דף נד - א

הרי שנינו, {וושט, נקובתו במשהו.} לכן {דרוסתו} נמי פשיטא לי שהיא {במשהו.}

{קנה} - {נקובתו בכאיסר. דרוסתו} - {בכמה} צריכה להאדים?

{בתר דבעיא, הדר פשטה: אחד זה}, וושט, {ואחד זה}, קנה - {דרוסתו} היא {במשהו.}

{מאי טעמא? זיהריה}, הארס, {מקלא קלי,} שורף {ואזיל,} מתפשט, אפילו בדריסה של משהו.

{יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן, ויתיב וקאמר: דרוסה שאמרו צריכה בדיקה} - צריכה את הבדיקה עד {כנגד בני מעיים.}

{אמר ליה רב נחמן} לרב יצחק בר שמואל: כיצד אתה אומר שהבדיקה היא עד כנגד בני המעיים, והרי {האלהים!} [לשון שבועה] {מורי בה רב,} היה מורה רב, שצריכה בדיקה {מכפא ועד אטמא.} וכדמפרש ואזיל:

ודנה הגמרא: {מאי "כפא?"}

{אילימא כפא דידא}, כף היד, שהיא העצם הרחבה של הכתף [ראה ציור בספר שיחת חולין], ועד אטמא היינו עד הירך, הרי {היינו "כנגד בני מעיים",} וכדאמר רב יצחק [שהרי גם הריאה והכבד נקראים "בני מעיים"], ומה מקשה עליו רב נחמן מדברי רב!?

{אלא, מכפא דמוחא} כף הגולגולת, כולל כל חלל הבהמה, ואף כנגד הסימנים, {עד אטמא!}

{כי סליק} כאשר עלה {רב חייא בר יוסף} לארץ ישראל מבבל, {אשכחינהו} מצאם {לרבי יוחנן וריש לקיש, דיתבי וקאמרי: דרוסה שאמרו צריכה בדיקה} - {כנגד בני מעיים.}

{אמר להו: האלהים! מורי בה רב} - {מכפא ועד אטמא!}

{אמר ליה ריש לקיש: מנו רב?! ומנו רב?!} מי הוא אותו רב שמזכירים את שמועתיו לפנינו תמיד, {ולא ידענא ליה?!}

{אמר רבי יוחנן: ולא נהירא ליה,} וכי אין אתה זוכר {לאותו תלמיד}, רב, לפני שירד לבבל, {ששימש את רבי רבה} [הנשיא], {ורבי חייא?!}

{והאלהים! כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה} - {אני שמשתי בעמידה.} שהוא היה חשוב ממני, שאני הייתי צריך לעמוד, בשעה שהוא ישב.

ושאל ריש לקיש את רבי יוחנן: {ומאן גבר?} במה היא גדולתו של רב!?

וענה לו רבי יוחנן: {הוא גבר בכולא.} גדולתו של רב היא בכל, בין בתורה ובין בחסידות.

{מיד פתח ריש לקיש ואמר: ברם, זכור} הוא לי {אותו האיש לטוב, שאמרו שמועה מפיו}, שאם נמצאת הגרגרת כשהיא {שמוטה ושחוטה,} ואין ידוע אם נשמטה לפני השחיטה או לאחריה - {כשרה.}

וטעמו של דבר, {שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה}. כי משנשמטה הרי היא יורדת למטה, לתוך הבהמה, ואי אפשר לשוחטה.

{ורבי יוחנן אומר: יביא ויקיף}. יחתכנה בחתכים נוספים, בדומה לחתך השחיטה, וישווה אותם, ואם החתכים הנוספים דומים לחתך השמיטה, זוהי ראיה שנעשתה השחיטה אחר עיקור הסימנים ממקומם.

{אמר רב נחמן: לא שנו} שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה {אלא שלא תפס} בשעת שחיטה {בסימנים. אבל תפס} כשבא לשחוט {בסימנים, ושחט} - {אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה.}

{שנינו במשנה: זה הכלל} כל שאין כמוה חיה - טרפה.

