יד שַׁיָּךְ לְהַשִּׂיחָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסִימָן ל' [ל"ט], מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם שֶׁצְּרִיכִין לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ בַּקִּיר, הַיְנוּ לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ שֶׁהוּא הַמֹּחַ בְּקִירוֹת הַלֵּב וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.
אַחַר-כָּךְ שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר" (ישעיה ל"ח), שֶׁהֵסֵב וְהִמְשִׁיךְ הַפָּנִים, שֶׁהוּא הַמֹּחַ וְהַדַּעַת אֶל קִירוֹת הַלֵּב. הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַפָּנִים הוּא הַחָכְמָה וְהַדַּעַת, שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ה):