א

הָעִקָּר הוּא לִשְׁמוֹר אֶת הַמֹּחַ שֶׁלֹּא יַחְמִיץ, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יִסְתָּאֵב עַל־יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. גַּם יִשְׁמֹר מֹחוֹ מִלְּהַרְהֵר בְּתַאֲווֹת, הֵן תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁתַּאֲוָה זוֹ מִתְגַּבֶּרֶת עַל כָּל אָדָם מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, הֵן מִתַּאֲווֹת אֲחֵרוֹת. כִּי הִרְהוּרֵי תַאֲוָה מְטַמְטֵמִים אֶת הַמֹּחַ וּמְעַכְרִים אוֹתוֹ. וְעַל־יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, הַיְנוּ שֶׁאֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְפַּלֵּל, אֵינוֹ חָשׁ חִיּוּת וְאוֹר בַּתְּפִלָּה. וְעַל־יְדֵי מֹחַ מְטֻמְטָם מֵחֲמַת הִרְהוּרֵי תַּאֲוָה, אִי אֶפְשָׁר לִשְׂמֹחַ בְּשׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב וּבְשׁוּם נְקוּדָה טוֹבָה. וְגַם בְּגַשְׁמִיּוּת הוּא שָׁרוּי תָּמִיד בְּעַצְבוּת וּבִדְאָגוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כִּי מִשּׁוּם טִמְטוּם מֹחוֹ אֵינוֹ חָשׁ בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה וְלִשְׂמֹחַ בַּהַרְחָבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ בְּכָל עֵת. וּכְשֶׁאֵין חָשִׁים בְּחַסְדֵי ה', נִדְמֶה תָּמִיד שֶׁלֹּא טוֹב, חָלִילָה.

לָכֵן יֵשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד מֵהִרְהוּרִים רָעִים, כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵחָמֵץ בְּפֶסַח, כִּי הִרְהוּרֵי תַּאֲוָה וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם עִקַּר חָמֵץ וּשְׂאוֹר, שֶׁמּוֹנְעִים אֶת הָאָדָם מִדֶּרֶךְ תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם אֲמִתִּית. וְלִשְׁמֹר עַל צְלִילוּת וְזָכּוּת הַמֹּחַ, אֶפְשָׁר רַק עַל־יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בֶּאֱמֶת מֵעֹמֶק הַלֵּב, וְעַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת, הַיְנוּ הַלִּמּוּד בְּסִפְרֵיהֶם וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם, כַּמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: (תורה ה, ד)