ז

כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָעוֹלוֹת בְּמֹחַ הָאָדָם נִכְנָסוֹת לְתוֹךְ הַדִּבּוּר. הַיְנוּ, שֶׁכָּל מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אָדָם יוֹצְאִים מִבֵּין שְׂפָתָיו. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁחוֹשֵׁב מַחְשְׁבוֹתָיו, מַבִּיעוֹת שְׂפָתָיו אוֹתָן מַחֲשָׁבוֹת, הַגַם שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ זֹאת, כִּי הִתְבַּטְּאוּת הַמַּחֲשָׁבוֹת עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר הוּא בְּדַקּוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁקּוֹל הַמַּחֲשָׁבָה הַמְבֻטָּא בַּדִּבּוּר דַּק כָּל כָּךְ, עַד שֶּׁאֵין שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ, וּמֵחֲמַת זֹאת קָשֶׁה לְהַרְגִּישׁ בָּזֶה. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא בְּוַדַּאי כָּךְ, שֶׁכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת חַיָּבוֹת לַעֲבוֹר דֶּרֶךְ כְּלֵי הַדִּבּוּר כַּמֻּזְכָּר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ע' הַאֲזִינוּ דַּף רצ"ד) "רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְתוֹתָיו", הַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב בָּא לִידֵי בִּטּוּי בִּשְׂפָתָיו. רַק כֵּיוָן שֶׁדִּבּוּר הַשְּׂפָתַיִם הוּא בְּדַקּוּת גְּדוֹלָה, מֵחֲמַת זֹאת אֵין שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּדִבּוּר מַמָּשׁ. אֲבָל הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְחוּשׁ שְׁמִיעָה נָקִי וַזַּךְ, שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַחוֹשֵׁב בְּעֵת שֶׁהוֹגֶה בְּמַחְשְׁבוֹתָיו: (תורה סו, ד)