מא קֹדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַגְּדוֹלָה "תִּקְעוּ אֱמוּנָה" (לקוטי תנינא בסימן ה') בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה תק"ע, דִּבֵּר עִמָּנוּ קֹדֶם אוֹתוֹ רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְסִפֵּר שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים קָבְלוּ לְפָנָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּא עַל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, וְכַמָּה סוֹבְלֵי חֳלָאִים הָיוּ מֵהֶם שֶׁקָּבְלוּ גַּם-כֵּן לְפָנָיו עַל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. אַחַר-כָּךְ אָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֵּר מִכָּל זֶה.
גַּם קֹדֶם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַנַּ"ל בְּעֵת הַחֲזָרָה מֵהַטִּיּוּל, הָיָה מֵשִׂיחַ עִמָּנוּ מֵעִנְיָן הַמָּגִנֵּי אֶרֶץ שֶׁקָּרָא אוֹתָנוּ הַזָּקֵן הַיָּדוּעַ וְכוּ' (עיין ימי מוהרנ"ת-א' ל"ז), וְגַם זֶה נִזְכָּר בְּהַתּוֹרָה הַהִיא, עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת ז'. וְאָז רָאִיתִי מֵרָחוֹק נִפְלְאוֹת ה', אֲשֶׁר עֲדַיִן אֲנִי רָחוֹק מִלְּהַשִּׂיגָם אֶפֶס קְצָתָם.
גַּם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה קֹדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, הָלַךְ לוֹמַר תַּשְׁלִיךְ וְנָפַל עַל הָרֶפֶשׁ וְכוּ'. וְאַחַר-כָּךְ נִכְלַל זֹאת בְּהַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ נִפְלָא שֶׁלֹּא נִשְׁמַע מֵעוֹלָם. עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת ט"ו, מַה שֶׁמּוּבָא שָׁם שֶׁצָּרִיךְ לְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וָטִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּמַה שֶּׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי-זֶה, עַיֵּן שָׁם.
וְאַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה סִפֵּר מֵאִישׁ שֶׁנִּפְטַר וּבָא אֵלָיו וְהִגְבִּיהַּ עַצְמוֹ עַד הַחַמָּה וְכוּ'. כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקמן ק"א):