לד אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ עֵצָה לְהַתְמָדָה. הֵשִׁיב לוֹ: שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עַל שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל (נ"א: שׁוּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל). כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת בְּהַתּוֹרָה וְכוּ', וּכְשֶׁמְּדַבֵּר עַל אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ מֵהַתּוֹרָה מֵחֲמַת שֶׁמּוֹצֵא פְּגָם חַס וְשָׁלוֹם בְּאוֹת מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַמְדַבֵּר עָלָיו כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (שיחות הר"ן צ"א).
וְשָׁאַל אוֹתוֹ: וְאִם רוֹאִין שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר? גָּעַר בּוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: אֵיךְ אַתָּה אוֹמֵר עַל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר? (נ"א: מִילַת "גָּמוּר" לֵיתָא) הֲלֹא נִמְצָא בּוֹ בְּוַדַּאי עוֹד מְעַט טוֹב, אוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע. וְהִזְכִּיר אָז עִנְיַן וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי" הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם: