לה אִישׁ אֶחָד הָיָה אֶצְלוֹ בִּימֵי נְעוּרָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ פֹּה בְּרֶסְלֶב, וְאָז נִתְקַשֵּׁר מְאֹד לְרַבֵּנוּ זַ"ל בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה, וְשָׁמַע אָז מֵרַבֵּנוּ זַ"ל דִּבְרֵי תוֹרָה נִפְלָאִים, הַיְנוּ הַתּוֹרָה "תְּהִלָּה לְדָוִד" וְכוּ' (לקוטי מוהר"ן י"ב) וְעוֹד דִּבּוּרִים נִפְלָאִים.
וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּיָּמִים הַבָּאִים לֹא תִּסַּע אֶצְלִי וְלֹא תִהְיֶה מְקֹרָב שֶׁלִּי (וְכֵן הָיָה שֶׁאַחַר-כָּךְ לֹא הָיָה עוֹד אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ"ל), אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן יוֹעִיל לְךָ מַה שֶּׁטָּעַמְתָּ עַתָּה מְעַט מִדְּבָרָי. וְאָמַר לוֹ אָז הַפָּסוּק: "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ" (משלי ל"א) תֵּכֶף כְּשֶׁטּוֹעֲמִין הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק, שׁוּב "לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ", הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן רפ"ה, עַיֵּן שָׁם: