{ואתא רבי אליעזר למימר: ילפינן חוץ מפנים,} שהרי התורה מחייבת עובד עבודת כוכבים שעושה עבודות הראויות למקום אפילו כשאין דרך עבודת כוכבים בכך, לכן גם לענין המחשבה יש ללמוד עובד עבודת כוכבים מעבודת פנים (374).
{ואתא רבי יוסי למימר: אפילו בפנים נמי, זה מחשב וזה עובד לא אמרינן.}
{אתמר: השוחט את הבהמה} ולא התכוין שתהיה שחיטה זו עבודה לעבודת כוכבים, אלא שחטה לעצמו על מנת {לזרוק דמה לעבודת כוכבים, ולהקטיר} [או להקטיר] {חלבה לעבודת כוכבים.}
{רבי יוחנן אמר: פסולה} (375) ואסורה הבהמה בהנאה, אפילו אם לבסוף לא נזרק הדם ולא הוקטר החלב לעבודה זרה.
{רבי שמעון בן לקיש אמר: מותרת} (376){.} ומסברינן לפלוגתא: {רבי יוחנן אמר: פסולה, מחשבין מעבודה} אחת {לעבודה} אחרת שתהיה לעבודה זרה, והרי זה כמו שהיתה מחשבה של עבודה זרה בשחיטה. {ו}מקור הדבר הוא ד{ילפינן} (377) שחיטת חולין ב{חוץ} לעבודה זרה {מ}שחיטת קדשים ב{פנים} (378){,} ששם מחשבת הפסול הוא מעבודה לעבודה, שהשוחט על מנת לזרוק דם למחר או להקטיר אימורים למחר זהו פיגול.
{ריש לקיש אמר: מותרת, אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא גמרינן חוץ מפנים} (379){.}
ואמרינן: {ואזדו לטעמייהו} [רבי יוחנן וריש לקיש הולכים לשיטתם] במחלוקת שנחלקו בפסול מחשבת שלא לשמה בקרבנות שהמחשבה לשם קרבן אחר פוסלת בהם (380).
{דאתמר}: חטאת ש{שחטה לשמה} על מנת {לזרוק דמה שלא לשמה.}
{רבי יוחנן אמר: פסולה.}
{רבי שמעון בן לקיש אמר: כשרה.}
{רבי יוחנן אמר: פסולה, מחשבין מעבודה לעבודה, וגמרינן} מחשבת שלא לשמה הפוסלת {ממחשבת פיגול.}
{רבי שמעון בן לקיש אמר: כשרה, אין מחשבין} מחשבת שלא לשמה {מעבודה לעבודה, ולא גמרינן ממחשבת פיגול,} מפני שכל מחשבת הפיגול אינה אלא שחושב כשעושה עבודה אחת על עבודה אחרת שתעשה שלא בזמנה, ואין ללמוד משם למקום שהמחשבה פוסלת בעבודה עצמה (381).
ואמרינן: {וצריכא} להשמיע את שתי המחלוקת כי יש מקום לחלק ביניהם.
{דאי איתמר בהא} דשוחט על מנת לזרוק לעבודה זרה, הוה אמינא דוקא {בהא קאמר רבי שמעון בן לקיש, משום דחוץ מפנים לא ילפינן, אבל} בשוחט על מנת לזרוק שלא לשמה, שיש ללמוד {פנים מפנים, אימא מודי ליה לרבי יוחנן} בזה.
{ואי אתמר בהך} דשוחט על מנת לזרוק שלא לשמה, הוה אמינא דוקא {בההיא קאמר רבי יוחנן} שיש ללמוד עבודת פנים מעבודת פנים, {אבל בהא} דעבודה זרה {אימא מודי ליה לרבי שמעון בן לקיש} שאין ללמוד עבודת חוץ מעבודת פנים. {צריכא.}
{מתיב רב ששת} ממשנתנו על רבי יוחנן וריש לקיש:
שנינו במשנתנו: {אמר רבי יוסי: קל וחומר הדברים, ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין, אין הכל הולך אלא אחר העובד, מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.}
והוי בה רב ששת: {מאי "אין מחשבה פוסלת בחולין" אילימא, דלא פסלה כלל} מחשבת עבודה זרה, {אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא היכי משכחת לה} (382){.} והלוא אין ספק שזבחי מתים אסורים בהנאה מהתורה (383)?!
ואמר רב ששת: {אלא פשיטא} שההבדל שיש בין חולין לקדשים הוא במחשבה {מעבודה לעבודה, והכי קאמר} רבי יוסי: {ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה,} והחושב בזמן השחיטה שיזרק הדם למחר או שיזרק שלא לשמו - פוסל את הקרבן, יש שם קולא ש{אין הכל הולך אלא אחר העובד} והבעלים לא פוסלים, {מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה,} ואין מחשבת עבודה זרה פוסלת {אלא באותה עבודה, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.}
ומקשה רב ששת: הא דפסל רבי יוסי מעבודה לעבודה בעבודת {פנים, קשיא לרבי שמעון בן לקיש.} (384) והא דהכשיר רבי יוסי מעבודה לעבודה ב{חוץ, קשיא לרבי יוחנן!} ואמרינן: {בשלמא, פנים לרבי שמעון בן לקיש לא קשיא,} כי יש לומר ד{הא} דהכשיר ריש לקיש היה זה מסברתו {מקמי דשמעה} [לפני ששמע] את משנתנו {מרבי יוחנן} רבו (385), {הא לבתר דשמעה מרבי יוחנן} (386) את המשנה ואז חזר בו, {אלא חוץ קשיא לרבי יוחנן!}
{הוא} [רב ששת] {מותיב לה והוא מפרק לה}: לא דבר רבי יוסי על מחשבה מעבודה לעבודה כלל, ואין קושיא לא על רבי יוחנן ולא על ריש לקיש, והחומרא שיש בפנים היא שהמחשבה פוסלת בה {ב}שעת עשית אחת מ{ארבע עבודות} שהם שחיטה, קבלת הדם, הולכה וזריקה, ואילו המקבל דם ומוליכו לעבודה זרה אינו אוסר את הבשר.
{והכי קאמר} רבי יוסי: {ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין בארבע עבודות, אין הכל הולך אלא אחר העובד,}