יא

צָרִיךְ לִזְכֹּר, כִּי שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּבַת אַחַת אֵינָן יְכוֹלוֹת לִשְׁכֹּן בְּשׁוּם אֹפֶן בַּמֹּחַ. לָכֵן כַּאֲשֶׁר חוֹדְרִים לַמֹּחַ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת חָלִילָה, הָעֵצָה הִיא, לְהַכְנִיס תַּחְתָּן מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁל תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכַשְׁרוּת, וַאֲזַי יִבָּטְלוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת מֵאֲלֵיהֶן (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף ב'). וּבְּסָעִיף ח' מֻסְבָּר, שֶׁנַּעֲנוּעַ הָרֹאשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּדֵי לְסַלֵּק מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת אֵינוֹ עוֹזֵר כְּלָל, אַדְּרַבָּא הוּא מְקַלְקֵל, כִּי הַמַּחֲשָׁבוֹת מִתְגַּבְּרוֹת יוֹתֵר. לָכֵן הָעֵצָה הִיא, שֶׁלֹּא לָשִׁית אֶת הַלֵּב לַדִּמְיוֹנוֹת וְלַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, רַק לְהִתְחַזֵּק לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד, כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה כַּמָּה פְּעָמִים: (תורה רלג)