יד יוֹם א' רֹאשׁ-חֹדֶשׁ סִיוָן בְּאוּמֶין.
עָנָה וְאָמַר לִי: בְּעֵת שֶׁיָּצָאתָ עִמִּי לַדֶּרֶךְ לִנְסֹעַ (הַיְנוּ בִּתְחִלַּת קַיִץ זֶה כְּשֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ לְפֹה) סִפַּרְתָּ לִי דָּבָר, אַחַר-כָּךְ סִפֵּר לִי רַבִּי נַפְתָּלִי אוֹתוֹ הַדָּבָר, אַחַר-כָּךְ סִפֵּר לִי רַבִּי יוּדְל אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְאַתָּה סִפַּרְתָּ לִי בְּרֶמֶז. וְנִפְלֵאתִי מְאֹד מְאֹד, אֲבָל הֵם סִפְּרוּ לִי בְּפֵרוּשׁ. גַּם כְּפִי מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים נִשְׁמַע מִפִּיהֶם גַּם-כֵּן זֹאת. עָנָה וְאָמַר, עַתָּה נִרְאֶה. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם הַדָּבָר הִיא כְּמוֹ עִנְיַן עֲתִידוֹת, כְּפִי מַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו, הֵשִׁיב, הֵן. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה יִהְיוּ יְכוֹלִים לְנַקֵּר עֵינֵי הַפִילוֹסוֹפִים (וְהַדָּבָר סָתוּם. וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, מַה זֶּה הַדָּבָר שֶׁסִּפַּרְנוּ לוֹ עַד נִזְכֶּה לִרְאוֹת אִם יִרְצֶה ה'):