{לאתויי מאי?} - {לאתויי שב שמעתתא,} המבוארות לעיל.

{דבי} אנשי {יוסף רישבא} הצייד, {מחו,} היו פוגעים {בגידא נשיא,} בגיד הנשה של הבהמה בחץ או במקל, {וקטלי,} והיתה הבהמה מתה מאליה כתוצאה מהפגיעה הזאת, וקדמו ושחט אותה.

{אתו לקמיה דרבי יהודה בן בתירא} לשאלו מה דינה.

{אמר להו}: וכי {להוסיף על הטרפות יש?!} שאין המכה בגיד הנשה עושה אותה טרפה, אלא{, אין לך אלא מה שמנו חכמים} בטריפות!

{דבי רב פפא בר אבא רישבא} הצייד, {מחו} הכו {בכוליא,} בכליה של הבהמה, {וקטלי}, והיתה מתה מאליה כתוצאה מהמכה בכליה.

{אתו לקמיה דרבי אבא} לשאלו אם מכה זו היא טרפה.

{אמר להו}: וכי {להוסיף על הטרפות יש?! אין לך אלא מה שמנו חכמים.}

והוינן בה: מדוע אין מכות שכאלו, בגיד הנשה ובכליות, מטריפות אותה? {והא קא חזינן דקא מתה} כתוצאה ממכות אלו!? ומשנינן: {גמירי,} דאי {בדרי לה סמא,} אם יפרו עליה סם של רפואה, {חייא,} היא תוכל להמשיך לחיות. והיינו, כיון שלמכות אלו יש רפואה, אין הן נחשבות טרפה.

(((מתניתין:)))

{ואלו כשרות בבהמה}:

{ניקבה הגרגרת} בלא חסרון איסר.

{או שנסדקה} הגרגרת לאורכה, ונשתייר ממנה למעלה ולמטה.

{עד כמה תחסר} הגרגרת ותהיה עדיין כשרה?

{רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד} שישאר בה {כאיסר האיטלקי.}

{נפחתה} נחסרה {הגולגולת,} (63) {ולא ניקב קרום של מוח.} (64)

{ניקב הלב, ולא} ניקב עד {לבית חללו.}

{נשברה השדרה, ולא נפסק החוט שלה. ניטלה הכבד, ונשתייר הימנה כזית.}

{המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה}, במקום שדפנותיהם מהודקים זה לזה, ובנקב שביניהם נשפך האוכל מאחד לשני, אך אינו יוצא לחלל הבהמה.

{ניטל הטחול.}

{ניטלו הכליות.}

{ניטל לחי התחתון.}

{ניטלה האם} הרחם {שלה.}

{וחרותה,} צמקה הריאה {בידי שמים}. כגון ששמעה קול רעם, והצטמקה ריאתה כחריות של דקל.

{הגלודה,} בהמה שניטל עורה מעליה (65) -

{רבי מאיר מכשיר,} (66) {וחכמים פוסלין.}

(((גמרא:)))

כל מקום שנאמר "אלו", מיעוטא הוא, ומשמע, "אלו" ותו לא! (67) {אתמר: רבי יוחנן אמר}: הא דשנינו בריש פירקין {"אלו טרפות", דוקא} הן, ולא אחרות.

{ורבי שמעון בן לקיש אמר}: הא דשנינו הכא "{אלו כשרות", דוקא} אלו, ולא אחרות!

{במאי קא מיפלגי?} - {בדרב מתנא.}

{דאמר רב מתנא: האי בוקא דאטמא} [ראה ציור בספר שיחת חולין] {דשף} שזז {מדוכתיה,} ממקומו, הרי זה {טרפה}.

{רבי יוחנן אמר "אלו טרפות" דוקא.} הילכך, {תנא} שנה התנא במשנתנו {טרפות, ותנא} גם {"זה הכלל",} להביא גם דברים שלא שנה אותם ב"אלו טרפות", אך הם נכללים בכלל הזה.