יז

כָּל אָדָם וּבִפְרָט תַּלְמִיד חָכָם, צָרִיךְ לִלְמֹד בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּאִיר וְיַזְרִיחַ לִמּוּד תּוֹרָתוֹ בְּשֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת. וְעַל־יְדֵי זֶה יוּכַל לְקָרֵב וּלְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה רְשָׁעִים וְגֵרִים, אֲפִלוּ הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, וְעַל־יְדֵי זֶה יִּזְכֶּה, שֶׁגַּם בְּנוֹ יִהְיֶה תַּלְמִיד חָכָם. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְכַשְׁרוּת הָרְאוּיָה עַד שֶׁיּוּכַל בְּלִמּוּדוֹ לְהָאִיר אֶת שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת, אֲזַי בְּנוֹ לֹא יִהְיֶה תַּלְמִיד חָכָם. מִמֵּילָא יוּבָן, שֶׁלִּלְמֹד תּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף זֶה), זוֹכֶה רַק צַדִּיק אֲמִתִּי, וּמִי שֶׁמְּקֹרָב אֵלָיו בֶּאֱמֶת יָכוֹל גַּם הוּא לִזְכּוֹת לְמַשֶּׁהוּ מִבְּחִינַת לִמּוּד כָּזוֹ: (תורה יד, ג-ד)