{דרב הוה יתיב אמברא דאישתטית,} על גשר הנהר ששמו אישתטית. {חזיא לההוא גברא דהוה קא} {ע} {מחוור רישא,} שהיה מדיח ראש בהמה במי הנהר. {נפל מיניה} הראש לתוך הנהר. {אזל, אייתי סילתא,} סל, {שדא} שלשל לנהר, {אסיק תרין,} העלה שני ראשי בהמה.
{אמר רב: עבדי נמי הכי?!} וכי זו הדרך שאדם מאבד חפץ אחד ומוצא שנים? כלומר, אף אחד משני הראשים אינו אותו שנפל, אלא אחרים הם שהיו בנהר מקודם לפיכך {אסרינהו ניהליה. אמר ליה רב כהנא ורב אסי לרב}: למה אסרתם, שאפילו אם אחרים הם - וכי רק {דאיסורא שכיחי} בנהר, ואילו {דהיתרא לא שכיחי?!} ומדוע לא נאמר שהם כשרים?
{אמר להו רב: דאיסורא שכיחי טפי!} שיש לחשוש שמא עורבים הביאו ממקומות אחרים, ששם שכיח יותר נבלה [עפ"י תו']. ומכאן ראיה שרב אוסר בשר שנתעלם מן העין, וחושש שמא עורבים החליפו הבשר.
ומקשינן: {וכי מכללא מאי?!} מה ההבדל אם רב אמר זאת בפירוש או לא. שהרי מתוך זה שאסר את הראשים משתמע שאכן דעתו לאסור בשר שנתעלם מן העין?
ומתרצינן: משום שהראיה מהסיפור אינה מוכחת לגמרי. שיש לומר, שאילו באותו מקום היו רוב השוחטים ישראלים לא היה חושש רב שמא עורבים הביאו ממקום אחר. אלא {פרוותא,} נמל {דעובדי כוכבים} הואי, ובאותו מקום היו רוב השוחטים גויים, ולכן אסר רב.
{תדע!} שזהו הטעם של רב. {דקאמר להו} רב - {דאיסורא שכיח טפי!} משמע שבאותו מקום היה רוב של איסור.
והוינן בה: {אלא רב,} שאוסר בשר שנתעלם אפילו רגע אחד מן העין, {היכי אכל בישרא?}
ומשנינן: {בשעתיה!} מיד כשנשחט, {דלא עלים עיניה מיניה} משעת שחיטה.
{ואיבעית אימא: בציירא וחתומא,} כשהבשר צרור וחתום, שודאי שלא הוחלף.
{ואי נמי} - {בסימנא!} שהיה עושה סימן בבשר. {כי הא דרבה בר רב הונא} היה {מחתך ליה אתלת קרנתא,} כשהיה שולח בשר לאשתו על ידי גוי וחושש שמא הגוי יחליף, היה עושה סימן וחותך הבשר בצורת משולש.
{רב הוה קאזיל לבי רב חנן, חתניה. חזי מברא דקאתי לאפיה.} באה לקראתו מעבורת מעבר השני של הנהר. {אמר}: הואיל {ומברא קאתי לאפי,} סימן ש{יומא טבא לגו!} שכך היו אומרים הבריות, שאם המעבורת באה לקראתם בלא שהזמינו אותה, סימן שיהיה להם יום טוב באכסניא שיגיעו אליה באותו לילה.
{אזל, קם אבבא} עמד על פתח האכסניא. {אודיק בבזעא דדשא,} הציץ דרך סדק שבדלת, {חזי חיותא דתליא} ראה שתלוי שם בשר. {טרף אבבא} דפק בדלת, {נפוק, אתו כולי עלמא לאפיה!} יצאו כולם מהאכסניא לקראתו. {אתא טבחי נמי} גם הטבחים העוסקים בבשר יצאו, {לא עלים רב עיניה מיניה} מהבשר. {אמר להו,} לטבחים: {איכו השתא} לו היה הדבר תלוי בשמירתכם על הבשר {ספיתו להו איסורא לבני ברת} הייתם מכשילים נכדיי הדרים בעיר הזאת באכילת בשר אסור שהרי העלמתם עיניכם ממנו.
{לא אכל רב מההוא בישרא!}
והוינן בה: {מאי טעמא? אי משום איעלומי הא לא איעלים?!} שהרי רב לא הסיר עינו מהבשר.
ומשנינן: {אלא} משום {דנחיש} שהיה מנחש בתחילה שיהיה לו יום טוב באכסניא וכיון שאסור לנחש לא רצה ליהנות מהבשר.
ומקשינן: {והאמר רב: כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם} שסמך על הנחש למעשה שאם רבקה תשקה אותו יקחנה עבור יצחק ואם לא, לא יקחנה {וכיונתן בן שאול} שסמך גם כן לגמרי על הנחש {אינו נחש} [תו' מבארים איך היה מותר לאליעזר וליונתן לנחש] והרי אצל רב לא היה נחש כזה?
