צָרִיךְ לָדַעַת כִּי טְבִילָה בְּמִקְוֵה אֵינָהּ מַזִּיקָה, אִם מֵי הַמִּקְוֵה אֵינָם קְרִירִים מִדַּי. וְהָרוֹפֵא הָאוֹמֵר כִּי הַמִּקְוֵה מַזִּיק חַס וְשָׁלוֹם, אֵינוֹ רוֹפֵא כְּלָל. כִּי אִם מֵי הַמִּקְוֵה אֵינָם קְרִירִים מִדַּי, אֲזַי הַטְּבִילָה יָפָה מְאֹד לִבְרִיאוּת הַגּוּף. כִּי בְּגוּף הָאָדָם מְצוּיִים נִקְבֵי זֵעָה, וְעַל־יְדֵי הַזֵּעָה עָלוּל הָאָדָם לַחֲלוֹת, חָלִילָה. אֲבָל עַל־יְדֵי הַמִּקְוֵה נִפְתָּחִים נִקְבֵי הַזֵּעָה, וְהַפְרָשַׁת הַזֵּעָה טוֹבָה מְאֹד לִבְרִיאוּת הָאָדָם.
טוען...