עַל־יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים - הַיְנוּ לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ, בִּכְדֵי לָדַעַת אֶת הָאָסוּר וְאֶת הַמֻּתָּר וְכוּ', וְעַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִים הֲלָכוֹת וְעֵצוֹת שֶׁבְּסִפְרֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וְקִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁזֶּה הָעִקָּר, עַל־יְדֵי זֶה מְבַטְּלִים מַחֲלֹוקֶת הֵן בְּשָׁרְשָׁהּ בַּשָּׁמַיִם, וְהֵן לְמָטָּה בָּעוֹלָם. וּמִתְבַּטֶּלֶת מַחֲלֹוקֶת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁבְּלֵב כָּל אָדָם, הַיְנוּ שֶׁמִּתְבַּטְּלוֹת הַקֻּשְׁיוֹת, הַכְּפִירוֹת וּבִלְבּוּלֵי הָאֱמוּנָה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע מַכְנִיס בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁמֵּחֲמַת זֹאת לִבּוֹ נֶחְלָק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָלִילָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. כִּי עִקַּר הַמְּנִיעָה שֶׁמֵּחֲמָתָהּ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הַיְנוּ שֶׁאֵין הַתְּפִלָּה חֲשׁוּבָה חָלִילָה בְּעֵינָיו עַד שֶׁאֵינוֹ מַקְשִׁיב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁאוֹמֵר, דָּבָר זֶה נוֹבֵעַ רַק מֵחֲמַת אֱמוּנָה שֶׁאֵינָהּ שְׁלֵמָה. כִּי אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ הָאָדָם וּמַאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבוֹ שֶׁ"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג), וְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל מִלָּה מִתְּפִלָּתוֹ, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבְרֹב הִתְלַהֲבוּת, וְהָיָה נִזְהָר לְכַוֵּן לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו, רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם וְחָזָק בֶּאֱמוּנָה כָּרָאוּי, לָכֵן אֵין הַתְּפִלָּה חֲשׁוּבָה אֶצְלוֹ כָּרָאוּי וְאֵינוֹ מְדַקְדֵק לְכַוֵּן לִבּוֹ בִּתְפִלָּתוֹ.
עַל־כֵּן הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לְחֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה הוּא לִמּוּד פּוֹסְקִים, הַיְנוּ לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ, לָדַעַת אֶת הָאָסוּר וְאֶת הַמֻּתָּר, וְכֵן צָרִיךְ לִלְמֹד הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת מִסִּפְרֵי צַדִּיקִים, לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם, כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה. כִּי לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ עַל מְנָת לְקַיֵּם, כַּמְבוֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (יו"ד סִימָן רמ"ו) מְסֻגָּל מְאֹד לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת הָרַע שֶׁבָּאָדָם, כַּמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (חֵלֶק א' סִימָן ח') בַּתּוֹרָה "רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב". וְלִמּוּד הֲלָכוֹת מִסִּפְרֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת, כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי מְסֻגָּל לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת הַקֻּשְׁיוֹת וְאֶת הַכְּפִירוֹת שֶׁיֵּצֶר הָרַע מַכְנִיס לַלֵּב. וּמִי שֶׁמְּקַיֵּם זֹאת, הַיְנוּ לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְלִמּוּד סִפְרֵי מוּסָר מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת (כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה), לִבּוֹ אֵינוֹ נֶחְלָק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָכוֹל לְעָבְדוֹ בְּכָל לְבָבוֹ. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְדַעַת וְשֵׂכֶל אֲמִתִּיִּים כֵּיצַד לְיַשֵּׁב אֶת הַקֻּשְׁיוֹת וּלְבַטֵּל אֶת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁבַּלֵּב, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, בְּכָל לְבָבוֹ: (תורה סב, ב)