מ אָמַר: אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִכֻּלְּכֶם צַדִּיקִים גְּמוּרִים נוֹרָאִים, אֲבָל מַה יִּהְיֶה, אִם-כֵּן יַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ (כְּלוֹמַר, שֶׁרְצוֹנוֹ הוּא שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִתְיַגַּע בְּכֹחוֹ וְעֵצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים לְהַשִּׂיג עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲבָל לֹא שֶׁהוּא יִתֵּן הַכֹּל לְגַמְרֵי). וְכֵן שָׁמַעְתִּי עוֹד בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁאָמַר: אֲנִי יָכוֹל לִתֵּן יִרְאָה לְאָדָם עַד שֶׁיֵּצֵא מֵחַיָּיו וְיִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת.
וּפַעַם אַחַת בִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ יִרְאָה [כִּמְדֻמֶּה לִי הַכּוֹתֵב שֶׁזֶּה הָיָה ר' שִׁמְעוֹן הַמְּשַׁמֵּשׁ (נ"א: הַגַּבַּאי) שֶׁלּוֹ]. וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל דְּבָרִים כְּעֵין הַנַּ"ל, שֶׁבְּוַדַּאי יָכוֹל לִתֵּן יִרְאָה עֲצוּמָה, רַק שֶׁאֵין זֶה הַתַּכְלִית, כִּי אִם-כֵּן יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת.
וְהָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶׁיָּאִיר עָלָיו יִרְאָה עֲצוּמָה, וְאַחַר-כָּךְ יָצָא הָאִישׁ מִלְּפָנָיו, וְנָפַל עָלָיו יִרְאָה עֲצוּמָה וּמֻפְלֶגֶת מְאֹד, וְהִתְחִיל לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּקוֹלוֹת מְשֻׁנּוֹת מַה שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל בְּכָךְ עַד שֶׁכִּמְעַט יָצָא מֵחִיּוּתוֹ, וְנִמְשָׁךְ כָּךְ עַד לְמָחֳרָתוֹ. וְלַמָּחֳרַת נִכְנַס אֶצְלוֹ, וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל אִם הִגִּיעַ אֵלָיו יִרְאָה, הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל: שׁוּב אֵינִי רוֹצֶה בָּזֶה, וּבִקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ זֹאת, וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ וְשָׁב לְקַדְמוּתוֹ.
וְכֵן אָמַר לְאֶחָד: אִם הָיִיתִי מַעֲבִיר יָדִי עַל עֵינֶיךָ הָיִיתָ רוֹאֶה גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, אֲבָל אֵינִי רוֹצֶה בָּזֶה, רַק שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ תְּיַגַּע בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁתִּזְכֶּה לְמַה שֶּׁתִּזְכֶּה.
וְכֵן אָמַר לִי פַּעַם אַחַת בְּעִנְיַן זֶה: אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ רוֹצֶה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַעֲבֹד אֶת עַצְמוֹ, אִם-כֵּן לֹא הָיָה צָרִיךְ אוֹתְךָ (כְּלוֹמַר שֶׁהַצַּדִּיק יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעְזְרֵהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וְרָאוּי לְרַחֲקוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן יָכוֹל הַצַּדִּיק לְעוֹרֵר רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, אֲבָל לֹא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה הַכֹּל בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל).
גַּם אָמַר לִי: אַתָּה בִּלְעָדַי אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת (הַיְנוּ שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּלְעֲדֵי כֹּחוֹ וַעֲצוֹתָיו), אֲבָל אֲנִי בִּלְעָדֶיךָ גַּם-כֵּן אֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלָל (כְּלוֹמַר לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אֶשְׁתַּדֵּל בְּעַצְמִי לְקַבְּלָהּ, כִּי מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בִּלְעָדַי, אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מִמֶּנּוּ זַ"ל):