דף עח - א

{אלא} דברי הברייתא {סוקרו בסיקרא,} שלכאורה ענין של סגולה הוא זה, {אמאי} עושים כן ולא אוסרים זאת משום דרכי האמורי? אלא מוכח שדבר שהוא מעין סגולה, מותר.

ודוחה הגמרא: {כי היכי דליחזיוה אינשי,} כדי שיראו ויבחינו אנשים בסימן זה, ויבינו שמחמת חוליו של האילן שמשיר פירותיו נתנו בו סימן זה, {וליבעי רחמי עילויה,} יבקשו עליו רחמים!

ודבר זה הוא {כדתניא}: נאמר לגבי המצורע [ויקרא יג מה] "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה {וטמא טמא יקרא".} דהיינו, שצועקין ומכריזין שטמא הוא. וזהו משום ש{צריך להודיע לרבים} על צרעתו, {ורבים מבקשים עליו רחמים.} (420)

{וכן, מי שאירע בו דבר, צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים!}

{אמר רבינא: כמאן,} כדעת מי אנו עושים כאשר {תלינן} אנו תולין {כובסא בדיקלא,} אשכול תמרים בדקל, כסימן שהדקל משיר פירותיו? {כמאן? כי האי תנא}, שאת דבריו שנינו כעת, "מי שאירע בו דבר, צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים"! (421)

(((הדרן עלך פרק בהמה המקשה)))