ומשנינן: {אלא סעודת הרשות הואי ורב לא מתהני מסעודת הרשות!}
{רב} הוה {בדיק במברא} שאם היה מוצא את המעבורת בקלות היה מפליג עמה ואם הדבר עלה בקושי לא היה מפליג [ואין בזה נחש כיון שלא אמר זאת בפירוש - מהרש"א] {ושמואל} הוה {בדיק בספרא} שלפי הפסוק שהיה מזדמן לו היה נוהג {רבי יוחנן} הוה {בדיק בינוקא} היה אומר לילד פסוק לי פסוקך.
{כולהו שני דרב} כל ימיו של רב {הוה כתיב ליה רבי יוחנן} כששלח לו שאלה בכתב מארץ ישראל לבבל היה פותח {"לקדם רבינו שבבבל", כי נח נפשיה} דרב {הוה כתיב} רבי יוחנן {לשמואל} והיה פותח {"לקדם חבירינו שבבב ל".}
{אמר} שמואל: {לא ידיע לי מילי} וכי אין דבר שאני בקי בו יותר ממנו {דרביה אנא} שעל ידו אהיה רבו?!
{כתב שדר ליה} שמואל לרבי יוחנן {עיבורא דשיתין שני} חשבון עיבור השנים של ששים שנה הבאים.
{אמר} רבי יוחנן: {השתא חושבנא בעלמא ידע} ואין די בזה שאקראוהו רבי.
{כתב שדר ליה} שמואל {תליסר גמלי} טעונים {ספקי טריפתא} שאלות שונות של טריפות.
{אמר} רבי יוחנן: {אית לי רב בבבל! איזיל איחזייה!} אלך לקבל פניו.
{אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך, אמר ליה} הינוקא פסוק זה {"ושמואל מת". אמר} רבי יוחנן: {שמע מינה נח נפשיה} דשמואל.
{ולא היא, לא שכיב שמואל, אלא} משמים סיבבו כך {כי היכי דלא ליטרח רבי יוחנן} לנסוע לבבל.
{תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: בית תינוק ואשה} אם בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה {אף על פי שאין נחש} שאסור לנחש ולסמוך על זה {יש סימן} בדבר שאם הצליח בעסק ראשון אחר שבנה בית וכו' סימן שמעתה הוא הולך ומצליח ואם לאו אל ימשיך בעסקים שמא לא יצליח.
{אמר רבי אלעזר: והוא דאיתחזק תלתא זימני,} שהצליח או לא הצליח שלש פעמים אז יש סימן בדבר. {דכתיב "יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו,} עלי היו כלנה". שאם יארעו לו שלש צרות אלו מעתה כל הצרות באות עליו.
{בעא מיניה רב הונא מרב: בחרוזין מהו?} עשה מחרוזת מחתיכות בשר ולא השגיח עליה, האם זה נחשב לסימן שלא יהא בכלל בשר שנתעלם מן העין?
{אמר ליה} רב: {אל תהי שוטה} בשאלה זו, כי {בחרוזים הרי זה סימן.}
{איכא דאמרי}: לא שאל רב הונא מרב אלא {אמר רב הונא אמר רב: בחרוזין הרי זה סימן!}
{רב נחמן מנהרדעא איקלע לגבי רב כהנא לפום נהרא} [שם מקום] {במעלי} ערב {יומא דכפורי. אתו עורבי שדו} השליכו {כבדי וכוליתא, אמר ליה} רב כהנא לרב נחמן: {שקול ואכול האידנא.} היום מותר לאכול ממה שהעורבים משליכין, {דהיתירא שכיח טפי,} רוב הבשר הוא משחיטת ישראל שמכינים הרבה לסעודת ערב יום כפור.
{רב חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא} מעי הבהמה {ביני דנא,} בין החביות, ואחר כך מצאו. {אתא לקמיה דרב הונא,} לשאול על הבשר. {אמר ליה} רב הונא: {אית לך סימנא בגויה?} שלא יהא בכלל בשר שנתעלם מן העין. {אמר ליה} רב חייא בר אבין: {לא!} שאלו רב הונא: {אית לך טביעות עינא בגויה? אמר ליה: אין! אמר ליה} רב הונא: {אם כן, זיל שקול!}
{רבי חנינא חוזאה איתבד ליה גבא דבשרא אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: אית ליה סימנא בגויה? אמר ליה} רבי חנינא: {לא!} שאלו רב נחמן: {אית לך טביעות עינא בגויה? אמר ליה: אין!} אמר ליה רב נחמן: {אם כן זיל שקול!}
{רב נתן בר אביי איתבד ליה קיבורא דתכלתא,} פקעת צמר צבוע תכלת, ומצאה אחר כך. {אתא לקמיה דרב חסדא} לשאול שהרי יש לחשוש שמא אינו זה שאבד ולא תכלת הוא אלא צבע קלא אילן הדומה לתכלת, ואינו כשר לציצית.
{אמר ליה} רב חסדא: {אית לך סימנא בגויה? אמר ליה: לא!} שאלו רב חסדא: {אית לך טביעות עינא בגויה? אמר ליה: אין!} אמר ליה רב חסדא: {אם כן זיל שקול!}