי מלמדים אותו לכוון, ו{אי} דרכו ש{לא} ל{כוון דעתיה מעיקרא,} (2) {מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה.} (3)
(((מתניתין:)))
{} {האומר "יברכוך טובים", הרי זה דרכי מינות,} כי משמע כאילו רק הטובים ראויים לברך את ה', אך באמת צריך לצרף גם את הרשעים ולהתפלל עמם{.} (4) שליח צבור {העובר לפני התיבה וטעה} באמצע תפלת שמונה עשרה, (5) ואינו יודע כיצד לתקן ולהמשיך תפלתו, {יעבור אחר} וימשיך את התפלה {תחתיו, ו}אף שבכל תפלה ראוי לסרב מעט כאשר מבקשים ממנו לרדת לפני התיבה, באופן זה, כיון שגנאי הוא שתנא התפלה מופסקת זמן רב, {לא יהא} השני {סרבן באותה שעה,} אלא יסכים מיד לרדת לפני התיבה.
{מהיכן הוא} השני {מתחיל?} - {מתחלת הברכה} {שטעה זה} הראשון. (6)
שליח צבור {העובר לפני התיבה, לא יענה אמן אחר} ברכת {הכהנים, מפני} חשש {הטרוף} [שיתבלבל בהקראת תיבות ברכת כהנים]. {ו}מפני חשש זה, אפילו {אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו,} (7) שמא יטעה ולא יתחיל כראוי בברכת שים שלום, {ו}אולם {אם הבטחתו} [בטוח בעצמו] {ש}יכול {הוא} להיות {נושא את כפיו וחוזר לתפלתו} בלא טעות, { רשאי} (8) לשאת את כפיו. (9)
(((גמרא:)))
{תנו רבנן}: כאשר מבקשים מאדם להיות {העובר לפני התיבה, צריך לסרב} בתחילה, ולעשות עצמו כאינו רוצה, כאומר שאינו ראוי לכך, { ואם אינו מסרב,} אין בו דרך ארץ, והוא {דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי, דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח,} כי נראה כמתייהר (10).
{כיצד הוא עושה?} - {פעם ראשונה יסרב,} {שניה, מהבהב} - מראה שמתכונן לקום, (11) {שלישית, פושט את רגליו ויורד} לפני התיבה.
{תנו רבנן: שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה, ואלו הן: שאור} שראוי ליתן ממנו קצת בעיסה להחמיצה, אך אם יתן יותר מדאי, תחמיץ. {ומלח} שמיעוטו נותן טעם טוב בתבשיל, אך ריבויו מקלקל, {וסרבנות} כגון של ש"ץ, וכדלעיל.
{אמר רב הונא}: שליח צבור ש{טעה ב}אחת מ{שלש} ברכות ה{ראשונות,} (12) העומד תחתיו {חוזר לראש} התפלה, (13) כי שלשתן עוסקות בשבח הקב"ה, ונחשבות כברכה אחת.
ואם טעה {ב}אחת מהברכות ה{אמצעיות חוזר ל"אתה חונן"} שהיא תחילת האמצעיות, וכלן כברכה אחת של בקשת צרכיו.
ואם טעה {ב}אחת משלשת הברכות ה{אחרונות חוזר ל"עבודה",} כי שלשתן עוסקות בהודאה לה', ונחשבות כברכה אחת.
{ורב אסי אמר}: ברכות ה{אמצעיות אין להן סדר,} ולפיכך אם טעה ודלג ברכה אחת, אומרה במקום שנזכר, (14) ואינו חוזר לראש התפלה.
{מתיב רב ששת}: הרי שנינו במשנתנו (15) {"מהיכן הוא חוזר?} - {מתחלת הברכה שטעה זה",} והיינו אפילו בברכות האמצעיות, {תיובתא דרב הונא} שאמר שצריך לחזור ל"חונן הדעת". (16)
{אמר לך רב הונא: אמצעיות כלהו חדא ברכתא נינהו}, ומה ששנינו שחוזר "מתחלת הברכה שטעה זה" ביאורו שחוזר ל"חונן הדעת" שהיא תחילת האמצעיות.
{אמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו} הפרטיים, { לא בשלש ראשונות, ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות}, (17) {} כיון {דאמר רבי חנינא}: בברכות {ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו,} וב{אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו,} ואז מבקש צרכיו הפרטיים, (18) ואילו ב{אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו.} (19)
{תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מאריך} בתפלתו {יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו, רבינו, כמה ארכן הוא זה! אמר להם, כלום מאריך יותר ממשה רבינו, דכתיב ביה} אחר מעשה העגל [דברים ט כה] {"את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'".}
{שוב} היה {מעשה בתלמיד אחד שירד לפני} {התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מקצר} בתפלתו {יותר מדאי, אמרו לו תלמידיו, כמה קצרן הוא זה! אמר להם, כלום מקצר יותר ממשה רבינו, דכתיב} [במדבר יב יג] שבתפלתו על מרים אחותו, כשלקתה בצרעת, אמר רק {"אל נא רפא נא לה".} (20)
{אמר} (21) {רבי יעקב אמר רב חסדא: כל המבקש רחמים על חבירו, אין צריך להזכיר} את {שמו,} (22) כי הקב"ה יודע למי כוונתו, {שנאמר "אל נא רפא נא לה", ולא קמדכר שמה דמרים.} {תנו רבנן} [בתוספתא, א יא]: {אלו ברכות שאדם שוחה בהן: ב"אבות"} ישחה ב{תחלה וסוף, ב"הודאה" תחלה וסוף.} (23)
{ואם בא לשוח בסוף כל ברכה} (24) {וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה.} (25)
{אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: הדיוט} שוחה {כמו שאמרנו.}