ה בַּדֶּרֶךְ, בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין, עָנָה וְאָמַר: אַף עַל-פִּי-כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְאֵין דּוֹר יָתוֹם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, כְּשֶׁאָמַר אֵיזֶה תַּנָּא "עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל", עָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: "לָאו" (שבת קל"ח:), כִּי "בְּזֹהַר דָּא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא" (זוהר נשא קכד:), "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". וְעַל-כֵּן עָמַד עַצְמוֹ עַל-זֶה הַפָּסוּק, וְגִלָּה אָז הַסּוֹד הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' בִּתְחִלָּתוֹ, עַיֵּן שָׁם מִגְּדֻלַּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי.
עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן יֵשׁ לוֹ גַּם-כֵּן בְּוַדַּאי הֲנָאָה מִזֶּה, הַיְנוּ מִזֶּה הַחִדּוּשׁ הַנִּפְלָא. הֵשִׁיב הֵן. אַחַר-כָּךְ עָנָה וְאָמַר, רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַצְמוֹ הוּא עִנְיָן אַחֵר, כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא "עִ'יר וְ'קַדִּישׁ מִ'ן שְׁ'מַיָּא נָ'חִית" (דניאל ד') כַּנִּדְפָּס שָׁם. וְעַכְשָׁו יֵשׁ "נַ'חַל נ'וֹבֵעַ מְ'קוֹר חָ'כְמָה" (משלי י"ח) שֶׁאַפִילּוּ הַעִיר וְקַדִּישׁ צָרִיךְ גַּם כֵּן לְקַבֵּל מִשָּׁם וְהָבֵן.
גַּם כְּבָר נִשְׁמָע שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים: